ביקורות ספרים על הספר לוליטה - מהדורת הספריה החדשה
|
***ספויילר - אני הולך לשחוט קלאסיקה
אני מעדיף שלא לקרוא ספרים פעמיים ולא לראות את אותם הסרטים פעמיים, אישית אני מעדיף לקבל את המסר ברור בבום פעם אחת ולהמשיך הלאה לאתגרים הבאים.
בגלל זה לא התחברתי ללוליטה, ממנטו, ונילה סקיי, מועדון קרב ועוד כל מיני כאלו.
אם צריך לקרוא אחרית דבר באורך של 50 עמודים בסוף הספר כדי להבין אם הספר גאוני + הסברים על ֿ״ביצי הפסחא״ שהועברו בשפת המקור אז כנראה שהמסר לא מועבר לקורא בצורה מספיק ברורה או שפשוט עדיף לא לקרוא אותו בעברית.
ישנם משחקי מילים וחידודי לשון שרק שפת המקור יפה להם ושום תרגום בעולם לא יעביר את המסר כמו שצריך.
... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
|
|
|
ספר כמעט מושלם - ביד אומן נבוקוב מצליח לייצר דמות (protagonist) מדהימה במורכבותה. כל הספר זה וידוי של המוברט הומברט כלפי הקורא כדי לעורר אמפטיה כלפיו, מצד שני הסופר הצליח להעביר את התחושה לכל אורך הדרך שמדובר באדם לא שפוי. ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ברשימות אלף הטובים, אפילו מאה ואפילו עשרת הספרים הטובים אי-פעם, לוליטה מוצא מקום של כבוד. זה לא משנה כמה אני מסכים או לא, אצלי הוא לבטח לא בעשיריה הפותחת, לא במאה ולא באלף.
כשקוראים אותו בפעם הראשונה, ובראשונה אסתפק, עד עמוד מאה וקצת הוא ממש ממש משעמם. זה ממש לא ספוילר שמדובר בפדופיל, בגבר החושק בנימפית, ככה נבוקוב מתעקש – נימפית, הוא כמעט בן ארבעים והיא בת 12, שהכל מנץ בה: שדיה, שיער הערווה, הנשיות והחשקנות. כל מי שעיניו בראשו ותבונה בפיו או באצבעות המונחות על מקלדתו, חייב להסתייג מסיפור כזה. אבל לוליטה מזמן חרג מתחום הכתיבה המוסרנית והפך למושג – לוליטה... המשך לקרוא
50 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר הראשון של נבוקוב שאני קוראת בחיי, ואולי הטוב ביותר שלו, התחלתי לקרוא מעט לפני תחילתה של התקופה הקשה ביותר בחיי, בה חוויתי אובדן אישי קשה מנשוא. מכיוון שכך יצא, לא הצלחתי להעניק לספר את המיטב שלי, ובחלוף זמן-מה התחלתי לקרוא בו מחדש. הקריאה, מן הסתם, לא הייתה רצופה והתאפיינה ברעשים רבים, ואכן - לקח לי מעל חודשיים לסיים את היצירה.
אבל אני שמחה שלא ויתרתי לעצמי. גיליתי יצירת מופת.
הספר לוליטה הוא יומן אישי, וידוי של הומברט הומברט, גבר אירופאי משכיל בגיל העמידה, הכותב את וידויו מתוך תא המאסר בהמתינו לתחילת משפטו.
הומברט מתחיל את סיפורו בילדותו בא... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה אחד הספרים היחידים שלא דירגתי לפני שניגשתי לכתוב עליהם ביקורת, מהסיבה הפשוטה שאני עדיין לא עיבדתי במוח את כולו. לוליטה של נאבוקוב הוא יצירה אומנותית המורכבת מכל כך הרבה רבדים שבעיני זה כמעט בלתי אפשרי לכתוב פרשנות שלמה ומלאה לאחר קריאה ראשונה בלבד. קריאת אחרית הדבר של העורך מנחם פרי (ובמידה פחותה יותר של המתרגמת דבורה שטיינהרט) היא רק קצה קצהו של הקרחון בקילוף השכבות.
