ביקורת ספרותית על חינוך אירופי מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 28 באוקטובר, 2014
ע"י יותם


החינוך האירופי, זה שנרכש בשדות הקרב, הוא החינוך האמיתי שזכו לו גיבורי ספרו של רומן גארי. החינוך האירופי עליו מדבר גארי הוא החינוך לשנאה, לגזענות, לרצח ולאבדן. זהו חינוך שנרכש ביערות, בבורות המסתור, בכפרים הכבושים או בין הכדורים השורקים. חינוך המבוסס על שנאה תהומית ולא-רציונלית לאחר, באשר הוא אחר, ועל האדרה מושלמת של הדומה לנו.

התהליך שעובר על גיבור הסיפור הוא מעניין. אנו פוגשים אותו כילד מפוחד שנאסף על ידי הפרטיזנים לאחר העלמות אביו. לאורך הסיפור כולו נראה שהוא מגודל על ידי הפרטיזנים שעוטפים אותו ומתייחסים אליו באהדה. הוא נשלח מדי פעם למשימות קישור אך נראה שהוא עסוק יותר בהאזנה למוזיקה ובהתאהבויות מאשר במלחמה. רק בחלק האחרון של הסיפור, כאילו בשביל לסיים את הסיפור "כמו שצריך", הופך הילד לגבר כאשר הוא רוצה בדם קר חייל גרמני חסר-אונים. זהו, חינוכו האירופי הושלם.

