צפרדעים היה ספר טוב, אבל לא התכוונתי להמשיך ולקרוא ספרים של מו יאן, עד ששוטטתי לילה אחד, הגעתי אל הביקורת הנהדרת של עמית לנדאו והחלטתי ללכת על זה. כשמדובר בלמעלה משש מאות עמודים, בדרך כלל נדרשת החלטה. לפחות אצלי זה ככה.
אני אתחיל מהסוף. זה ספר נהדר. הוא אינפורמטיבי, מתאר את סין... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
"בכל אדם חבויה חיה - חיה מלאת חימה, חיה בעלת תאווה, המתלהטת על ידי זעקת השבר של הקורבן המעונה, חיה שהותרה מן השלשלת ואינה יודעת כל מעצור." דוסטויבסקי.
בדידותם של שניים-
דוסטויבסקי. מה עולה במוחכם כאשר הנכם מעלים על מחשבתכם שם זה?
אומר ואגיד לכם מה עולה במחשבתי כאשר אני מהרהרת... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
יש אנשים שכמו נולדו לא מתאימים להלך על האדמה הזאת. נדמה שהם פשוט לא מצוידים דיים. לא מחוספסים מספיק. והם תמהוניים וצבעוניים והם יפים ובלתי נשכחים והם שבירים למגע.
הם מקסימים, בדרכם; אנחנו כותבים עליהם שירים, נובלות, ספרים. אנחנו הופכים אותם למיתוסים, מאדירים את זכרם. אבל לחיות ... המשך לקרוא
34 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
****
״שאנטראם״ היה אחלה ספר. נכון, היו כאלה שלא התחברו אליו, בגלל האורך, בגלל הניו אייג׳ שנדף ממנו על כל צעד ושעל כמו זיעה משרוואל של סטלן, בגלל שהוא התיימר להיות אוטוביוגרפיה אבל חלקים נרחבים ממנו היו לא-ממש, בגלל שהוא על הודו ולא כולם אוהבים, או שאולי התמרמרו מכך שהכותב מרכ... המשך לקרוא
43 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
דמיינו שלפניכם שורה ארוכה של כל בני האדם בעולם, מסודרים על-פי גוון עורם. בקצה הימני עוגה כושית, בקצה השמאלי קצפת. עליכם למקם את הדובדבן בין שני האנשים שמהווים, לדעתכם, את הגבול בין שחורים ללבנים. אמור לי היכן דובדבנך ואומר לך מי אתה. אם הקבוצה הלבנה שלך צחורה ובוהקת, כנראה שגם את... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ברגע שבו היא כיווצה את גבותיה, קימטה את מצחה, עיוותה את פניה, עיקמה את פיה וצקצקה בלשונה "הספר הזה הוא יופי של גועל נפש", ברגע הזה ידעתי שהספר הזה הוא-הוא הספר עבורי. "הספר הזה הוא קלישאתי להחריד", היא אמרה, ופלטה גניחה שלא הייתה מביישת אדם גוסס שעומד להחזיר את נשמתו לבורא עולם. "הד... המשך לקרוא
45 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
בבת אחת חזרתי חצי שנה אחורה. אל הימים המשוגעים שבהם אחד עשר ילדים היו מבחינתי עולם מלא, וקמתי בבוקר רק בשבילם וחשבתי עליהם כשהייתי איתם וכשלא וחלמתי עליהם בלילות.
כתבתי עליהם כאן שלוש פעמים בדיוק. אני זוכרת. כל אחת מהן היתה קשה כל כך. כי איך מתרגמים למילים את האהבה העקשנית לילד... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
****
אולי זאת מין תקופה כזאת, שאין לי ממש סבלנות. אני מוצא את עצמי בשתיים בלילה אחרי יום עבודה של ארבע עשרה שעות בוהה בעיניים חרוכות בקליפים של גנגסטרים רוסים ביו טיוב, ולא מגיע לדברים החשובים באמת. לא מוצא את הפנאי לפצל את השערה, לשבת ולצוף סתם ככה, אפילו לא באוטובוס. הכול נר... המשך לקרוא
46 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
חיפשתי משפט פתיחה מבריק, שיהלום את הביקורת על יצירת המופת הזאת.
ולא מצאתי.
אני מחפשת מילים שתבהרנה איך הספר הותיר אותי נטולת נשימה ומסוחררת, מוכת תדהמה ומלאת קנאה.
אני אנסה.
אינני חושבת שאצליח. אז אגע, קצת, בקצה קצהו של הקסם ואשתדל לתאר איך הצליח אואן שירס לכתוב ספר מהדהד,... המשך לקרוא
46 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אחרי הרומן שלי עם מורקמי-היפני נפלתי שדודה היישר לחיקו החם של הסופר האמריקאי סול בלו. מיותר לציין שזו הייתה חווית קריאה אחרת לגמרי .
סול בלו (1915-2005) הוא סופר קנדי-אמריקאי-יהודי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1976 שנחשב לאחד מטובי הסופרים העולמיים. לפני כמה עשורים קראתי את "הנדרסון מלך... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ספר מרתק, מהפנט לקריאה. הוא מתאר איך סיפור עתיק יומין, הסיפור התלמודי על רבי יוחנן וריש לקיש, פלש אל תוך
חייה של המחברת והצליח לשנות אותם. התיאור עשיר וחי עד שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להזדהות איתו. מומלץ מאוד.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
היטלר מעורר רגשות עזים עד היום, מעל 70 שנה אחרי מותו. כמעט כתבתי "היעלמותו מהבמה" אבל הוא לא באמת נעלם מהבמה. הוא חי בזכרונות ובדימויים שהוא מעורר. רודנים רצחניים לא פחות - ואולי יותר - ממנו נאלצים להסתפק במקום השני. החוקים בגרמניה היום מנסים לתת מענה למצב בו מישהו ינסה לעשות כמוה... המשך לקרוא
45 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני חושבת שהתלונה הנפוצה ביותר של אנשים על מקום עבודתם היא ש"יש בו יותר מדי פוליטיקה". כשאני מנסה לברר מה הוא מקום העבודה האידיאלי של בן שיחי, הוא יגיד לי הרבה פעמים "איזו חברה קטנה, בלי הרבה פוליטקה..." (האשלייה שגודל החברה הוא המייצר פוליטיקה נפוצה אצל עובדים בחברות בכל גודל) תמ... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מתוך כל התוהו ובוהו של הקיום האנושי ובמהלך כל ההיסטוריה, מתחבטים מיטב המסאים, ההוגים והפילוסופים, חוקרי המוח, הפסיכולוגים, הביולוגים ואנשי הדת, וגם המדענים, בשאלה המטרידה האם יצר האדם טוב או רע מנעוריו. אז אם נשפוט רק על פי ההיסטוריה-טבע האדם רע מנעוריו, כך נכתב בתנ"ך וגם פרויד ... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
תתארו לכם שבוקר אחד אתם קמים ומקבלים בשורה שאתם חולים במחלה חשוכת מרפא ונותרה לכם שנה אחת לחיות?
סגרתי לרגע את עיניי וניסיתי לדמיין אם חלילה הייתי בסיטואציה כזו כיצד הייתי מגיבה ואיך הייתי פועלת.
יכול להיות שהייתי מחליטה לעשות רק מעשים טובים עד ליומי האחרון, כמה שיותר... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
- - - - -
סקירות לעלילה שבספר כתבו ויכתבו רבים וטובים ממני, וכן התקציר בספר עצמו. לכן אדלג על החלק הזה, ואנסה לכתוב את מחשבותי שלי על הספר.
המסר העיקרי בספר הוא כשמו: הכל יהיה בסדר.
לא הכל טוב, לא אין קשיים. יש, והרבה, והם מתוארים מעולה בספר עצמו. אבל הכל יהיה בסדר, עם הקשיים, עם הצר... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
זה לא שקולום מק'קאן סתם כותב יפה. מה שהוא עושה זה מעבר לקצב ולהרמוניה ולמבנה ולעוד כל מיני כאלה שגם בהם הוא מיטיב להשתמש. מה שמפעים אותי אצלו הם הדימויים. דימויים זה משהו שנחקק אצלי. רוני, חברה שלי, כתבה באחת הנובלות שלה, ב"כפריה", על הוילות האלה שיש בישובי השרון. היא השתמשה בדימו... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מבקרת: אלינור
צר לי לאכזב פה הרבה כותבים שבאמת אהבו ושבחו את הספר, אני קראתי את הביקורות וניסיתי באמת שניסיתי להתחבר אליו אך ללא הצלחה.
הסיפור ממש שעמם אותי גם התיאורים האינסופיים של דברים שבעיניי טפלים ולא מעניינים לא התחברתי לאף אחד מהדמויות ובכל פעם שקראתי
את הספר פשוט נ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
שמות זה נושא מרתק. את כולם. אם קורה ואתם נמצאים באירוע והסמול-טוק גווע, הרי שנושא "הכרתי ילד שקראו לו...." הוא מושיע שתיקות ופודה מבוכות ידוע. בדוק. זו גם אינדיקציה לאינטראקציה אנושית המתרחשת בסביבה. אם אתם מארחים והשיחה מתגלגלת לכדי "שמעתי על ילדה שההורים שלה קראו לה", אות הוא שמצ... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
בשיגרת היומיום אני לכודה כמו כולם במירוץ העכברים של תקופתנו. רשימה אינסופיות של מטלות מתגלגלת בראשי, יותר מטלות מתווספות מאשר נמחקות ממנה. החיים נדמים לי לפעמים כמטלה סיזיפית ארוכה ובלתי אפשרית, מפלצת בלתי מסופקת שבולעת אותי. מטלות היומיום מבעיתות אותי. להעיר בבוקר, למדוד סו... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|