תחילת הקריאה ולמעשה גם האמצע והסוף לא היו קלים לי כלל. לוליטה, בסופו של דבר, הוא ספר על פדופיל וילדה בת 12 המתוארים על ידי הפדופיל במסעם ההזוי במשך שנתיים ברחבי ארה"ב. אין תיאור פש... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למרות שההיגיון מסכים עם הקביעה שהספר מספר את סיפורו של פדופיל, האופן בו הסיפור מסופר מכריח את הקורא להזדהות עם הגיבור, עם הומברט.. אני עצמי פעם הזדהיתי עם הומברט ופעם תיעבתי אותו אבל בעיקר ריחמתי עליו כיוון שהוא בודד,כלוא בתוך שיגיונותיו ורגשותיו, חסר קשר עמוק עם הסובבים אותו וכל שהוא באמת יכול לו זה להמשיך ולהלל את מראיה של אותה בריה צעירה, וזה , אנחנו כבר יודעים, מה שהוא מואשם בו ומה שיוביל עליו את סופו. ככל שהמשכתי לקרוא גיליתי את מכשולי הקריאה (מהמילה מכשול)..תנו לי להסביר. מדובר בהתמודדות עם שיגיונותיו של הסופר: משחקי מילים שלא תמיד יש חשק להתעמק... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שוחד מגיע בכל מיני צורות, מהן ברורות יותר או פחות, אולם נדמה שהצורה הזו חמקמקה במיוחד: שוחד אינטלקטואלי. הברק של האינטלקט מסנוור לא פחות משל הכסף, אולם חף מן הדימוי המשחית המיוחס לאחרון. הוא סמוי יותר, מדובר פחות, ואינו גורר אחריו שובל של חשדנים, רחרחנים, או סתם שוחרי צדק. חמור מכך, כמעט בלתי-אפשרי להצביע על האדם המשוחד ולייחס לו את העוון. זהו שוחד שכל כולו מתנהל בזירה המופשטת והסובייקטיבית שבין שתי אוזניו של המשוחד, שאף הוא לא תמיד מודע להשפעתו עליו או לעצם קיומו. המעשים הנגזרים ממנו, לעומת זאת, מתרחשים בעולם הממשי, החיצוני. כמו למשל גזר-הדין שיתן הקור... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קצת בנאלי לשים "נבוקוב" ו"גאון" באותה השורה. אבל הרשו לי...
לוליטה יה יה בלה בלה אחד הספרים הטובים שנכתבו במאה העשרים זה נכון. מה עוד נגיד על ההשתקפויות, ועל משחקי המילים, והמשפטים, והבר, והברמן. הו כרמן! מישהו, נראה לי מרשל דושאן (שהיה קצת דוש, נכון) אמר שאמן אמתי הוא זה שיכול לתקשר עם התת המודע הקולקטיבי. נבוקוב עשה את כל כך טוב- הוא חזה את העתיד. הוא ראה מגמה, כאילו-מינורית אבל אדירה בגודלה
"משהו" ביחס שלנו לילדים, שעדיין לא הצלחתי לעמוד עליו, השתנה עם הפיכתה של אמריקה לאימפריה תרבותית. אולי זה הפסיכולוגיזם. אולי זו הפורנוגרפיה. אולי זה הוליווד (תראו את ה... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על הקשר המפתיע בין לוליטה למדוזה.
לפני כשנה קבלתי שיחת טלפון מפתיעה, כאן מפלג הנוער, מבקשים שתגיע דחוף עוד היום לחקירה. באיזה נושא שאלתי? בעברות מין בילדים להן אתה קשור. הלם ושיתוק היו התגובות שנחתו עלי. לאחר מספר רגעים התעשתי ואמרתי, לא מכיר מצב כזה, אין סיכוי שאגיע לחקירה אם לא תפרט יותר. מעבר לקו היה חוקר מפלג הנוער, יש לנו עצור בעברת פדופיליה, ידוע לנו שאתה הגשת תלונה למשטרה לפני כעשר שנים, על אותו חשוד, לצערנו המשטרה המליצה אז לסגור את התיק, ויתרה מזאת היא איבדה אותו, כעת פונים אלינו צעירים הטוענים שנפלו קורבן לאותו פדופיל.
עם חשיפת הפרשה באקר... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לוליטה, הילת ימי, להט לילותי. חטאי, חיי.
לו-לי-טה.
יצירת מופת לדעתי, אתחיל מהכתיבה המגוונת עם השפה הגבוהה שגרמה לי להישאב אל תוך הספר.
נתקלתי בהמון אנשים שאומרים; "אויש הספר הזה נוראי ומעוות, מבוגר שנמשך קטינה?!"
אך הם לא מבינים שזה לא סתם משיכה אלה אהבה, עם המון תסכול.
זה לא רומנטיקה, בהחלט לא, אולי לפחות מצד הומברט זוהי כן, אך הוא עדיין נשאר שבור.
הומברט, בהחלט דמות מסובכת וקשה להבנה, חלק בוחרים פשוט לכנותו "פדופיל" במקום להתעמק בו ובאהבה שלו לוליטה.
אנשים מפספסים את הנקודה שהמטרה של הספר היא להראות שמאהבתו ומשיכתו ללוליטה לא יצא דבר טוב כלל, לכן יש ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מספר חודשים חלפו מאז אותו במאי צעיר ומתחיל שסיפור האהבה שלנו נגמר במהרה. מספר חודשים לא ארוכים לקח לשנינו כדי להבין שזה לא מתאים.
ובכל זאת, לאחר הפרדת הכוחות, הוזמנתי על ידי הבחור המוכשר להפקה גדולה של הצגה אותה הוא ביים. מעולם לא סירבתי להצעה לצפות בהצגה.
אז כן, נהניתי. אבל הקטע שנחקק בראשי הוא נאמבר שירה אותו מבצעת שחקנית צעירה שמשחקת כוכבנית בעולם הזוהר. האור על הבמה מחשיך, האורות מאחור מקרינים אפלה ומשדרים עצב.
שחקנית, שדמותה זוכה להתעללות מצד כוחות גבריים בחייה, שרה ברגש את "לוליטה". אולי הייתי משוחדת, אולי קצת מסונוורת מחיבוב יתר כלפי הבמאי, א... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא אהבתי את הספר.
