ביקורת ספרותית על צל ההר - ספר המשך לספר שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 בספטמבר, 2017
ע"י אלון דה אלפרט


****




״שאנטראם״ היה אחלה ספר. נכון, היו כאלה שלא התחברו אליו, בגלל האורך, בגלל הניו אייג׳ שנדף ממנו על כל צעד ושעל כמו זיעה משרוואל של סטלן, בגלל שהוא התיימר להיות אוטוביוגרפיה אבל חלקים נרחבים ממנו היו לא-ממש, בגלל שהוא על הודו ולא כולם אוהבים, או שאולי התמרמרו מכך שהכותב מרכך את הפשעים שביצע באמת ומשתמש בקלישאה של ״הפושע המוסרי״. יש, יש לא מעט סיבות לא להתחבר לשאנטראם, אבל אני אהבתי. אהבתי, בעיקר כי הוא היה סיפור אנושי מרהיב, מלא באהבת אדם למרות כל האלימות הרצופה בו, עמוס בפסיפס של מיני-סיפורים מרתקים להפליא ודמויות צבעוניות שקל לאהוב, ולמרות המשפטים הרוחניים (בשווא) המשובצים בכל עמוד כמעט, האמנתי לו, כמו שאני מאמין לגורואים החייכניים שלפעמים נואמים בפייסבוק. הם כאלה מתוקים, עם המבטא ההינדי והזקן הלבן.

״צל ההר״ הוא ספר ההמשך של שאנטראם, ומרגיש כמעט כמוהו, כמו שפיצה מחוממת מרגישה כמעט כמו פיצה שיצאה מהתנור (ואני יודע איך מרגישה פיצה שיצאה מהתנור. אני ברומא עכשיו, ואף אחד לא מחמם פה פיצות). יש בו, לכאורה, הכול. דמויות צבעוניות - צ׳ק. אהבה, שנאה, מוות, בגידה, מלחמת כנופיות, מסתורין - צ׳ק, ובכמויות מסחריות (בכל זאת צריך למלא עוד אלף עמודים). שאנטראם הפושע הנמלט שהופך להיות הדארלינג הלבן של דרום בומביי ומשכנות העוני שלה - צ׳ק. זה אפילו מרגיש כמו ספר המשך, עם סגירת קצוות של כל מיני דמויות מפתח וכל זה.

אבל משהו, משהו לא עובד. כמו קסם שרואים בפעם השניה, משהו מרגיש נבוב ומתורגל. רוברטס משתדל להרשים ולרגש, ומה לעשות, מה שקרה (או לא) אחרי השנים המרגשות של שאנטראם לא היה (או לא) כזה מסעיר. הדמויות כבר נפולות קצת, התפאורה התרפטה קצת, התובנות עבשות קצת, ההרפתקאות לא מסמרות שיער והאנטי קליימקס נוכח בכל רגע. אז כן, היה נחמד לקרוא את הספר (גם אם זה היה 1000 עמודים בקינדל באנגלית), והסיפורים היו מעניינים, אבל... וואלה, יאר, וואלה. השיא כבר מאחוריך, למרות שקיוויתי שתבין את זה בעצמך. אחרי חמש מאות פעם שאתה קורא משפט בסגנון של ״אמת היא חופש של הנשמה״ אתה מתחיל להבין שהבחור במכנסיים הלבנים (והקעקוע על העורף שהוא מילה בסינית) רק מנסה להשכיב את בת השש עשרה השמנמנה שבוהה בו במבט מצועף ואין לו באמת משהו משמעותי לחדש ברמה הפילוסופית.

אני מרגיש צורך לאזן קצת את התמונה. למרות שהמינונים שלו לא מדוייקים בלשון המעטה, ״צל ההר״ הוא לא ספר רע. מיטיבי הלכת, בעיקר אוהבי הפילוסופיה, ישכילו למצוא בו כמה וכמה פנינים ממשיות שאני חושד שנלקחו כמעט מילה במילה מדרשות של גורו אמיתי ומעניין, שבוחן את עניין החיפוש אחר משמעות החיים מכיוון לא שגרתי. כמו כן עדיין יש בו, בדומה לשאנטראם, סיפורים מקסימים מלאים באהבת האדם ואופטימיות שרק מחזקים את מה שאני מאמין בו גם ככה בחיים שלי, והעיקר הוא: להרבות טוב בעולם. זה בעצם הכול בחיים ואין בלתו.
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
תעשי את זה. עכשיו, נעמי. עכשיו. תיכנסי לאיזי-ג'ט, ותזמיני כרטיס ללונדון לחודש מאי 2018. עכשיו. קדימה.
נעמי (לפני חודש)
חני ואלון תודה =)

