ביקורת ספרותית על אנשים רגילים - גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין מאת כריסטופר בראונינג
ספר מעולה

---

סיפורו של גדוד המילואים 101 של "משטרת הסדר" הגרמנית שהוצב על אדמות פולין בזמן מלחמת העולם השנייה. הסיפור מבוסס ברובו על עדויות של שוטרי הגדוד עצמם שנלקחו מהם בשנות ה-60' במסגרת הנסיון הגרמני להעמיד למשפט כמה שיותר מבצעי פשעים נגד האנושות בתקופת השלטון הנאצי.

ייחודו של הספר טמון ביציאה מהפרדיגמה הרגילה: חיילים גרמנים חדורי אידיאולוגיה נאצית-אנטישמית שמתענגים על הרצח ה"מוצדק" של היהודים המזרח-אירופים המפוחדים וחסרי האונים. בספר זה מבקש המחבר למוסס את התפיסה האוניטרית של הרוצחים ולהציג את מגוון הטיפוסים שלקחו חלק במעשי הרצח. על מנת לעשות זאת הוא בוחר להתעסק דווקא במי שלא נחשב לחשוד מיידי ברצח היהודים - שוטרים, ועוד שוטרים מילואימניקים.

לבראונינג יש שתי תגליות חשובות. הראשונה היא שגם אנשי המשטרה, או באופן כללי יותר - גם מי שלא היה חבר באס.אס - לקחו חלק משמעותי בהשמדת היהודים באירופה. בין אם בתפקידי שמירה, גירוש מהגטאות אל מחנות ההשמדה או אפילו במעשי טבח של ממש - היו אנשי המשטרה חלק מובנה במערך ההשמדה הנאצי.

השנייה, ואולי המעניינת מבין השתיים, היא לא ממש תגלית כמו שהיא חשיפת צוהר למחשבות והרהורים על טבע האדם. מסתבר שהיו כ-10 אחוז מכלל השוטרים בגדוד שבאופן זה או אחר נמנעו מהשתתפות במעשי הטבח. היו כאלו שסירבו באופן מוצהר ומובהק, היו כאלו שפיתחו מחלות וקשיים נפשיים לאורך הזמן והיו כאלו שפשוט הצליחו להתחמק ברגע האמת מביצוע האקט הרצחני. הדבר המפתיע באמת הוא שמסתבר שבאף אחד מהמקרים לא ננקטה כלפי ה"משתמטים" שום סנקציה משמעתית, בטח ובטח שלא תלו אותם בכיכר העיר או ביצעו בהם משפט שדה (כפי שנהוג לחשוב שעושים במשטרים טוטאליטריים).

אם כך הדבר - מדוע רק 10 אחוז סרבו ולא יותר? בראונינג מתקשה לתת תשובה חד משמעית לשאלה זו, ומציע מספר הצעות לפתרון. הצעות אלו לא מספקות תשובה ברורה והאמת, שטוב שכך. ההרהור האמיתי והכן בטבע האדם ומידת השפעתם של גורמים כמו חינוך, אינדוקטרינציה, קונפורמיזם, גאווה וכד' הוא המורשת האמיתית של הספר. בדומה לספרים אחרים העוסקים באי-ציות ובסוגיות הקשורות אליו, גם פה אנו נותרים בסופו של דבר עם סימן שאלה גדול סביב מידת האפשרות והרצון שלא לציית, והאופן שבו מנגנונים חיצוניים מפרקים את היכולת לאי ציות אצל האדם ה"קטן".

הקריאה בספר קולחת ומעניינת, משובצים בו ציטוטים רבים מקטעי העדויות והוא מציג באופן אמין ומודע לעצמו ולמגבלותיו את האירועים בהם הוא מטפל. לדעתי עדיף לראות בספר דווקא פתיח לדיון פילוסופי ולאו דווקא תיאור מקרה היסטורי מהסוג הקלאסי.

» ביקורות נוספות של יותם
» ביקורות נוספות על אנשים רגילים - גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין