ביקורת ספרותית על לוליטה - הספריה החדשה # מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב

---

למרות שההיגיון מסכים עם הקביעה שהספר מספר את סיפורו של פדופיל, האופן בו הסיפור מסופר מכריח את הקורא להזדהות עם הגיבור, עם הומברט.. אני עצמי פעם הזדהיתי עם הומברט ופעם תיעבתי אותו אבל בעיקר ריחמתי עליו כיוון שהוא בודד,כלוא בתוך שיגיונותיו ורגשותיו, חסר קשר עמוק עם הסובבים אותו וכל שהוא באמת יכול לו זה להמשיך ולהלל את מראיה של אותה בריה צעירה, וזה , אנחנו כבר יודעים, מה שהוא מואשם בו ומה שיוביל עליו את סופו. ככל שהמשכתי לקרוא גיליתי את מכשולי הקריאה (מהמילה מכשול)..תנו לי להסביר. מדובר בהתמודדות עם שיגיונותיו של הסופר: משחקי מילים שלא תמיד יש חשק להתעמק בהם, משפטים בצרפתית, תיאורי נסיעות ארוכות ורשימות של מוטלים שכוחי אל ,פרטי מידע ארוכים ושוליים ועוד כהנה וכהנה. אני מכנה אותם מכשולי-קריאה כיוון שהם מחייבים הסתגלות זאת אומרת דילוג, ויש כמה וכמה מכושלי קריאה בספר, אבל אחרי שהתרגלתי למכשולי הקריאה, החלטתי שזה לא מה שימנע ממני לשמוע עוד על הומברט ולוליטה. המשכתי לקרוא ואיך לא,לרחם על הומברט הבובה חסרת האונים של חייו שלו (הוא חוזר על כך שוב ושוב. למרות היותו הגיבור המניע את העלילה והמבוגר האחראי אין לו כביכול שליטה על עצמו), אבל בסופו של דבר, כל קורא מגיע להתפכחות בדרך זו או אחרת. אני הגעתי אליה בעיקר בגלל הומברט עצמו שהתיש אותי בריקוד ה-הומברט הנצחי שלו עם גורלו , בההתבכיינות הבלתי נגמרת שלו על כך שניסה להיות "ילד טוב" , באמת שניסה אבל-לא,זהו, זה התירוץ, בעובדה שהוא לא השתנה מתחילת הספר ועד סופו-הוא נשאר אותו אדם אנוכי,אדיש,שטוף זימה וחשדן ואפילו האהבה העצמית שלו והמיוחדות שהוא מייחס לאנשים כמוהו התחילו להציק לי לקראת הסוף יותר משהפריעו לי בהתחלה. אני מאמינה שאם הומברט עצמו לא הרס את האנושיות שהוא מנסה להציג , שגם אם נפלתם למצג השווא שלו,הייתה זו לוליטה עצמה שהעלתה לכם את תחושת התיעוב והגעתם להתפכחות כשהיא,שם בשולי הסיפור, בכתה בלילות או נעלמה פתאום מתחת לאפו או פשוט לא שלטה על חייה בשום מובן. הומברט , המבוגר האחראי,עדיין מנותק ממנה אך ממשיך לסגוד לה באופן שרק מטורפים מסוגלים לו,לא מבין ולא רוצה להבין כמה מעט הוא יודע והבין אותה באמת. אדם כמוהו העסוק באופן כה מוחלט בכאבו שלו עד שאנו רואה כמה הוא פוגע באחרים, אינו ראוי לרחמי בית המשפט מולו הוא ניצב ואני מאוד רוצה לחשוב שלמרות גאונותו של הסופר, בסופו של דבר, הומברט לא הצליח בתכניתו לשנות את רגשותינו, כיוון שאנחנו עם כל החיבה שאנחנו רוחשים לו, איננו שוכחים מה הוא עשה ושהקרבן האמתי היא בעצם לוליטה.

» ביקורות נוספות של gigi
» ביקורות נוספות על לוליטה - הספריה החדשה #