הוא כתוב בצורה טובה וקולחת, אולי אנשים רומנטיים חסרי תקנה יתחברו אליו יותר. לצערי או שמחתי לש כחתי לאורך כל הספר כי מדובר בפדופיל.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לוליטה. לוליטתו, לוליטתם, לוליטתי. הרים אפלים ומפלים שוצפים של לוליטות, קטנות וגדולות, שמנמנות ורזות, אומללות וידועות סבל מעופפות להן מול הפנים העייפות שלי כשאני מונח ישוב לכתוב על הרומן הזה. פנים דקות קטנות וזכות מתעוותות להן בצעקת דממה עקב גורלן, כל אחת אומללה מחברתה, כל אחת שונה מחברתה, אך במנת סבלן המופרדת יש את קריעתה המשותפת לגזרים של שאיפת האדם ההגון לאחווה.
לכל הומברט והומברט נאבוקובי יש את הלוליטה שלו. פעם היא דולי ופעם לולה, פעם לו ופעם היא פשוט דולורס. היא נעה לה, לא עוד ילדה פרושת ידיים המשוטטת בדרכיהם הסטריליות של המחשבות וההרהורים, כי... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לו-לי-טה.
איזו פסקת פתיחה. איזה מעדן ספרותי מושלם.
ולדימיר נאבוקוב טען בכל מקום שיכול היה, כשנשאל וכשלא, שאין ספר צריך לספק אלא חוויה אסתטית. הזרם המחשמל שנע דרך חוליות עמוד השדרה במעלה הגב הוא המשאלה מספר טוב, הוא מבהיר בביוגרפיה המרהיבה שכתב על גוגול. אין שום סיבה לחפש אחר מסר או רעיון כשמדובר ביצירה ספרותית. החתירה של הקורא אמורה לנוע אל עבר העונג האסתטי, הצורני, המביא עמו את הזרם המיוחל, המחשמל המצמרר והמענג, שביכולתנו להשיג מתוקף היותנו בעלי חוליות. משהו מעין אוננות אינטלקטואלית.
נדמה לי שביצירה הזו נבוקוב השיג את שרצה בצורה מושלמת. לוליטה ה... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נאבוקוב, בדרך לא דרך, גרם לי להתחבר לדמות הפדופיל. יותר מזה, נאבוקוב גרם לי לחבב אותו כל כך, שרציתי בטובתו! שיצליח לפתות את לוליטה, שיכבוש את ליבה, שיצליחו לחיות יחד.
וזה מה שהופך את הספר למעולה - מסיימים אותו עם טעם טיפה מר בפה - טעמה של המוסריות שהושחתה, במעט, תוך כדי הקריאה בספר.
מעט קשה לקריאה, מאוד מתוסבך. תענוג צרוף..
ממליצה לכל מי שמעוניין לאתגר את עצמו.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
יצירת מופת ספרותית טהורה. יש בו הכל: דמויות מורכבות, עלילה מעניינת, כתיבה יפה... אני יכולה להמשיך עד מחר.
מהות האומנות בעיניי היא לעורר דיונים וליצור ויכוחים. זו גאונות כשהכותב מצליח לגרום לקורא לתהות לגבי היצירה עוד הרבה אחרי שקרא אותה. מה שעוד יותר הדהים אותי, זה כמה רגשות מעורבים עלו בי תוך כדי הקריאה. נאבוקוב גרם לי לשנוא את הדמות הראשית, לרחם עליה, להיגעל ממנה, להזדהות איתה, לכעוס עליה ולהעריך אותה.
הספר פשוט מבריק, ולגמרי שווה קריאה שנייה ושלישית ועשירית.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כבר מצאתי את עצמי בלית ברירה אך גם ללא קושי גדול (אם לומר את האמת) מזדהה עם רוצחים, כאלה שרצחו מתוך מטרה מאד ברורה (תחושת נקמה, מחסור נוראי) וכאלה שרצחו ללא מטרה נראית אל העין, כנראה שעכשיו הגיע הזמן להזדהות גם עם פדופיל, ואוי כמה שזה קרה.
אם בוחנים את הסיפור בקריאה מרפרפת, מסתמן כי מדובר בסיפור על פדופיל מהגר בארה"ב של שנות ה-50, אדם אכזר-לב, אגואיסט בצורה מבחילה וחסר מצפון לחלוטין. כל זאת נכון במידה מה, אך כאשר מתבוננים עמוק פנימה ומביטים בזכוכית מגדלת, עולה תמונה קצת שונה:
בסופו של דבר מדובר בסטייה שכולה מבוססת על אהבה – כמו שגבר נמשך לאישה (לרוב פחות ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
[אזהרה, הביקורת מכילה רמזים ופרטים מהעלילה]
דפים שלמים דופדפו קדימה
חסר סבלנות
שבע מעודף-תיאורים
מרגיע בחילה מהשתפכות מילולית
צלחתי אותו
כך ממש הגעתי לסיום ובסוף
הצטערתי שנגמר
המסע הארוך שהומברט עובר
האם המקסימה
(מקסימה, כן) הנימפית
שמתחספסת -
תיק חדש
לאורך שנת לימודים
ובחופש הגדול בכלל רוצים מגבת
שאינה בהריון (ובעלה עובד בחוץ)
והיחדלון. הו החידלון.
