ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 16 בפברואר, 2015
ע"י Schuster
ע"י Schuster
לו-לי-טה.
איזו פסקת פתיחה. איזה מעדן ספרותי מושלם.
ולדימיר נאבוקוב טען בכל מקום שיכול היה, כשנשאל וכשלא, שאין ספר צריך לספק אלא חוויה אסתטית. הזרם המחשמל שנע דרך חוליות עמוד השדרה במעלה הגב הוא המשאלה מספר טוב, הוא מבהיר בביוגרפיה המרהיבה שכתב על גוגול. אין שום סיבה לחפש אחר מסר או רעיון כשמדובר ביצירה ספרותית. החתירה של הקורא אמורה לנוע אל עבר העונג האסתטי, הצורני, המביא עמו את הזרם המיוחל, המחשמל המצמרר והמענג, שביכולתנו להשיג מתוקף היותנו בעלי חוליות. משהו מעין אוננות אינטלקטואלית.
נדמה לי שביצירה הזו נבוקוב השיג את שרצה בצורה מושלמת. לוליטה הוא מן הרומנים המחושבים בכל הזמנים, אם לא המחושב שבין כולם. גדושות בו כל שורה ופסקה רמזים ודימויים מתעתעים ומדוקדקים, עוד דימוי בצד ימין ועוד מחשבה שבאה בהקיץ בצד שמאל, וכל אלה מתאגדים יחדיו לכלל סיפור אחד מבריק. סיפורו של הומברט הומברט ותשוקותיו, המבעירות ומכלות כל העומד והעומדת בדרכה של התשוקה שמבעבעת בו, עד חורבן, כשבמוקד סיפורה של לוליטה, שאל כיבושה הוא דוהר.
את הרומן הזה, כידוע, כתב נבוקוב באנגלית, שפה שאינה שפת אמו, בה הוא הצליח להביא את מה שמכונה 'פעלולי שפה ולשון' לשיא.
כל קורא של לוליטה מדגיש ונפעם חזור ושוב מן המיומונות הגדולה - שבספר הזה מגיעה לשיא - בה משיט בסערה מכל כיוון נבוקוב את הקורא בין חיבור מסוים אל הדובר, ובין התפכחות שמדי פרק מבזיקה בנו כשאנו מבינים את מעשיו. כל זה נכון, ואני שותף לתובנות האלו, אך במיוחד זהו ספר שזועקת ממנו בכל שורה אמנות הכתיבה, אמנות הסגנון, תחכום. הכתיבה של נבוקוב מלאה בסטייל, הפסקאות שלו, חלקן, הן מהמדהימות שאני מכיר. לנבוקוב היה סטייל. היה לו גם הומור נהדר. ובכלל, נדמה לי שלא אחטוא לאמת אם אומר שנבוקוב הצליח לכתוב כמו שהוא דרש שצריך רומן טוב להיכתב. וכשהתוצאה כל כך טובה כמו במקרה הזה, נותר רק להעריץ חרש. ולהתענג.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Schuster
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אם אנחנו בענייני העדפותיו של נבוקוב, אז גם היו לו דעות לא נעימות במיוחד על דוסטויבסקי, שהוא מהאהובים והנערצים עליי ביותר, ומאידך דעתו על גוגול קפקא ופרוסט וג׳ויס הייתה משבחת מאוד, וגם הם מהאהובים והנערצים עליי ביותר. כך שדעתו על סופרים אחרים היא מעניינת, אך לא מכריעה בשאלת היחס שלי אליו ואליהם. אני מעריץ אותו ואת חלק משנואיו ואת חלק מאהוביו, אין סתירה. אבל, וזה כן, הידע הספרותי שלו היה רחב בצורה מרשימה מאוד, בין השאר, מלבד היותו סופר ענק, מדובר בד״ר ומרצה לספרות, ודברים שאמר בתחום תמיד מרתקים וראויים לתשומת לב, גם כשאני מסתייג מהם.
אה, ודון קיחוטה ספר עצום, מהאהובים ביותר גם עליי. |
|
|
בוב
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
תודה על ההמלצות.
את הזמנה לגרדום יש לי על המדף כבר שנים. גם את תריסר רוסי שלו קראתי. זה אסופה של סיפורים קצרים מהתקופה המוקדמת שלו. סך הכל טובים אם כי מעט חוזרים על עצמם מבחינה רעיונית. עושה רושם של אדם מאוד דיכאוני בצעירותו.
נבוקוב העריץ את זרם התודעה ובפרט את יצירתו של גיימס ג'ויס 'יוליסס' (זרם וספר בילתי נסבלים בעיני). ומצד שני הוא שנא את 'דון קיחוטה' של סרוונטס (שהוא היום עומד בראש הספרים האהובים עלי) |
|
|
Schuster
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
אוקי ונעמה, מודה לכן.
שאולי, ובכן, על אף שספר, ובתוך כך הכימיה שמוכרחה להימצא בין הקורא לבין הספר, הם עניין סובייקטיבי, צר לי בשבילך מאוד. |
|
|
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
מכל ה-נאבוקובים הכי פחות התחברתי ללוליטה. לא יודע - לא הלך
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
יפה. מאוד...
|
|
|
נעמה 38
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
לחצת לי על הכפתורים הנכונים. סקירה מרתקת
|
|
|
Schuster
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
בוב,
אני ממליץ לך מאוד על ׳גוגול׳ שלו, ספר ענק. הזמנה לגרדום וההגנה של לוז׳ין מעולים גם כן. יאוש טוב מאוד, בעיניי גם פנין. את סבסטיאן נייט עדיין לא קראתי. |
|
|
בוב
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
ספר מדהים. היה במשך תקופה ארוכה ממוקם במקום הראשון אצלי.
לא כל הספרים שלו טובים. 'יאוש' מעולה ודומה מאוד בכתיבה ללוליטה. אבל 'פנין' ו'חייו ומותו של סבסטיאן נייט' נורא משעממים.
|
|
|
פני
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
מחזקת את מילותיך. ספר של כל הימים. סופר שאין שני לו, אולי. להזכירך, כל מכריו וחבריו כעסו עליו מאוד עם יציאת הספר. הם פשוט ניתקו איתו מגע. איך העיז להמציא עלילה כזו. אבל הקורא נהנה והספר שבר שיאים.
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-6 חודשים)
לא צלחתי את הספר. לפעמים ספרים כאלה אינם כוס התה שלי.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
