ביקורת ספרותית על לוליטה - מהדורת הספריה החדשה מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 בפברואר, 2019
ע"י אלה אלמוז


קצת בנאלי לשים "נבוקוב" ו"גאון" באותה השורה. אבל הרשו לי...
לוליטה יה יה בלה בלה אחד הספרים הטובים שנכתבו במאה העשרים זה נכון. מה עוד נגיד על ההשתקפויות, ועל משחקי המילים, והמשפטים, והבר, והברמן. הו כרמן! מישהו, נראה לי מרשל דושאן (שהיה קצת דוש, נכון) אמר שאמן אמתי הוא זה שיכול לתקשר עם התת המודע הקולקטיבי. נבוקוב עשה את כל כך טוב- הוא חזה את העתיד. הוא ראה מגמה, כאילו-מינורית אבל אדירה בגודלה
"משהו" ביחס שלנו לילדים, שעדיין לא הצלחתי לעמוד עליו, השתנה עם הפיכתה של אמריקה לאימפריה תרבותית. אולי זה הפסיכולוגיזם. אולי זו הפורנוגרפיה. אולי זה הוליווד (תראו את הסרט an open secret כדי להבין כמה עיר הסרטים עשויה למעשה שרשראות שרשראות של קוויליטז למיניהם). אולי זו הבורגנות ההארד קור ההיא, גלגול משונה של ויקטוריאניות (שכידוע היו מוזרים עם ילדים גם כן) עם הבתים והדשא הירוק, ובני נוער חופשיים מעבודה ובעלי פנאי לפתח תרבות נגד- הילדים הם שלנו אבל לא שלנו. אידיאליזיצה לילדות אולי? הרי... I was so happy when I was 13, Happy and beutiful. פוקו בעוד אחת.. שתיים.. (סתם).
ה"משהו" הזה מתבטא ביתר שאת בתרבות שלנו- בהערצה את היופי, בילדים שלא מסתובבים לבד, בגילאים היורדים של הדוגמניות והדוגמנים, העניין התקשורתי בתופעת הפדופיליה , בעובדה שיש (הידעתם?) סיווג מיוחד של מחלת הOCD שנקראת POCD, פדופיליה או. סי. די, שלמעשה מבטאת פחד ממחשבות לא רצוניות על פגיעה בילדים. אפשר לראות את האובססיה הקולקטיבית למיניות של ילדים בתאוריות הקונספירציה ברשת, נושא שאני חוקרת בימים אלו (על דעת עצמי) כשאנשים כמו הילרי קלינטון, ג'ון פודסטה, אהוד ברק (הוא משלנו!) מואשמים על ידי 12% מהאמריקנס בשימוש פולחני בילדים בטקסים פגניים (קווליטי?) תעשו גוגל על המושגים "Pizzagate" ו "Qanon".
אני רואה את זה בכל הבוטיקים הקטנים האלה עם הבגדים לנשים בורגניות, שמטשטשות את גזרות הגוף הנשיות עד להתפקע, כמו שהומברט אולי היה אומר. אני רואה אמהות עירוניות, יפות ובשלות שמנסות להידמות לילדות נחמדות וערניות (כלומר: ערניות לקנאה של אימא שלהן, ועל כן עתידות לפתח איזו סינדרומה פסיכולוגית) שלהן ברישול הילדי (הסטייל התל אביבי של הנשים הוא לא יותר מרישול ילדותי שלוקח לו המון זמן להראות יפה בבקרים)(וזה הזמן לשאול את עצמנו- האם ולריה, בורגנית המתנהגת כילדה, אשתו ההראשונה של הומברט סבלה מסוג של פדופיליה עצמית, פדופיליה נשית, המופנית כלפי פנים בהתענגות על עצמית- ילדותית לעומת זו הגברית המופנית כלפית החוץ, אל הקורבן? הערת שוליים.)
קיצ קוצ... מה רציתי להגיד? אה כן. אמריקה. לוליטה. פדופיליה. זה נושא מעניין, באמת. נבוקוב חזה משהו מהעתיד וזה סימן שהיה לו קשר ל"אמת", לממשי comme nous dit, גאונות שנובעת מניתוח מודע או לא מודע של מגמות תרבותיות וזיהוי של כאלו העתידות להגיע.
מנחם פריז' כתב בסוף של הספר שהומברט מסמל את אירופה הישנה ועוד לוליטה (דולי, אני מבקשת ממכם! נכון שזה שהעבודה שהוא המציא לה שם היא עוד חלק מ"הפארודיה המעוותת" של הומברט על אבהות?). I agree. אירופה ההיא שנהייתה כל כך מעודנת עד שהיא טבעה בזמן (לאב יו, הארי, לאב יו הומברט, וכל אותם גברים אירופאים של שנות העשרים).
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני חודש)
מאוד מעניין אך תופעת הפדופיליה והערצת הנעורים הייתה תופעה קיימת מראשית התרבות האנושית.
Manu (לפני חודש)
וואו איזה תובנות עמוקות...





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