קווילטי, ילדה על אופניים,
מנהלת בית ספר, אישה של שכן.
ספר מתסכל. מעורר מחשבה.
עוד קצת מתסכל. וחוזר חלילה.
שווה קריאה. כדי להבין על מה הדיבור.
וקריאה נוספת - להבין את הרבדים שמעבר
אבל זהו.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם להגיד את האמת, קשה לי לכתוב ביקורת על לוליטה. מצד אחד אני לא יכולה להגיד שלא נהניתי מהספר. ללא ספק התענגתי על הכתיבה המדהימה של נאבוקוב, ממשחקי וחידודי הלשון והרמיזות שהוא משלב בעלילה. קטונתי מלהבין את כל הרמיזות הספרותיות שהוא שיבץ בספר, אבל נהניתי מאוד מהמעט שהבנתי.
אבל מצד שני לא יכולתי להתעלם מהעלילה עצמה ברומן. גיבור הספר הוא סוטה מין בן ארבעים ומשאת אהבתו היא ילדה בת 12 בתחילת הספר, ונערה מתבגרת בהמשכו. אולי זה בגלל שלקחתי את הספר קשה מדי, אבל היו ימים שלמים שרק המחשבה על הספר גרמה לי לתחושת בחילה ודחייה, אבל אולי זו מטרתו של הספר? לא לי הפתרו... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"לוליטה. הילת ימי. להט לילותי. חטאי. חיי". כך פותח ולדימיר נאבוקוב את ספרו והורס לחלוטין את חיי. במסע בלתי נשכח של הזדהות ורתיעה נשאב הקורא לתוך סיפור שכמותו יוצא אחת לעשור.
אני מודה, לא ידעתי איך להתייחס לספר הזה, לעיתים קרובות מצאתי עצמי מתייסרת לנוכח הבנת מוחו החולני של פדופיל ומה פתאום אני מחייכת לקריאת וידויי אהבתו? הרי אין זו אהבה בצורתה הטבעית. בכל פעם בה נזכרתי שמדובר בילדה בת 12 צמרמורת עברה בגופי. מדובר באונס, אמנם אונס פיוטי, מתנגן, מעוטר בהמון מילים יפות אבל עדיין אונס של ילדה חסרת אונים שלא היה לה לאן ללכת. כנראה שמדובר בכתיבתו הקופצנית, הס... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם את או אתה חוקרי ספרות או מבקרי ספרות, קרוב לודאי שתאהבו ספר זה. תמצאו בו כנראה רבבות של אזכורים ורמזים לקלאסיקות מן העבר. כמעט ודאי גם, שאחר שתקראו אותו (ולפחות פעמיים, כי הוא "ספר קלאסי לקריאה שנישוניות ושלישונית") כי תדרגו אותו בין עשרת הספרים החשובים ביותר שנכתבו אי פעם.
אם את או אתה אוהבים חידודי לשון, המצאת צירופי לשון, יצירת שמות של מקומות ואנשים המרמזים על תפקיד כלשהו בסיפור (ותוכלו להתעלם ממידה של פאתטיות המלווה שמות אלה), ומוכנים ויכולים לקרוא ספר זה בשפת המקור שלו, היא אנגלית, ייתכן ותאהבו ספר זה.
אם אתה (סליחה על ההפלייה, בנות) בעל נטיות פ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נתחיל מזה שזה ספר טוב כמו שעושים ממנו, שלא ייווצר מצב שמישהו יקרא את השורה הראשונה של הביקורת הזו ויטעה לחשוב שזו לא דעתי.
אפשר להגיד שלאורך רוב הספר לא נהניתי במיוחד, כן הכתיבה הייתה טובה מדברים אחרים שקראתי, נהניתי מכל מיני קטעים ספציפיים, קלטתי ביקורת צינית פה ושם אבל באופן כללי דיי התאכזבתי. הרגשתי שאני מבינה את מה שאני קוראת, רואה איזשהו קיר, אבל מפספסת את העיניין, לא רואה את הנוף שמאחוריו.
וככה קראתי את לוליטה, בלי להבין למה כתוב בתקציר שלו שהוא אחד הספרים הטובים ביותר של המאה ה-20, עד שסיימתי אותו והגעתי למאמרים המאירים שבסוף. ואז הבנתי שלא הב... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה,
יצירת מופת מורכבת ומעניינת ומאתגרת.
על בסיס סיפור לא פשוט של סטייה מינית, פדופיליה וניצול ילדה צעירה, המסופר ע"י הגיבור כסיפור אוטוביוגרפיה הנכתב מתאו שבבית הסוהר, כתב נאבּוֹקוֹב יצירה פנטסטית, תוך שימוש בשפה עשירה ומורכבת רבת משמעות ומעמיקה.
משפטים רבים הם דו או אף רב משמעיים, עם עשרות רמיזות וקריצות לשמות, ספרים ואנשים מהתקופה הקרובה או מהתרבות העולמית (המערבית / אירופית)
גם המתרגמת התאמצה (והצליחה) לשמור על עוד ורב משמעות השפה, ולו במחיר תרגום שלפעמים אינו מילולי פשוט.
... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לוליטה הוא הוא ספר מאתגר, יש בו הרבה יותר ממה שאפשר לקלוט בקריאה ראשונה וצריך דוקטוראט בסיפרות כדי "לעלות" על כלהפעלולים הסיפרותיים שנבוקוב משתמש בהם. ולמרות כל זאת גם קורא הדיוט ,כמוני, יכול להנות מהכתיבה הנבוקית. נכון שעל פניו הנושא, סוטה מין פאדופיל אינו נושא קל לעיכול ואפילו דוחה. דוחה גם את המועד להתמודדות איתו. אבל נבוקוב שכתיבתו נקיה מאד אין תיאורים בוטים ולא פורנוגראפיה גלויה עוזר בכך לקורא להתמקד בעושר הסיפרותי, להינות מן ההומור והחידוד אשר ככל שיודעים יותר מגלים יותר. אין צורך בביקורת שלי, כל כך הרבה ניכתב על הספר הזה ע"י מומחים והדיוטות ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מלאכת מחשבת מדוקדקת ומעוררת הערצה. למתלבטים אם לקרוא- תשכחו מהאסוציאציה הראשונה שיש לכם כשאתם שומעים את השם לוליטה. סטייתו המינית של האנטי-גיבור בפירוש לא תהיה בראש מעייניכם במהלך הקריאה. זה ספר על תפיסת המציאות שלנו לפני הכל.
הקריאה הראשונה בספר (זאת שהרגע סיימתי) היא אתגר, כאשר רק כשמגיעים לסופו ולאחרית הדבר המאוד נחוצה של מנחם פרי והמתרגמת דבורה שטיינהרט, מבינים את גאוניותו של נאבוקוב. הומברט הומברט מעורר קשת של רגשות שליליים בקורא הנורמטיבי. הוא סוטה מין, אלים בעל מוח קרימינלי, מלא פאתוס, עם הפרעת קשב וריכוז מסוימת, חיבה עודפת לפרטים קטנים ו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה גירסאות היו על הרומן הזה כמו הרבה סרטים ובכל זאת תמיד מענין כי נוגע לפינות האפלות של המין האנושי הגברי והנשי.הספר כתוב בטעם ואינו וולגרי ועדין שופך אור על מאווי הנפש האנושיים... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לוליטה עורר בחילה, סלידה וגועל. קשה למצוא קו עלילה ודמויות שמעוררות פחות הזדהות ואהדה.
עם זאת, במהלך הקריאה אתה נסחף בשנינות המספר, אתה נמשך לגיבור בזכות חבלי הקסם של מלותיו המפתות, בזמן שכל כולך דוחה אותו ואת מעשיו.
הדבר שמשך והקסים אותי בהמברט, הוא שהוא אינו מנסה לשכנע אותך לראות במעשיו צדק - הוא מנסה לגרום לך לראות את העולם כולו בדרך השקפתו שלו - ולמצוא בכל צדק והגיון. ובזמן שכל טיעוניו נראים כאילו נבנו על קרקע מוצקה והגיונית, במהלך הקריאה אתה מבין עד כמה הוא והם רקובים, לא הגיוניים ומעל הכל - מנותקים מכל בסיס אמיתי.
המברט המברט הוא האנטי גיבור... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני חושבת שעליתי פה על משהו.
בשביל שיצירה ספרותית תהפוך ליצירה קלאסית היא צריכה לעמוד בשני תנאים:
1. להיות ארוכה
2. להיות משעממת
אם ההשערה שלי נכונה, אז גם לי יש סיכוי לכתוב ספר שיהפוך פעם ליצירה קלאסית:-)
התחלתי לקרוא את לוליטה, אבל נשברתי באמצע, ראיתי את הסרט ובזה אבדתי כל עניין בספר.
יכול להיות בשנת 1955 כשיצא הספר אז הפתיחות שבו הייתה מסעירה ומזעזעת כי לא היה נהוג לכתוב כך, אבל היום זה מרשים הרבה פחות.
... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עדיין תוך כדי קריאה.. אבל חייבת להגיד שזה ממש מאבק.
נכון - השפה מעלפת, הספר שנון וזה מרענן שיש לפעמים גם אנטי-גיבור.... אבל (!!!!!)
גם להזדהות שלי יש גבולות ומתחיל (כבר בעמוד ה30 למעשה) להתישן כל העניין של להבין את הפסיכופט שאונס ילדה קטנה והורס לה את החיים תוך כדי שהוא מעוות את כל המתרחש סביבו לפי מה שמתאים למח החולני שלו
אולי פספסתי משהו
מצד שני, יתכן שהספר קצת מוערך יתר על המידה?
--- בנתיים עוצרת כל עשר עמודים בהתקפי בחילה חזקים מתמשכים וכל חמש עשרה עמודים מדלגת לסוף כדי לראות כמה עמודים נותרו. ----
... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אמנם אני רק באמצע הספר, אבל הספר הזה פשוט מעולה. נכון, נושא העלילה מאוד מעורר מחלוקת ויש רבים שרק משום כך לא יקראו אותו, אבל מעבר לפדופיליה יש ב"לוליטה" המון - הוא כתוב בצורה מושלמת, הוא שנון, מצחיק, מבריק.
