ביקורת ספרותית על לוליטה - מהדורת הספריה החדשה מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב (נאבוקוב)
ספר מעולה

---

"לוליטה. הילת ימי. להט לילותי. חטאי. חיי". כך פותח ולדימיר נאבוקוב את ספרו והורס לחלוטין את חיי. במסע בלתי נשכח של הזדהות ורתיעה נשאב הקורא לתוך סיפור שכמותו יוצא אחת לעשור.
אני מודה, לא ידעתי איך להתייחס לספר הזה, לעיתים קרובות מצאתי עצמי מתייסרת לנוכח הבנת מוחו החולני של פדופיל ומה פתאום אני מחייכת לקריאת וידויי אהבתו? הרי אין זו אהבה בצורתה הטבעית. בכל פעם בה נזכרתי שמדובר בילדה בת 12 צמרמורת עברה בגופי. מדובר באונס, אמנם אונס פיוטי, מתנגן, מעוטר בהמון מילים יפות אבל עדיין אונס של ילדה חסרת אונים שלא היה לה לאן ללכת. כנראה שמדובר בכתיבתו הקופצנית, הסוחפת, כמעט כמו שירה של הסופר.

קשה לי עם ההתייחסות ללוליטה כרומן, רומן בעיני הוא סיפור אהבה בין שני אנשים, כששניהם אוהבים אחד את השני. אני לא חושבת שהומברט ידע לאהוב, אחרי הכל הוא לא באמת ראה משהו מעבר לדחפים שלו, בטח לא את סבלה של הילדה. לא סתם הוא מתאר רק בשורה אחת מתוך כל הסיפור את העובדה שהייתה בוכה בלילות, כנראה עובדה זו אינה חשובה מספיק כשאתה חי בפנטזיה של סיפוק עצמי.
אפרופו סיפוק עצמי, זכור לי קטע מזעזע שבו לוליטה יושבת בחיקו, הוא במצב של עוררות מינית והיא קוראת מגזין עם דמויות מצוירות. כמה צורם..
אני חושבת שלהבנת הסיפור יש צורך בקריאה שנייה, בסיום הספר כשקראתי את דברי המתרגמת הבנתי המון דברים שפיספסתי. וגם קרה לי דבר מוזר, בדר"כ בסיום הקריאה אני מחזירה את הספר למדף, את לוליטה השארתי עוד לילה במגירה ליד המיטה (היה קשה להיפרד?).
זה אינו ספר פשוט לקריאה, השפה הגבוהה, משחקי המילים, רמזים שפוזרו לאורך העלילה. חששתי מ"אפקט חמדת" (ספר טוב, שפה גבוהה אבל כלום רגש) אבל ללא ספק קלאסיקה זו הוכיחה את עצמה, בהחלט אחזור לקרוא..אל תפספסו.

» ביקורות נוספות של Addicted To Books
» ביקורות נוספות על לוליטה - מהדורת הספריה החדשה