לאורך קריאת הספר כולו לא יכולתי להשתחרר מהתחושה הכבדה שרבצה עליי - האם החינוך האירופי של גארי לא מזכיר מדי את החינוך הישראלי? עד כמה תופסים השנאה, האלימות, הגזענות והמלחמה מקום בחינוך שאנו מעניקים לילדנו? בחינוך שזכינו לו אנו?
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יותם (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אפרת, את ואני אומרים את אותו הדבר. הכל חלק מאותה הבעיה.
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני אגיד לך מה מדאיג אותי יותר, יותם, ביחס לדור העתיד של המנהיגים. הדור שרואה אלימות בטלוויזיה ובמדיה. ויכוחים נגמרים בקרב אגרופים. אנשים צעירים יושבים שעות לבד עם המחשב שלהם, ובטוחים שמי שנותן להם לייק הוא ידיד נפש.
יותם (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה שין שין ושאר המגיבים אני חוזר שוב ואומר שכמובן שההשוואה היא לא מדויקת, אבל לא צריך גם לפחד מלשאול את עצמנו איך בדיוק אנחנו מחנכים את הילדים שלנו ואיך יראו פני המדינה והאנושות בעוד 20 או 30 שנה כשהם יהיו השליטים.
שין שין (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
יותם, התגעגעתי לביקורות שלך. סקירה מעניינת ושאלות נוקבות שראויות להישאל.
סוריקטה (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
"היתה פעם קהילה של מנוולים, כלומר, לא מנוולים, אלא אנשים רגילים. תמיד עמדו זה לימין זה. כשאחד מהם, למשל, היה מאמלל אדם זר, אדם שמחוץ לקהילה, באיזו דרך מנוולת - כלומר, שוב, לא מנוולת, אלא בדרך הרגילה, המקובלת - ואחר כך היה מתוודה לפני הקהילה, היו בוחנים את הדבר, מוציאים משפטם, מטילים עונשים, מוחלים וכיוצא באלה... כך עמדו תמיד זה לימין זה, אפילו אחרי מותם לא ויתרו על הקהילה, אלא עלו השמיימה במחול מעגל. לראותם מתעופפים היה בסך הכל מחזה של תום-ילדות טהור." (פרנץ קפקא, "מחברות האוקטבו")
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
כן, ציות עיוור - הגדרה לא מדויקת. כמובן. והכוונה לציות לפקודות, ברור... (לא ממש הבנתי את הקשר בין הציות לפקודות לתנועת הנוער..)
נעמה 38 (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סקירה מעניינת, וכמו שהגיבו שאר החברים אין כמעט קווי דימיון בין חינוך ארופאי לחינוך ישראלי מזרח תיכוני
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
טוב, לא זו הייתה הכוונה
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
התייחסתי ל"ציות עיוור".
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לא הבנת אותנו, אלון. הכוונה היא, שחייל לא יכול להתפלמס עם מפקדו, רק מפני שאמא שלו חושבת אחרת. יש פקודה, מבצעים. ברור שלשנאה אין מקום בביצוע פקודות. אני מתארת לעצמי שלא פעם חיילים נושכים שפתיים, כשהפקודה, חוקית ככל שתהיה, מתנגשת עם סולם הערכים האנושי שלהם. נראה למישהו שחיילים אוהבים לפרוץ לבתי מבוקשים באמצע הלילה ולערוך חיפוש לעיני הנשים והילדים? מה לעשות, אם הפקודות לא יתבצעו כולנו נמות. כן, גם אלה שמוחים בכל תוקף נגד הכיבוש. על הנייר יש פתרונות נהדרים לשלום. חבל שקשה ליישם אותם במצב העניינים הנוכחי. חבל גם שמשנה לשנה יהיה קשה יותר ליישם אותם. הדור של בני 40-50 שדובר עברית, הרבה פחות שונא מהצעירים, זאת עובדה.
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ביצוע פקודות בשיטה עיוורת? מאיפה הבאתם את זה? כל חייל, כבר עשרות שנים, לומד כבר בטירונות - אם הוא לא היה בתנועת נוער - את ההבדל בין פקודה חוקית לבלתי חוקית, שלא לומר בלתי חוקית בעליל. כן, יש היררכיה צבאית שמבוססת בין השאר על ציות לפקודות. ככה צבא עובד. אין בו שום קשר לשנאה, וגם לא לציות עיוור. לא בצבא שאני שירתתי בו.
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מסכימה עם אפרתי. ובעיקרון חינוך צבאי - מטרתו לחנך להגנה וממש לא לגזענות ושנאה. ענייו החינוך לביצוע פקודות בשיטה עיוורת - זה כבר עניין אחר. אני חושבת שאי אפשר להגיע למקום של משמעת ברורה, ללא ביצוע פקודות עיוורות, לטוב וגם לרע.
התשובה לשאלתך יותם - ממש לא מתקרב. וזה לא אומר שלא צריך לשאול שאלות ולבדוק את החינוך.
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני לא מסכימה. חברה יכולה לחנך לליברליות ואהבת האדם. חינוך צבאי הוא סיפור אחר. בישראל לא מחנכים לשנוא את הערבים מהגן. אצל אויבינו כן. האם חינוך צבאי מבוסס על גזענות ושנאה? גם לא. גם שוטרים שאמונים על פיזור הפגנות לא מחונכים לשנאת הקהל. מחנכים אותם לבצע את העבודה או את הפקודה בלי לערער ובלי להתקומם. זה לא חינוך לשנאה, זה חינוך לביצוע פקודות בשיטה עיוורת.
yaelhar (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מעניינת מאד. והשאלה במקום. חברה אינה יכולה לחנך את בניה גם לליברליות ואהבת האדם, וגם להילחם באוייב. היא צריכה לבחור בדרך אחת מהשתיים.
דן סתיו (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
יותם ביקורת יפה ומעניינת. הואיל ותופעת המלחמה היא חובקת (כמעט) עולם ומלואו על החברות האנושיות להכין את צעיריהן להשתתפות בה ולרעיון, שעד כמה שידיעתי משגת, מנוגד לטבע - הקרבת חיי הצעיר עצמו. זה כולל גם את החברה שלנו. אני מתאר לעצמי שכאשר חיילים הודים ופקיסטנים טבחו אלה באלה במהלך המלחמות בין הצדדים כולל עריפת ראשים (של חיילים הודים) ניתן להניח שהיסודות למעשים הללו הונחו אי שם במהלך תהליך החינוך הסוציאליזציה של אותם פרטים.
יותם (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
רץ שלום כמובן שאין פה נסיון להשוואה אחד לאחד אלא, כמו שאמרת, שאלות שמתעוררות עקב הקריאה. ברור לי שהסיטואציות שונות בתכלית, אך שתיהן מתובלות באלימות, שנאה וגזענות ולכן אני חושב שאפשר וצריך לנהל את הדיון במציאות שלנו לאור המציאות המתוארת בספר.
רץ (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
יותם - ההשוואה לא נכונה, אבל הביקורת שלך מעלה שאלה ליגיטמית, מהו חינוך ישראלי על רקע האלימות האזור הזה, מה קורה לחייל צעיר שמתמודד עם מציאות אלימה, האם החוויה הזאת משפיעה על חייו, בטוח, ואם כן באיזה צורה, זאת שאלה שאנחנו חייבם לשאול את עצמנו ?
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לא.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