חני - אני מסכימה. הצורך למסע חיצוני כנראה לא מאד בוער בתוכי, על אף שהייתי רוצה.
לכן הרעיון של אלון אולי יכול לעזור לי. וכן, אני מחושבת יותר מידי, או פשוט "כבדה".
עם זאת, ברור לי שעבורי מסע חיצוני לא יכול להוות תחליף לפנימי.

אני מקבלת את הטיפות בברכה ובצהלה.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
נעמי, אני טיילתי לא מעט, ולטעמי גם לא מספיק (-:
. תוכניות לפעמים מאוד קשה לעשות ״לפני״. בייחוד אם מדובר באנשים מחושבים, או שמרניים או הססנים או זהירים או כאלה שמרגישים שכבר מאוחר מדי... ולא שאני רומז שאת אחד מאלה, אלא שאנחנו מורכבים מאוד ולפעמים פשוט דבקים במוכר והנוח למרות הנפש הגועשת.

אני יכול לתת לך עצה קטנה. זה מה שאני עושה, כי אחרת אני לא נוסע לשום מקום כי אין זמן סופר מוצלח. אני יושב מול המחשב, נכנס לאינטרנט וקונה כרטיס טיסה לחצי שנה לפחות קדימה. זה מספיק רחוק כדי להיות רחוק, מאפשר לי להתארגן בנחת פיזית ומנטלית, וזה תמיד מגיע בסוף. את הכרטיס לרומא קניתי בחודש מרץ. את הכרטיס הבא (כנראה לנאפולי, 120 אירו הלוך חזור) אני קונה כשאני חוזר, למרץ הבא. זה יגיע בסוף. ובדיוק בזמן.
חני (דולמוש) (לפני חודש)
נעמי מסעות בחיים זה צורך שבא מבפנים .אם מסעות חיצונים או פנימים. לפי הכרותי אתך הקצרה יש לומר, המסעות שלך הם בעיקר פנימיים.
אנחנו נראה לי תמיד בסוג של מסע.
ובדיוק עכשיו טיפות ראשונות פה במודיעין לסיפתח של השנה שתבוא.שבת טובה.
נעמי (לפני חודש)
זה בדיוק הקטע, אני בת 24 (תכף 5)
ואנשים עושים את המסעות האלו עכשיו וכבר לפני
ולי אין תוכניות
אורית זיתן (לפני חודש)
אני הזמנתי עכשיו את שאנטראם מסיפור חוזר. נתחיל איתו..
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
נכון, לא תמיד הטובים מנצחים, למרות מה שטוחנים לנו בהוליווד.
אבל, לפחות פילוסופית - כמו שלאורך זמן הבורסה תמיד עולה, אז גם הטוב, החיובי, מנצח לאורך זמן.

ונעמי, את בת 24. כל החיים לפנייך.
חני (דולמוש) (לפני חודש)
התענגתי על שאנטראם וגמעתי את הדפים כמו אצנית אך כשהציעו לי את הספר הזה
כבר חשדתי שלא יכול להיות כזה טוב
פעמיים. ועכשיו אתה בא עם הסקירה
וגורם לי להתלבט שוב. אנחנו בבית
גרופי של משחקי הכס ואתמול גם היינו בהרצאה
בפאב על הסידרה. ושם מבינים בוודאות
שעם כל הטוב שטמון בנו ושאותו אנחנו מפזרים
עדיין לפחות בסידרה כל הטובים פשוט נכחדו.
תודה על הסקירה.
נעמי (לפני חודש)
טוב.
ולי אין שום רזומה של מסע, אני מרגישה כזאת צרת אופקים.
נעמי (לפני חודש)
טוב.
ולי אין שום רזומה של מסע, אני מרגישה כזאת צרת אופקים.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
ונעמי, אני בכל זאת חושב שתוכלי ליהנות מהספר הזה.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
לא הייתי בהודו, אבל שאנטראם וגם הספר הזה (ואחרים) לקחו אותי לשם. הייתי בנפאל ויש נקודות דמיון.
שני חברים שלי נמצאים בהודו ברגעים אלה ומעלים תמונות לפייסבוק וזה סוגר אצלי כמה קצוות. מקווה שייצא לי להגיע לשם מתישהו. בכלל, בזמן האחרון אני מרגיש שחסרים לי קצת מסעות אמיתיים בחיים, שאני צריך להשלים חלקים בפאזל שלי שיכולים להגיע רק ממסעות לנוף לא מוכר.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
על פי הספר זה משהו כמו "אחי"
נעמי (לפני חודש)
אבל אלון אני לא זוכרת כלום מ"המשפטים הרוחניים" בשאנטראם, והייתי אומרת שהם לא הוסיפו לי משהו
פשוט נהניתי מהקצב ומהעלילה

