ביקורת ספרותית על החלקיקים האלמנטריים מאת מישל וולבק
ספר בסדר

---

לומר על מישל וולבק שהוא טיפוס קונטרוברסאלי - זה האנדרסטייטמנט של המאה. יש לאיש את הכישרון הפנומנלי, מזה ארבעה עשורים כבר, להכעיס אנשים עד שמיים או להפוך אותם לחסידים אדוקים לנצח. גילוי נאות: אני נימנה עם הקבוצה השנייה. גם כי אני זוכר לו 'חסד נעורים' מימי ההתכסחויות המענגות שלו עם כותבי טורי המערכת של העיתון הצרפתי הנפוץ לה-מונד ("העולם"), אנשי שמאל רדיקאלי אטומי מוח, אינטלקטואלים בכאילו, שלידם השמאל המכונה 'סהרורי' בישראל אינו אלא חבורת נערי מקהלה של כולל "חזק וברוך" בצפת. צחקתי המון בזכותו, בקיצור; אבל גם כי כל מה שקראתי משלו עד היום נפל לי בול בצלחת: האיש כותב ללא כחל, סרק או עכבות כלשהן, על מגוון של נושאים המעסיקים את רובנו ביומיום (מתחים מיניים, אתניים, בין-גילאים, תנועות ניו-אייג' מטורללות, הגירה, אימת ההזדקנות ולאחרונה גם – התבססות האיסלאם הלאומני בקרב אומות אירופה הנוצריות) ודרך ההגשה שלו כל כך מרתקת ומיוחדת בפתלתלותה, שקשה להניח את ספריו מהידיים או להדחיק את הציפיה לספר הבא. שמו של אחד מתקליטיו המוצלחים של אלביס הוא "100 מיליון מעריצים אינם טועים", אז הנה מצאתם את גרסת הספרות המודרנית... יותר מזה: המבע הלשוני שלו כה חד ומזעזע לעיתים (ראה להלן), בצרפתית – choquant, שוולבק נאלץ כבר להתמודד עם כמה תביעות משפטיות שאח"כ הסתבר שלא היוו אלא את 'הקדימון' לאיומים על חייו ולבריחתו בעתיים אח"כ מצרפת לאירלנד וממנה לספרד, בה הוא חי עד היום.

אלא שיש לוולבק עוד כישרון אחד לפחות, פנומנלי לא פחות והוא - היכולת לא רק לשלב מסה פילוסופית סדורה ומנומקת בתוך רומן תמים למראה, את זה יודעים לעשות לא מעט סופרים ולמעשה רוב אלה הרואים באומנותם טיפה מעבר למקור פרנסה, אלא גם לצאת מהרצף העלילתי 'לחלונות מידע' (לעיתים חשוב ולעיתים טריוויאלי) ולשוב אליו, מבלי שהדבר ייראה לנו, הקוראים, כתלוש מהמציאות העלילתית. נסו לחשוב על מצגת מחשב משוכללת עם הפניות און-ליין לסרטי יו-טיוב ושות', 'המתורגמת' לגרסה מילולית ולמשפטים קוהרנטיים בתוך שטף סיפורי. זה לבד שווה את המאמץ.

דבר אחד פחות אהבתי בספר הספציפי: מאחר ווולבק הוא אינטלקטואל המכיר בוודאי את 'עיקרון המידתיות' (זה שקובע, למשל, שבעתות מלחמה ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להחריב שכונה שלמה בעזה על כל גראד שנוחת על באר שבע. גילוי נאות 2: כותב שורות אלה יליד סורוקה) ולכן לא ברור עד תום מדוע הוא בוחר להכות בקוראיו הנאמנים במקסימום האפשרי של תיאורים פלסטיים and beyond. אני לא מחזיק מעצמי פוריטן וקשה בדרך כלל לזעזע אותי, אבל הבנתי את הלך הרוח של העידן ההיפי/פמיניסטי/מתירני גם בלי לקבל לפרצוף (כמעט תרתי משמע) בדיוק מילימטרי את כל פרטי חוויותיהם המיניות של הגיבורים, לרבות מי גמר על מי, היכן זה קרה ובאיזו תנוחה... הייתה תקופה כזו של פריחת הרומן הפורנוגראפי, גם בישראל, החברה' של אבא שלי היו מריצים את "הספרים" האלה ביניהם במילואים, אבל אז היינו בפרהיסטוריה מבחינת זמינות הגירויים, אז מה באת לי עכשיו עם הפרוורסיה שלך בפרהסיה?!... קצת התבאסתי ואפילו קמצוץ הסכמתי עם מבקריו של וולבק בהקשר זה, לבושתי, אלה שטוענים שהוא פורנוגראף במסווה של פילוסוף. הולך לחשוב על זה קמעא בסופ"ש הבא.

לסיכום: לא ספר להתחיל בו את 'שושלת וולבק'. זה, ספציפית, למיטיבי לכת ולבעלי קיבה חזקה.

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על החלקיקים האלמנטריים