מומלץ בחום לכל חובבי הספרות למיניהם, במיוחד למי שיודע להינות ולהעריך כתיבה מצוינת.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מהנה, לא קליל וכתוב בכתב קטן למדי. אהבתי את איזכורם של: א. אקסיסטנציאליזם
ב. ערי הבירה באירופה
כמו כן, התנהגותו הגרוטסקית של מיסטר קוויטלי הצחיקני עד דמעות:)
(מיוחס לתרגום שיצא בשנת 1960)... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כל כך ניסיתי לאהוב את יצירתו הבלתי נגמרת של נאבוקוב אך לא הצלחתי. סבלתי לאורך כל הקריאה. סבלתי מהנושא של אהבת פדופיל לילדה קטנה - לוליטה "נימפית על ים ערפלי", סבלתי מהתאורים הנמרחים וה א ר ו כ י ם, סבלתי מהאיטיות בהתפתחות העלילה וסבלתי מכל כך הרבה מלל. מה לעשות על אף שנחשב יצירת מופת, אני השתעממתי למוות.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בקריאה ראשונה, לוליטה הוא ספר גאוני.
אבל בקריאה שניה - אפילו יותר.
בקריאה חמשת אלפים שבע מאות ארבעים וחמש זאת כבר התמכרות.
העלילה הולכת לאט, אבל היא מצוינת. וגם הסגנון המילולי והלשוני. התרגום עצמו הוא כל כך מוצלח וכל כך נכון (לא ליטרלי, מן הסתם, אלא נכון כמו שזה צריך להיות) שיש לו רגעים שבהם הוא ממש יצירה בעצמו.
עוד דבר מאוד מעניין הוא השוואה בין התרגום למקור באנגלית, שבו המילים עושות תרגילים אקרובטיים באופן טבעי יותר. לכל מי שמתעניין בשפה באופן זה או אחר כדאי לנסות להשוות משפטים מסוימים אחד-לאחד. זה נורא מהנה.
הומברט הומברט (שבקריאה ארבעים אלף ת... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה הוא במידה מסוימת קורבן של הצלחתו שלו. "לוליטה" הפך להיות כמעט מילה נרדפת לפדופיליה ולסקנדל, והספר עצמו הלך כמעט לאיבוד בין הררי המחלוקת. צריך לומר, ולשוב ולומר, לא רק שהספר הזה הוא לא כתב הגנה לפדופיליה, הוא אפילו לא ספר *על* פדופיליה. זה ספר על בני אדם, ועל יחסים בין בני אדם, שהפדופיליה משמשת להם רק כנקודת מוצא וסיפור מסגרת, איזשהו עיוות של המציאות שמאפשר לנו להתבונן בסיטואציות יומיומיות כאילו אנחנו רואים אותן בפעם הראשונה. ונוסף לכך, זה ספר על אמריקה ועל האמריקאים ועל סוג מסוים של בורגנות אמריקאית בעיירות קטנות שכבר כמעט ואינה קיימת - ונבוק... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לוליטה - אם פעם המילה השרתה בי אסוציאציה לקסם, הרגשה חופשית ומרעננת. כעת, לא נותר מזה אלא אפר וניכור.
קריאת הספר הייתה אחת החוויות הספרותיות היותר מייסרות שנאלצתי "לסבול". הספר אמנם כתוב הייטב, בשפה רמה (וכזה לא מוצאים כל יום)! אך בעיני הוא התגלה כלא יותר מסלט מילים מייגע - כתיבה גבוה בספרים זה דבר אחד, אבל נוסח (לו נזקקתי נואשות כאן) זה כבר משהו אחר לגמרי...
הומברט {כלומברט [כנזכר בכתוב]} - לא נוצר חיבור בינינו, לא היה את ה"קליק", אפילו לא זיק של ניצוץ. לא נרקמה אותה הזדהות-בלתי-נמנעת-לאותו-פדופיל-בה' הידיעה - שתרתי אחריה בסקרנות וציפייה כמעט בלתי מרוסנים - ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה הכתוב באומנות יוצאת מהכלל על סיפור בן מבוגר לילדה לוליטה קטנה וכל מערכת היחסים החריגה אולי רומטית אולי מעט סוטה אך אין ספק לגבי האיכות הכתיבה.
ספר מעולה קראתי אותו לאחר שקראתי את לקרוא את לוליטה בטהרן.
לא מומלץ - חובה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כדי להבין את הספר צריך לקרא אותו הרבה פעמים ,צריך לקרא אותו בשפת המקור ,צריך לדעת צרפתית ,להיות מעורה בחיים הספרותיים של התקופה בה נכתב ורצוי גם לפניה ,להכיר את ארה"ב ,להתעמק בכל מילה וככל צליל וכל ביטוי סתום,ולהקדיש את עצמך לנאבוקוב.
מאחר ואני לא חוקר ספרות ונאבוקוב ונפתוליו מייגעים אותי על כן לא נשפכתי ולא התעלפתי מקריאת הספר.
לכל המתמוגגים יבושם!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אין ספק שזהו ספר חובה לכל חובב קריאה משום שכתיבתו של נאבוקוב ייחודית מאוד בצורתה ובחזיונה.
