בספר זה מבקש <mark>גד יאיר</mark> לנתח את האופי הישראלי ולספק עשרה דיברות שלטענתו מהווים את הבסיס להתנהגות הישראלית הטיפוסית. המחקר שלו נסמך בעיקר על ראיונות שערך עם סטודנטים שלימד במסגרת התוכנית ללימודים בינלאומיים (משמע, סטודנטים מחו"ל) וגם בתוכניות אחרות, "ישראליות".

בגדול, התזה של <mark>גד יאיר</mark> פשוטה: אלפי שנות הגלות, הרדיפות והרציחות בתוספת המהפכה הציונית נגד העולם הישן הולידו התנהגויות ואופי המיוחד לישראלים

ספר משובח!! מרתק, חכם ומספק הבחנות נדירות - לעיתים משעשעות ולעיתים צורמות - לגבי האופי הישראלי והעומד מאחוריו. למה אנחנו חיים בלחץ מתמיד, נצמדים לחדשות, דוחפים באוטובוס, אלופים באלתורים ועושים הכל כדי לא לצאת פראיירים? מסתבר שזה בא מטראומה של גלות וגירוש ופוגרום והשמדה.
הספר מנסה לפענח את ה"שריטה הישראלית" ובו בעת מציב ראי אמיתי לחברה בה אנו חיים. סגנון הכתיבה והחשיבה המיוחדת של <mark>גד יאיר</mark> גרמו לי ל

.
מיהו הישראלי? האם אפשר להגדיר אותו? האם ניתן לספר עליו בקווים כלליים, לנסח את "עשרת הדיברות" שלפיהם ינהג לרוב ישראלי טיפוסי?

את הספר "צופן הישראליות" כתב פרופסור לסוציולוגיה בשם <mark>גד יאיר</mark>, ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. דבר זה עשוי להעניק לו הילה מכובדת - כטקסט שנולד לאחר מחשבה מעמיקה או אולי אפילו לאחר מחקר בין תרבותי משווה, כך העלתה בי האינטואיציה כשעלעלתי בחיבור הנ

ספר המצייר בקווים עבים , מחוספסים את הישראליות.
הרעיון להציג את מתווה הישראליות בקטגוריות שנקבעו על ידי <mark>גד יאיר</mark>, מצויינות.
אולי ניתן היה לשנות פה ושם קטגוריות, אבל ניתן לקבל את המיתווה.
מכאן הספר גולש לאותו המקום שכנגדו המחבר יוצא: אפיון שטחי של התופעה, בניית תיאוריות באוויר, הבאת מידע סלקטיבי לאישוש הנושא. בקיצור כל המאפיינים של שיחה בתור בקופת חולים כפי שהוא מתאר בספר.
אין זה ספר מדעי. הכותב

בניגוד לדעתם של קוראים אחרים, דעתי על ספרו של <mark>גד יאיר</mark> חיובית ואף מתלהבת. פרופ' <mark>גד יאיר</mark>, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרפולוגיה באוניברסיטה העברית בי"ם, כתב ספר חזק, ברור, משעשע, מזעזע, מדכא, מצחיק... ובעיקר מלמד. מלמד מי אנחנו, מי הם הישראלים. למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים, למה אנחנו מתנהגים (או לא מתנהגים) כך או אחרת. הוא מראה כיצד שנות גלות, אסונות לאומיים, שואה ונדודים השפיעו על המנטליות התרב

<mark>גד יאיר</mark> שכח כמה דברות בעשרת הדברות שלו, בין השאר:
- היה שטחי: אסוף כמה עובדות, דבר עם הדודה של השכנה ובנה תזה לתפארת
- היה פרובינציאלי: כל מה שעושים בגלנווד, איווה, בטוח יותר נכון ותרבותי ממה שעושים בגדרה, ישראל
- אל תטריד עצמך בקטנות: כל חור בתמונה הכוללת אפשר לסתום בעזרת אנקדוטה מזדמנת
- ברבר את עצמך לדעת: ככל שיש לך פחות מה להגיד, אמור יותר מילים

ודי מוזר שהוא שכח את הדיברות האלה, כי בספ

לא הצלחתי לשמור על קור הרוח על מנת לקרוא יותר מפרקים בודדים.
ניתוח מביש,המבקר את מי שאנחנו,המעדיף להדחיק את עברינו,לשכוח את השואה,להתעלם מהסביבה בה אנו חיים.
מתאים לפרופ׳ מהאקדמיה בשוויץ ולא בישראל.
מפתיע שפרופ׳ צריך לצטט טוקבקים על מנת להדגים את דעתו ולהעיד על הכלל.
הספר לא יוכנס לספרייתי.