ביקורת ספרותית על ראיתי איש מאת אואן שירס
ספר מעולה

---

חיפשתי משפט פתיחה מבריק, שיהלום את הביקורת על יצירת המופת הזאת.

ולא מצאתי.

אני מחפשת מילים שתבהרנה איך הספר הותיר אותי נטולת נשימה ומסוחררת, מוכת תדהמה ומלאת קנאה.

אני אנסה.

אינני חושבת שאצליח. אז אגע, קצת, בקצה קצהו של הקסם ואשתדל לתאר איך הצליח אואן שירס לכתוב ספר מהדהד, אבל שקט כל כך, ענק, אבל נזירי וצנוע, ספר על יגון, שאינו משתמש בכל קלישאות הצער.

ובראשית, הסיפור, שפשטותו יכולה לכווץ אותו לחצי עמוד. מייקל הוא סופר של ספר דוקומנטרי מצליח, שחוזר ללונדון לאחר שאשתו קרוליין מתה בפקיסטן בשליחות עיתונאית. שכניו, הזוג נלסון ושתי בנותיהם הקטנות, מאמצים את האלמן האבל והוא נעשה חלק בלתי נפרד ממשפחתם.

אבל שבת אחת מתרסקת האידיליה, כשמתרחשת תאונה איומה וסוד גדול עוטף את הטרגדיה ומפרק את חיי כולם.

מנגד, מתואר הרגע האיום שבו מתה קרוליין ואת השפעת מותה על האיש שגרם להריגתה ועל מייקל ובאופן עקיף על מי שנגע בחייו.

שירס פורש את הסיפור בפנינו טיפין טיפין, כמו ספר מתח, הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים, הוא נודד בין הגיבורים, קושר את חייהם ופורם, מחבר ומתיר, וכמו בחידת תצרף, רק כשתתגלה פיסת המידע האחרונה תושלם התמונה.

אבל הכתיבה, הכתיבה המכשפת היא שעושה את הספר ליצירה חד פעמית. עולם הדימויים של שירס הוא חסר גבולות ואין שום תיאור שדומה למשנהו. כל פעולה וכל מצב מתוארים לפרטי פרטים, אבל בראייה חדשה שהולמת בבורות שלנו, באי ההבנה, בתפיסה השגרתית של הנראה והנגלה. כאילו היינו קצרי ראייה ושירס חובש לנו את ספרו כמשקפיים, פתאום אנחנו מבחינים בפרטים, הצבעים נעשים ברורים, אנחנו לא רואים עץ, אנחנו יכולים לספור את העלים.

קשה להסביר את הכתיבה המיוחדת בלי לתת דוגמה.

"אבל אפילו בחודשים הראשונים ההם כבר חש מייקל שהבית הכפרי הזה לבדו עלול לא להספיק לקרוליין. מקצביהם השלימו זה את זה, אבל היו שונים, והמעבר לקואד א-ברין חשף זאת כפי שלא חשפו זאת חייהם בלונדון. גם הוא וגם קרוליין היו מספרי סיפורים, לא מחייהם שלהם אלא מחיי אחרים. הטריטוריה המקצועית הזאת של גילוי ועיצוב מה שמעבר לעצמם, הייתה מה שחלקו בתחילה, מה שחיבר ביניהם בתחילה. אלא שמייקל תמיד נסוג אל שולחן הכתיבה לספר את סיפוריו, ואילו קרוליין הייתה פשוט עוברת לסיפור הבא. בשבילה היה הסיפור צורך, רעב. אמונתה באמת שמסופרת הייתה כמעט קנאית, יהיו אשר יהיו תוצאות החשיפה הכרוכה בסיפור. מייקל היה שוקל את תכניו בזהירות שמא יעוררו הדים לא רצויים או יפגעו במישהו, ואילו קרוליין מעולם לא פחדה מן ההשלכות."

כשאני מצטטת קטע אקראי כזה, אני כמו אם גאה ששולפת את תמונות ילדיה כדי להציגם, אבל גם היא יודעת שתמונה אחת לוכדת רגע אחד, ויש עוד אלפי פנים של יופי שאין ביכולתה להציג.

אואן שירס הוא אמן של ציור ושל פסיכולוגיה ושל ספרות. הוא צולל אל חיי גיבוריו ומפרק את תחושותיהם לגורמים. הוא מעניק להם חושים חדשים ותובנות חדשות וזוויות ראייה ואופקים חדשים.

בעדינות ובעומק הוא מתאר את פניו של המוות, את האובדן שאיננו רק העדר, אלא תבנית חדשה של מי שהתפרק בעקבות האובדן ונוצר מחדש. הוא מצייר את תחושת האשמה של מי שגורם למוות, את ניסיונות ההחלצות מן המצפון המייסר ואת אי היכולת לשאת את החטא. הוא מנתח לעומק את ההשתנות של גיבוריו ואת יחסי הגומלין הנרקבים במשפחה ובחברה בעקבות האסון.
ומעל לכל, הוא נותן למלחמה המודרנית, מלחמת הסייבר הנקייה מדם, הסטרילית, הרחוקה, לדבר בעד עצמה, לחפש את התירוצים שלה ולהפריכם.

ניסיתי להסביר עד כמה הספר מופלא. אני בטוחה שלא הצלחתי. זהו ספר שגם אם לא יגרום לכם לבכות (לי הוא גרם, בגלל שאינו סוחט דמעות) הוא יהדהד בתוככם ימים רבים.

ותודה גדולה ליעל ולמסמר עקרב שבזכותם רכשתי את יצירת המופת הזאת.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על ראיתי איש