נושא חלוק במחלוקת שאפילו בימינו קשה לדבר עליו, מסופר בספר בכנות וריאליזם.
אך למרות זאת, לפעמים קשה להבין את הציורים של נאבוקוב שהוא מצייר בעזרת מילים. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מה יש לומר על הספר הזה שלא נאמר עדיין?
אתחיל ואצהיר כי מדובר, לעניות דעתי, בתרגום העברי הכי טוב שיצא לי לקרוא, של ספר כלשהו. עושה רושם שהעובדה שהכתיבה בשפת המקור (אנגלית) היתה כל כך ייחודית וקשה לתירגום, ואף מתקשר באופן תמטי לתוכן העלילה עצמה, שאקט התירגום הפך למעשה אמנות מרשים מאוד. על כך שווה לקרוא את המאמר בסוף הספר, על הקושי בתירגום הספר. מאוד מאוד מאיר עיניים.
מעבר לזה, באמת יצירת מופת נדירה. הרבה ספרים, וביתר שאת מאז שהספר הזה התקבע בתור מה שהוא היום, עוסקים בסטיות נפשיות, ולא בהצלחה גדולה. אז גם בתור שיעור על ההיסטוריה של הספרות זו קריאה חשובה, כי ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בואו נשים דברים על השולחן, אם הספר הזה היה הפוך, כלומר היא היתה המבוגרת והוא היה הילד, אף אחד לא היה קורא אותו, הוא היה מוחרם ומסווג כפורנוגרפיה קשה, ואף אחד מכם לא היה נשפך עליו ככה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספרים הטובים באמת, יש לי צורך בלתי נשלט לקרוא שוב ושוב (ואני מוכרחה לבקש סליחה מכל הספרים שממתינים על המדף בציפיה לקריאה ראשונה...). וגם בפעם השלישית, לוליטה הוא
ספר מצויין בעיני, כתוב נהדר, מושך ושואב וממלא. שוב הוא גרם לי להזדהות כל כך חזקה, שסחפה אותי איתה בעל כורחי, פשוט נשביתי בקסמה. אולי זה גם מה שקרה לדולי?
נאבוקוב הצליח לגרום לי להצטער עבור הומי, לכאוב גם את הכאב שלו ולהרגיש את הפחדים שלו מציפים אותי במלוא העוצמה. כל כך חזקה הייתה התחושה, שאין ספק ששמתי בצד לכמה שעות טובות את השיפוטיות, קברתי בין דפי הספר את הערכים הכי בסיסיים שלי לגבי הטוב... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דחיתי את קריאת הספר הזה במשך שנים בגלל שהנושא עורר בי דחייה, לא קרץ לי לקרוא על פדופיל, אבל הבנתי שאני חייבת בגלל הביקורות המדהימות.
עכשיו, אחרי שסיימתי אותו, אני מורידה את הכובע ומצהירה בלב שלם: מדובר ביצירת מופת ספרותית שאין דומה לה, שעוסקת בצורה מחוננת במסתרי נפש האדם, על כל קשת רגשותיו ובראשן תשוקה אובססיבית.
מלבד הכתיבה המדהימה והציורית השואבת את הקורא לתוכה, הנושא הבעייתי והטעון במחלוקת הוא שעושה את הספר לכל כך חזק ועוצמתי, לכל אורכו מתקיים מעין מאבק פנימי של הקורא לא להזדהות עם הגיבור בשל סטייתו הפדופילית והעוול שהוא גורם ללוליטה, אך זהו קר... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. נאבוקוב גאון.
השימוש במילים וירטואוזי, והתרגום משובח.
הקריאה היא הנאה צרופה עם עקצוצי כאב על הסיפור המזעזע העטוף בשפה כה פואטית, מלאה הומור ותחכום.
אם טרם קראתם - אל תחמיצו! חווייה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים!!!
כתוב בפשטות נמרחת... מלא פנטזיות וחושים מתפרצים מהצד האחד, מהצד השני עוטף את עצמו בשתיקה וייסורים של אטימת הלהט והמיניות עקב נורמות ומוסר חברתיים...
אני בדרך כלל נורא מושפעת מהספרים שאני קוראת, לפחות שבוע אחרי שקראתי אותם...(זה כי אני נורא נכנסת ומתמסרת לספר טוב כשאני מחליטה לקרוא אותו- וזו הסיבה לעובדה שאני נורא בררנית בבחירת הספר)....
מה שאני מתכוונת אליו, הוא שמהספר הזה ספציפית, בקושי שהצלחתי להתנתק.... נשארתי מושפעת מדרכו של הכותב והגיבור, ובמיוחד מהפתיחות הנאיבית\לוליטתית של דולורס, במשך שבועות ממש....
אסכם את הכל למילה אחת... גאוני.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
"לוליטה, הילת ימי, להט לילותי. חטאי, חיי. לו-לי-טה: בדל הלשון מטייל לו טיול של שתי טפיפות על תקרת הפה ונוקש, בשלישית, בשיניים. לו.לי.טה."
אולי קלישאתי לכתוב ביקורת על ספר שכבר כתבו עליו ביקורות כה רבות..אך זה לא משנה.
