גבר לא צעיר מגיע לנמל התעופה בן גוריון, בשעת לילה מאוחרת. הוא עייף, הוא לא היה בארץ עשר שנים, ובתוך המחשב האישי שלו הוא מחביא אקדח. נערה יפה מלווה אותו. היא אינה בחיים. היא איננה מתה. רק הגבר רואה אותה, והוא לא יודע מדוע. היא לא תעזוב אותו עד שיבצע את מה שבא לבצע. בינתיים, במועדון הימורים בלתי חוקי בשכונת התקווה, אלוף העולם בשש - בש מדליק סיגר משובח: אנשים מעריצים אותו, אנשים מפחדים ממנו, הוא המלך הגדול האחרון של עולם הפשע. אבל חייו עומדים להתהפך, והוא מרגיש בזה. משהו באויר הלילה השחור שעוטף אותו, אומר: הנה זה בא. הנה זה בא. הנה מגיעים הימים החדשים. והרחק משם בואדי נידח בגליל, יושב האיש הזקן. הוא לבדו, והוא מחכה. הוא יודע שהאיש עם האקדח יגיע אליו.

קשה להגדיר את הספר הזה: זהו סיפור מתח הנקרא בנשימה עצורה, אבל גם אגדה על אהבה וזיכרון. הסוף שלו טוב, הסוף שלו רע. הוא מורכב מסצינות קולנועיות קצרות - אבל נחרת בזיכרון כמו שיר, או חלום. הוא סיפור על מוות ואובדן. הוא מלא אושר. הדבר היחידי, אולי, שניתן לומר עליו בבטחה, הוא שאינו דומה לשום דבר שאי פעם קראתם.

עוזי וייל

עוזי וייל, סופר ועיתונאי, נולד בי"ח הסיון תשכ"ד, 29 במאי 1964 בקיבוץ גזית. דור שני לניצולי שואה. בגיל שנה עבר לתל-אביב וגדל בשכונת יד אליהו. נשוי לאמנית איריס דה-בוטון ולהם בן, מיכאל. כתב וערך את השער האחורי בעיתון "העיר", נמנה עם צוות הכותבים הקבוע של "החמישיה הקאמרית", וכתב לתיאטרון ... המשך לקרוא

שם הספר
ביום שבו ירו בראש הממשלה - סיפורי אהבה
הגבול הדק - מילון ציתותים
ביום שבו ירו בראש הממשלה (2003)
מקס הילד הלוחם