ברונו ומישל הם אחים למחצה. אמא שלהם, לאחר שהבינה שגידול ילדים נוגד את אידיאל החופש שכל כך האמינה בו, נטשה אותם והשניים גדלו ללא מגע ותשומת לב של אם או אב. אנחנו מתוודעים לסיפור חייהם מאז הנטישה של ההורים, על הילדות שלהם, על השגרה בבית הספר, על חייהם כנערים מתבגרים ועד השנים המאוחרות יותר בחייהם.
שנות ה-60 וה-70 הם הקו המרכזי של העלילה ויחד איתם גם השינוי החברתי הגדול באותה התקופה וההשפעה שלהם על הדור שנולד בשנות ה-40 וה-50, בין היתר על גיבורי הסיפור.
מישל, ילד חכם שלא הרגיש שייך בחברת אנשים, אף אחד לא הציק לו והוא לא התעניין באחרים. הוא גדל להיות אדם מרוחק ובודד, הוא לא מעוניין ליצור קשרים ולהכיר אנשים, הוא לא מעוניין במגע, והוא מגלה אדישות גדולה לאהבה ומין. הוא לא ידע אהבה, הוא ידע בדידות וריקנות.
אחיו, ברונו, הוא כמו פצצת הורמונים מתקתקת, הדחפים המיניים שלו גועשים ובשונה ממישל הוא מאוד מעוניין במגע ובאהבה אך לצערו לא מאוד צולח את העניין ובדומה לאחיו גם הוא בודד, אך לא מבחירה. ברונו לא צלח את הילדות ועבורו היא היתה מסכת התעללויות וזיכרונות לא נעימים, כשניסה את מזלו בקרב המין היפה נחל כשלונות רבים והתאכזב בכל פעם מחדש. הדימוי העצמי שלו נפגע והביטחון שלו צנח לרצפה.
וולבק מדבר על מגדר. הגברים, לטענתו, הם יצורים המונעים על ידי תשוקות בלבד והתשוקות הללו הן גורם עיקרי לבעיות בחברה (מלחמות, אלימות, אגו, בין גברים לנשים), והם לא יודעים אהבה מהי, הם לא יודעים לאהוב ומונעים על ידי גירויים ויצרים גרידא. בעוד הנשים הן יציבות יותר, עדינות יותר, רגישות לסביבה, הן מסוגלות לאהוב, הן יכולות לנהל חברה ולהפוך את העולם ליציב ומתון ובגדול למקום טוב יותר
וולבק כתב המון על מדע, נתח מכובד שאת רובו לא כל כך הבנתי, אבל בגדול הוא טוען שבעזרתו ניתן להגיע לוודאות רציונלית ובכך להתעלות על התשוקות, ומנגד על האינדיבידואליזם שסותר את ההשקפה הזאת.
וולבק מתייחס, כהרגלו, ומדבר על מין ובעזרתו מתאר את הניכור והבדידות שבחיים. בדומה לספרו הראשון "הרחבת תחום המאבק", וולבק מתאר את המין כעוד מוצר בשוק בשר אכזרי ונרקיסיסטי, כתחרות קשה ולא הוגנת שלא שונה מהמאבק הכלכלי והכספי ושמשאירה רבים זרוקים בשולי הדרך חסרי כל. הוא טוען שהתשוקה כשלעצמה היא מקור לסבל, שנאה ואומללות. הוא חושף את מניעיו של האדם, את הדחפים שלו ואת נטיותיו האינדיבידואליסטיות והנהנתניות, את התשוקה המינית שהופנתה בעיקר, או רק, לגוף צעיר. אהבה ורגש נדחקו הצדה.
שתי נשים מרכזיות בסיפור, אנבאל וכריסטיאן. שתיהן לא חיו חיים קלים, בטח לא מאושרים. שתיהן רצו להיות נאהבות אך בעיניי החברה היו בעיקר סחורות יפות בשוק בשר. אנבאל, שלבסוף מאסה בחיי ההפקרות וביחס של גברים כלפיה, נאלצה לעבור מספר הפלות ואינסוף מערכות יחסים כושלות ומנגד כריסטיאן שהתמכרה למתירנות המינית ולאחר מערכת יחסים לא מוצלחת, גירושים וילד שלא אוהב אותה, המשיכה להטביע את היגון בסקס מזדמן. לבסוף הן פוגשות, כל אחת מהן, את הגבר שכנראה היה התשובה שלהם לחיים שחפשו כל השנים, אך נדמה ומאוחר מידי והנזק נעשה, לחיים יש תוכניות אחרות ולא תמיד הכל מתנהל כמו שהיינו רוצים.
וולבק מבקר נושאים רבים, הוא מדבר על פולחן נעורים ועל הפחד מהמוות ועל אידאל היופי שפוסל את הזקן והמכוער, על דור שהאדיר את עליונות הנעורים קודם כל ולפני הכל ועל ההשלכות של תפיסה שכזאת בשנים מאוחרות יותר. הוא מדבר על דת, מדע, פמיניזם, ובעיקר הוא מבקר את תרבות ההיפים שכל כך תיעב, אותה תרבות שגנבה לברונו ולמישל את הילדות, שלקחה את אמא. הוא מדבר על גל האסיד והמתירנות המינית שהתפרץ באמריקה וסחף את הדור הצעיר שבמערב אירופה אל עולם מנוכר רדוד וריק מאידאלים. במבט ראשון הרוחניות משחררת, הצבעוניות קורנת והאהבה משכרת, אבל אם מביטים קצת יותר עמוק מבינים כמה מעוותת השקפת העולם שלהן וכמה בעייתית היא, כמה שקרית ואנוכית. רוחניות עאלק, חרמנות, הדוניזם מובהק, אנשים שמחפשים להזדיין במסווה של מעטפת רוחנית, פרחונית ומקבלת של אחווה שלום ואהבה.
וולבק מספר על אנשים שמחפשים להיות נאהבים במציאות שאהבה ורגש נדחקו לשולי הדרך, על בדידות, על אהבות שלא התממשו, על ילדות שנרמסה והתפספסה, על חיי משפחה כואבים, על רצונות ותשוקות, על עולם מנוכר ומתיש, על תחרות ומאבק, על חמלה, על דיכאון וחרדות, חיים ומוות. הספר ארוך מידי לטעמי ורווי פרטים שהיה אפשר לוותר עליהם מאחר והסבירות היא שישכחו לאחר הקריאה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