הייתי בהרצאה על הפרעות אישיות-סטיות מיניות ולא יכולתי שלא להיזכר בספר המזעזע ואם זאת האנושי 'לוליטה'.
זה מדהים איך שנאבוקוב הצליח, בשפה מרהיבה, להצליח לעורר הזדהות בקורא (על אף שרוב הקוראים אינם פדופילים)..חוסר התאמה לערכי החברה ולמוסר הנורמטיבי.פשוט אומללות שמעמידה את הקורא בסיטואציה מהפנטת!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
התחכום הפואטי בספר הזה מדהים. הצורה והתוכן מתמזגים ליצירת אומנות מופלאה. לכל משפט שתי משמעויות ותחת כל רגש שני נחשים. הספר הוא "סיפור בלשי" אך בסדר הפוך (ולא ניתן פה ספוילר). הנושא, סוג של פדופיליה, מעורר תמיד דחייה (מוצדקת) אבל זאת כל הגדולה - להתמודד עם היופי והפיתוי שסופר כמו נבוקוב, מתוחכם וערמומי, מפתה את קוראיו... ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה, כתיבה איכותית, מעבר לרמת הכתיבה אליה אנחנו מורגלים, פרשה עגומה. סיפור שמתאים ממש למציאות. קראתי 25.6.2008 לפני יותר מעשור ואני שנזכרתי בספר יודעת היום להעריך כמה איכותי ועל רמת הכתיבה שלו. ולדימיר נבוקוב סופר על רמת כתיבה איכותית. עכשיו נזכרתי בספר ומצאתי לנכון לציין זאת. אמונם סיפור הפרשה מגעילה בהתהוותה אבל לצערנו קיימת בהרבה מקומות. קריאה נעימה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רומן בלשי-פארודי שנכתב על ידי גאון ספרותי, נאבוקוב.
פעם ראשונה שיצא לי לקרוא ספר שלו - ופשוט נלכדתי בזוהר מילותיו. שבויה בקסם הכתיבה של אמן המילים הזה...
לוליטה הוא רומן נשגב, עילוי של כתיבה, עלילה, דמויות.
הכל טווי ברשת עכבישית מטורפת שסוחפת את הקורא לעולמו ההזוי של גיבור הספר - איש מעורער בן 40, סוטה מין, מופרע, המחשבה עליו מקיים יחסי מין עם בת לוליטה בת ה-12 היא מטרידה ביותר. אבל יש פה יותר מזה.
מדובר פה על עולם "האני" סובייקטיבי שלם של הומברט-הומברט (הוא גם מתייחס לעצמו בגוף שלישי... הרומן מתחיל כוידוי שנכתב בכלא ומשם הופך למכתב אהבה, מדומדם, מטושטש, בו... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
פשוט הספר הכי מבריק שיצא לי לקרוא. כל משפט צופן בתוכו עומק מדהים. מלבד התוכן המרתק ישנו היופי של הניסוחים.
ההשתכשכות במילים כל כך נעימה ורק בקריאה שניה ושלישית אפשר להתחיל לראות את התמונה הגדולה של הספר.
יצירת מופת... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
עוד לפני שסיימתי את הספר ידעתי שאני חייבת לו קריאה שניה. לא רק בגלל קריאתי הראשונה, שהיתה נמהרת ונחפזת, רודפת אחר רמזים שיספרו לי מה הולך לקרות בהמשך, אלא גם בגלל אופי הכתיבה- חדה, משעשעת, משחקת עם הקורא, משאירה קצוות חוטים לפתרון העלילה במקומות לא צפויים. קצת כמו קווסט בלשי מתוחכם, שבו אתה לוחץ עם הסמן על השטיח או מאחורי התמונה ומגלה רמז מהותי. במבט לאחור אפשר להעריך הרבה יותר את התחכום של נאבוקוב, שמפגיש אותך עם דמות שולית בבית קפה ומגלה לך את משמעותה האמיתית מאה עמודים אחר כך. דמויות השוהות באפלה מוצאות את עצמן מרומזות בשמות של מלונות וסרטים, בשיחו... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין
תיאורים מדהימים וכתיבה שלא מרפה. ישיר, חודר וסוחף.
מלא רמזים דקים המובילים את קורא הישר לסוף הסיפור הצפוי מראש אבל בכל זאת מפתיע. ספר לא קל, צריך סבלנות, אבל זה יותר משווה את זה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אכן גאוני.
אהבה בלתי אפשרית בין גבר בן 40 לילדה בת 12 עם כל היאוש והכאב שבזה. זה לא סטיה ולא פורנוגרפיה, אין כאן אפילו סצינת ערום אחת. ארוטי, אבל מעבר לכל - אנושי כואב ונוגע.
ספר על אהבה במובן הכי גולמי ואמיתי ( ולא קיטשי ומלוקק). ייתכן שהאמיתיות הזו מפחידה אותנו קצת ואז אנו מנסים להתגונן מאחורי מילים כמו"פדופיליה", "סטיה"...
לוליטה היא מסע אל תוך האמיתי שבנו.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר גאוני. למרות התכנים הקשים, מצליח לעורר אמפתיה. מחבר את כולנו לצדדים השטניים שלנו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|