ביקורת ספרותית על לוליטה - מהדורת הספריה החדשה מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב (נאבוקוב)
ספר מעולה

---

לוליטה. לוליטתו, לוליטתם, לוליטתי. הרים אפלים ומפלים שוצפים של לוליטות, קטנות וגדולות, שמנמנות ורזות, אומללות וידועות סבל מעופפות להן מול הפנים העייפות שלי כשאני מונח ישוב לכתוב על הרומן הזה. פנים דקות קטנות וזכות מתעוותות להן בצעקת דממה עקב גורלן, כל אחת אומללה מחברתה, כל אחת שונה מחברתה, אך במנת סבלן המופרדת יש את קריעתה המשותפת לגזרים של שאיפת האדם ההגון לאחווה.

לכל הומברט והומברט נאבוקובי יש את הלוליטה שלו. פעם היא דולי ופעם לולה, פעם לו ופעם היא פשוט דולורס. היא נעה לה, לא עוד ילדה פרושת ידיים המשוטטת בדרכיהם הסטריליות של המחשבות וההרהורים, כי אם פרי בערת התשוקה, הלפותה בין ידיים טמאות ומטמאות. פריו של האנוכי שבדמויות הרומנים הגדולים של המאה האחרונה. ובעצם רק כמעט, נאבוקוב הגדול יצליח להעמיד בשאר משאו האמנותי יצירות הנישאות על כתפיהם של יצורים שאנוכיותם עוצמתית אף יותר מאשר זו של ההומברט. גם ביצורותיו שם, כמו פה ביצירה זו, אמנם לא בדיוק כמו פה - הוא מצליח לכסות, לעמעם, ולו לרגעים, את השפלים שבמעשים, בקעים מוסריים מלכלכי ומעפשי לב, קריעות הבתולין של התקווה הזערורית שנושאות הקורבנות, את מופע קידוש האנוכיות והאגואיזם היצרי - את כל אלו שם נאבוקוב מול עינינו הפקוחות ללא טשטוש וללא ערפול, הוא רק מסוכך מעליהן את ידיו הארוכות בדמות תוצר פאר ועושר אסתטי קוסמטי וצורני של המילה והפסקה. פסגה של תורת הדימוי והלהטוט של בין השפתיים.

יש משהו מעניין וייחודי בכתיבה, תוך העלאת מחשבות וצורות, בעניין רומן אהוב שקראתי לפני תקופה לא מאוד קצרה, הזווית משתנה לה, היא מתגמשת ומתרוממת קומה וקומותיים במגדל התצפית של הזיכרון. למעשה, עד כה חוות הדעת שכתבתי באתר כאן היו תוצר של אהבות ספרותיות שאינן טריות, לא חדשות, אך מצויות בדפנות המחשבה של הראש שלי. הן תמיד שם, כל יצירה ויצירה. טובה או רעה, נשלפת על פי דרכה.

ובכן, על כל פנים, בעניינה של לוליטה אנו עוסקים. אכן, אודה ואתוודה. עבורי, מדובר היה בחווית קריאה מענגת במיוחד, עושר אינטלקטואלי משובח מאין כמוהו גולש כאן בין הדפים. תוצר מזוקק של לוליינות ספרותית גבוהת כנף מעל פני תהום מוסרית השוצפת ארס בכל טיפת דיו היוצאת ממנה.
הטומאה שבמחשבות ובמעשים של הומברט יחד עם חיצי האסתטיקה שנורים ללא הרף, יוצרים אריג אמנותי חד פעמי שהעונג הדואלי שבכישרון בו נרקם הופך חלק בלתי נפרד ממנו. נאבוקוב אמן, נאבוקוב אמן מחושב, במופע הזה כל עיקול של כלי הכתיבה עוקל כבר בראשו מבעוד מועד. כך כל דימוי, כל עקצוץ מחשבתי המבזיק בראש הפדופיל, אוגד לכדי מעשייה משוייפת בראשו של נאבוקוב מבעודו של המועד.
זהו, אם כן, סיפור חייו ומסעותיו של גוש אנוכיות מעוור תשוקות וסחוף משאלות רעילות, לבד יחד ולצידה של ילדה קטנה ורגילה, השטה מחוסרת רשתות הגנה ומערכות התראה תחת זרועות הפרא הפראיות וההרסניות של תמנון רווי רצונות ושוחר תענוגות.

לפניהם של הקורא והקוראת, מי מהם שיבחר לפתוח ולקרוא, מונחת יצירה מדוקדקת ומחושבת מאין כמותה, כזו ההופכת את המחשבה בהקיץ לכדי פעלול מסוכן, מפזרת בעושר ובערמומיות חסרת תקדים פיסות וחלקיקי דימויים ושברי מחשבות. האם מוכן הקורא ומוכנה הקוראת ללעיסה ובליעה של תבשיל הפשע הציורי בכל הזמנים? על כך כבר יחליטו הם עצמם.

» ביקורות נוספות של Voomer
» ביקורות נוספות על לוליטה - מהדורת הספריה החדשה