ביקורת ספרותית על החלקיקים האלמנטריים מאת מישל וולבק
ספר לא משהו

---

זו כנראה תהיה אחת הביקורות היותר מבולבלות ולא ענייניות שכתבתי, אבל אני מניח שיש מקום גם לכאלו.

אי אפשר להתחיל להתייחס לספרו של וולבק בלי להתייחס לשלל ההמלצות שקיבלתי לגביו - המלצות מאנשים רבים וטובים שהפצירו בי לקרוא אותו מבלי דיחוי. אז כמובן שבסופו של דבר עמדתי במשימה.

הספר עוקב אחר שני אחים - ברונו ומישל ונע בין סצינות סקס מפורשות ובוטות, עבור בתיאורים של רגשות אנושיים עגומים ומלנכולים וכלה בתיאורים של תאוריות מדעיות עמומות. אמנם נשמע כמו מתכון מנצח, אך לטעמי היה פה פספוס.

לדעתי, מנסה וולבק להציג תמונה מאוד מסויימת של התרבות האנושית במאות ה-20 וה-21. הוא עושה זאת, במידת מה, על ידי נפילה לכל הקלישאות המוכרות - מיניות המנותקת מרגש, אנשים שאינם מסוגלים לבטא שום רגש אותנטי, סטיות ואופנות המתחלפות חדשות לבקרים. לא משהו שלא שמענו כבר. גם תיאורי המין האומלל המפורטים, שאולי נועדו בין היתר לתבל את העלילה, לא מציגים שום חידוש והרבה פעמים חוזרים על עצמם באופן מעיק. אחרי כ-300 עמודים שבהם מתאר וולבק את המין האנושי האומלל והפטתי, הוא מקדיש את הפסקה האחרונה למעין "הספד" על אותו מין של "כמעט קופים" - האם פתאום נתמלא חמלה או שכמו תמיד, לאחר מותו אומרים על האדם דברים יפים שכמעט מנותקים לחלוטין ממציאות חייו?

לסיכום (מבולבל), הספר לא עמד בציפיות שלי, בעיקר נוכח ההמלצות החמות שקיבלתי לגביו, ועכשיו אני מתלבט מאוד לגבי קריאת הספרים האחרים שלו.

» ביקורות נוספות של יותם
» ביקורות נוספות על החלקיקים האלמנטריים