ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 ביוני, 2008
ע"י אינשם
ע"י אינשם
רומן בלשי-פארודי שנכתב על ידי גאון ספרותי, נאבוקוב.
פעם ראשונה שיצא לי לקרוא ספר שלו - ופשוט נלכדתי בזוהר מילותיו. שבויה בקסם הכתיבה של אמן המילים הזה...
לוליטה הוא רומן נשגב, עילוי של כתיבה, עלילה, דמויות.
הכל טווי ברשת עכבישית מטורפת שסוחפת את הקורא לעולמו ההזוי של גיבור הספר - איש מעורער בן 40, סוטה מין, מופרע, המחשבה עליו מקיים יחסי מין עם בת לוליטה בת ה-12 היא מטרידה ביותר. אבל יש פה יותר מזה.
מדובר פה על עולם "האני" סובייקטיבי שלם של הומברט-הומברט (הוא גם מתייחס לעצמו בגוף שלישי... הרומן מתחיל כוידוי שנכתב בכלא ומשם הופך למכתב אהבה, מדומדם, מטושטש, בו בזמן הוא גם רומן בלשי הטומן בחובו רמזים כה רבים לעתיד לבוא...) שבו הדבר הממשי היחידי שקיים הוא מה שהוא יצר בראשו, והוא קודם לכל ממשות אחרת...
עולמו של הומברט-הומברט כולא את אותה לוליטה בראשו-בליבו שלו, מבלי לחשוב על זה שהיא אמיתית. מבחינתו היא אפילו דמות ספרותית נצחית, שנעה בתוך ורידיו, ותנוע שם לנצח. יש לו קיבעון אדיר לגביה, אובססיה, הדרך שבה הוא מתאר את האהבה שלו אליה, יפה. אבל תחשבו, כמה מחולל, מטומא- תום הילדה. מבעד לשברירי האשליה שהוא יוצר לעצמו ישנה ילדה אמיתית, עם מחשבות אמיתיות, והוא שוגה בהלוצנציות מיניות לגביה, ועדיין טוען לאהבה רוחנית נשגבת. הילדה עצמה, נותנת, משוחררת, פראית, אבל לא רק להומברט עצמו, היא מתמסרת גם לאחרים ופה מתחילה קינאה הרסנית, ופה מוצא את עצמו הקורא בולש אחר כל מני רמזים... מי זה שגנב את ליבה של הנימפית הקטנה (כמו שהוא קורא לה) ומה יקרה לו בסוף...
יש כל כך הרבה מה לומר על הספר הזה. רק סיימתי לקרוא ואני כבר מתגעגעת, נכספת למילים. כל משחקי המילים שהומברט האינטלגנט, השנון משתמש בהם לתאר את "אהבתו" ללוליטה... מובן לכל קורא, שצריך לקרוא את לוליטה כמה וכמה פעמים בשביל להבין את הגאונות שעומדת מאחוריו...
זהו רומן שבא ללמד אותנו על השדים הפרטיים שלנו. לא כולנו טהורים, והרומן הזה ממש מכניס אותנו לראש של הסוטה הזה, וזה כל כך פרדוקסי, כי מצד אחד, זה לא משהו שבן אדם נורמלי יעשה, ומצד שני אנו ממש מרגישים עם הדמות, נכנסים לראש שלו, ללב שלו, וממש מתאהבים כמוהו, מתרגשים כמוהו, כועסים ומקנאים כמוהו.
ורק סופר גדול , עילוי, יכול לגרום לדמות פשוט לצאת מהספר ולתפוס אותך. לא לכמה ימים, אלה להירהורים של נצח שלם.
אני ממליצה לקרוא אותו בחום, ויודעת שאקרא אותו שוב, ושוב, ושוב...
עוד כמה נקודות :
עבודת התרגום היתה מלאכת קודש של דבורה שטיינהראט - יש לציין זאת.
ונאבוקוב כתב את הרומן הזה באנגלית ולא ברוסית, וכשרצה לתרגם לרוסית, אמרו לו שהוא לא אמין...
מצחיק. תקראו גם את אחרית הדבר של המתרגמת ושל מנחם פרי, יש המלצות לספרים שממש מנתחים את לוליטה, יש גם ספר מוער.
ממליצה בחום, כבר אמרתי ?
וכמו שהומברט תיאר את לוליטה :"שיקוי עדנים"
זה מה שהספר הזה בשבילי...
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
