ביקורת ספרותית על החלקיקים האלמנטריים מאת מישל וולבק
ספר טוב

---

לוולבק יש תפיסות דטרמיניסטיות וזה כשלעצמו לא פשוט עבורי, לא מפני שאני לא מקבלת אותן (מה שנכון במקרים רבים, אגב) אלא משום שבאותה מידה שהן מצליחות לעורר בי עניין הן יכולות לעורר בי גיחוך. זה לא נעים לגחך במקום שמישהו מציג לפניך ברצינות רבה את השקפותיו, אבל זה מה שקורה לי כשאני נתקלת במחשבות דטרמיניסטיות שאינן משאירות מקום לשום בדל של ספק.

ואני אוהבת את וולבק. כי הרעיונות בדרך כלל מעניינים, כי הוא לא מתחנף ולא מפחד להרחיק קוראים, כי יש לו אומץ לנסות גם כשהנסיון מתברר כמיותר, גם כשהסתירות צצות ואפילו כשהוא מעורר גיחוך.

עכשיו אני אנסה להיות יותר קונקרטית, למרות שבמקרה של הספר הזה זה קצת קשה.

וולבק מספר על שני אחים למחצה, שניהם לא מצליחים ליצור מגע עם אנשים אחרים, האחד מפני שאינו מנסה והשני צמא למגע אך אינו מאמין ביכולת שלו להגיע לכך. ושניהם משמשים כמשל. באמצעותם כותב וולבק את ההסטוריה של התפיסות של החברה הצרפתית משנות החמישים ואילך.

מהצד האחד הוא כותב על המין, באמצעותו הוא יכול לתאר את הניכור, הבדידות וחוסר הטעם שבחיים. התחרות המינית כמו התחרות הכלכלית, את שתיהן מניעה התשוקה, לא התוצאה, העונג, אלא התשוקה עצמה שמזינה מהפכות ומלחמות שכל הזמן מבטלות את הישגי העבר. המגדר הוא בעל משמעות רבה בהקשר הזה. לתפיסתו הגברים הם אלה שמונעים על ידי אותה תשוקה, שהעקרות מאיימת עליהם, להבדיל מהנשים הרכות וההגיוניות שיוצרות עולם שמתפתח לאט יותר אבל יש בסופו אושר משותף.

מהצד האחר הוא מתייחס למדע, המפתח לוודאות רציונלית, זו שיכולה להדיר את כל התאוות, אלא שישנו האינדיבידואליזם שמפריע לה. אם רק תוכל האנושות להתעלות מעל לזה, לאינדיבידואל, אז יווצר משהו נעלה, יציב ונצחי.

בין לבין הוא עוסק בפוליטיקה ובדת, בפולחן הנעורים, במוסר הבורגני והתרבות ההיפית והניו אייג'ית וזה כתוב טוב וזה מרתק עד שמגיעים לסוף שהוא דווקא משעמם, מופרך ומגלומני וגם מודבק באופן מלאכותי. לולא הסוף הזה הייתי אומרת שבעיני זה ספר מצויין.

אני פתאם שמה לב שכל הזמן דיברתי על וולבק ואני חושבת שזה באמת העניין. במידה רבה מאד הוא הגיבור האמיתי של הספר, על הזחיחות והבטחון העצמי בביקורת החברה והגישה האירופוצנטרית שלו. בסך הכל זה לא רע כי באמת יש לו הרבה מה להגיד, ובכל זאת אחרי שאת מסיימת לקרוא את זה את משוועת לאיזה רגע אחד של צניעות.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על החלקיקים האלמנטריים