מאיה - אחרי שקראתי את הספר חשבתי שגם בלי לדעת את המשמעות אני יודעת איפה לדחוף את ה"יאר"
אבל אפילו את זה אני כבר לא זוכרת איך לעשות
Maaya (לפני חודש)
חיכיתי שמישהו יקרא כבר, תודה! בינתיים כנראה אוותר, אולי מתישהו הוא יתגלגל לידיי ואחשוב "למה לא?"
אגב, היית בהודו?
לא מכירה הרבה אנשים שמבינים את המשמעות של "יאר"...
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
נעמי אני חושב שתיהני ממנו. אם את מה שהבנתי שאת. לי כבר אין סבלנות לחפירות על פילוסופיה, ויש פה תועפות של חפירות כאלה, שהן דווקא חכמות בטירוף אם מצליחים לסלק מהן את הניו אייג׳ שמצטבר בצדדים
נעמי (לפני חודש)
אמממ
תודה על הסקירה הזאת, אני חושבת שאשאר עם הטעם של שאנטראם
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
אבל לא את קראת אותו :-)
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
שאנטראם היה מעולה. אני מניחה שאנסה בכל זאת, רק אנמיך ציפיות
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
אורית, תודה. צריך שמישהו יאכל את כל המוצרלה הזאת, אז התנדבתי.
הלוחש לסוסים - זה לא שכולו מאכזב. בהחלט יש לו את הקטנות שלו, אבל צירוף המרכיבים באמת מרגיש קצת off.

מחשבות - הראשון עבד בשבילי, בגדול.

אפרתי, צאי מהארון. זה אחלה ספר. תבואי נקייה.
אפרתי (לפני חודש)
השאנטראם הזה מחכה לי בארון. זה, כנראה, כבר לא ייכנס אליו.
מחשבות (לפני חודש)
זה בסדר, גם הראשון לא עבד.
הלוחש לסוסים (לפני חודש)
אל תתווכח עם הפופיק של הבטן -לעולם עד היום שאנטארם נחשב לאחד הספרים הגדולים מבחינתי. קראתי אותו בתקןפה אפילה בחיי

ולין שימש לי אח ודע .

עוד בחנות כשדפדפתי בספר ההמשך -צל הרים - עלתה בי תחושה של :עזוב את זה .לעולם ספר המשך לא יכול להתעלות על יצירת מופת שכזאת .שחרר ולך הלאה .

אבל הרגש גבר על הראש .רכשתי את הספר בלהיטות שמחיר מופקע לחלוטין -ואיך שהתחלתי לקרוא בו בבית נפלה רוחי .טעם עבש ודהוי עלה בפי .בעמוד 30 נשברתי .הנחתי אותו בצד
עם הבטחה לשוב אליו בקרוב .אבל הביקורת שלך איששה סופית את מה שידעתי והתחלתי להפנים -הקסם התפוגג .כדאי להישאר עם הזיכרונות הנפלאים מהספר הראשון .תודה לך .
אורית זיתן (לפני חודש)
לא קראתי את שאנטראם, אבל התחושה שאתה מתאר שהקסם לא עובד בפעם השנייה, בהחלט מבאסת. ותעשה חיים ברומא, תהנה מכל הפיצות שיוצאות בזה הרגע מהתנור





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