ביקורת ספרותית על לוליטה - הספריה החדשה # מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב
ספר לא משהו

---

***ספויילר - אני הולך לשחוט קלאסיקה

אני מעדיף שלא לקרוא ספרים פעמיים ולא לראות את אותם הסרטים פעמיים, אישית אני מעדיף לקבל את המסר ברור בבום פעם אחת ולהמשיך הלאה לאתגרים הבאים.
בגלל זה לא התחברתי ללוליטה, ממנטו, ונילה סקיי, מועדון קרב ועוד כל מיני כאלו.
אם צריך לקרוא אחרית דבר באורך של 50 עמודים בסוף הספר כדי להבין אם הספר גאוני + הסברים על ֿ״ביצי הפסחא״ שהועברו בשפת המקור אז כנראה שהמסר לא מועבר לקורא בצורה מספיק ברורה או שפשוט עדיף לא לקרוא אותו בעברית.
ישנם משחקי מילים וחידודי לשון שרק שפת המקור יפה להם ושום תרגום בעולם לא יעביר את המסר כמו שצריך.

לכל החוששים בגלל עניין הפדופיליה, הספר אינו עוסק בפדופיליה אלא משמש כמסגרת לסיפור, אין פה הצדקה ואסור להצדיק פדופיליה.
בתוצאה הסופית אם נהנתם לקרוא או לראות רוצחים, פושעי מלחמה, טרוריסטים ועוד על גביי המסך או העמודים המודפסים - סימן שהייתה האנשה טובה והאמן עשה את עבודתו נאמנה.
נאבוקוב החליט להאניש פדופיל, הרעיון ליצור רומאן סביב פדופיל הוא אמיץ ושובר מוסכמות ורק בשביל זה הצדיק את קריאת הספר.

עד פה השנקל שלי לגביי המסביב, נעבור לעלילה למי שלא מכיר:
הומברט חווה בגיל צעיר חוויה מינית עם ילדה בת גילו ובעקבות כך מתקבע בו הדחף לחוות ולשחזר את אותו ריגוש עד כדי כך שבכל ילדה קטנה הוא מחפש את הלוליטה שלו שעימה הוא בילה בגיל צעיר.
החיים מגלגלים אותו לביתו של שרלוט הייז, אלמנה + 1 שגרה בעיירה קטנה במערב התיכון ומשם מתחיל סיפור אובססיבי כפייתי לגביי יחסו לבתה הקטנה - דולורס, aka, לוליטה.
החלק הראשון של הספר מתאר את כל התהליך שגרם להומברט להיות פדופיל ועד למצב שבו הוא מפתח מערכת יחסים עם דולורס, זה היה החלק המעניין.
החלק השני הכיל יותר מדי שמות של מקומות, תיאורים של אכסניות, עיירות ופרטי נוף למיניהם וממש הרגשתי שאני רץ קדימה העיקר לסיים עם הספר כבר.
לא אהבתי ולא התלהבתי

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על לוליטה - הספריה החדשה #