ביקורת ספרותית על שנה אחת ויום אחד מאת מורי סמואל
ספר טוב

---

תתארו לכם שבוקר אחד אתם קמים ומקבלים בשורה שאתם חולים במחלה חשוכת מרפא ונותרה לכם שנה אחת לחיות?
סגרתי לרגע את עיניי וניסיתי לדמיין אם חלילה הייתי בסיטואציה כזו כיצד הייתי מגיבה ואיך הייתי פועלת.
יכול להיות שהייתי מחליטה לעשות רק מעשים טובים עד ליומי האחרון, כמה שיותר לשמח ולעזור לאחר.
אולי הייתי מחליטה להוציא צד שחבוי בי ומחסלת חשבונות עם אנשים, להתעמת עם כל אלו שפגעו בי , ולא היה לי
האומץ לומר את דעתי עליהם ועל מעשם.
האם הייתי בוחרת להישאר במיטה ומסרבת לנסות את תקוות הטיפול האחרונה ,ורק בוכה על כמה מר גורלי עד ליומי האחרון?
האם הייתי מחפשת כל טיפול שקיים, מבלה ,"קורעת את העיר" ומנצלת כל דקה ודקה מחיי?
אין תשובה , זהו מבחן שאין תשובה נכונה, אלו שאלות שהתשובות עליהן לא ידועות מראש.

אנאבל מקבלת הודעה מחברתה הטובה ביותר קארן, שגם היא הרופאה שלה, שהבדיקות שלה לא תקינות והיא חולה במחלת
דם קשה ולא נותרה לה יותר משנה לחיות.
כשהיא רוצה לספר לבעלה את הבשורה, בעלה חושש שנודע לה על בגידתו , הוא מקדים אותה ומתוודה שבגד בה עם קארן חברתה,
"זו מעידה חד פעמית" אמר, כאלו ומשפט שכזה ממעיט מהמעשה הזה.
כשהקרקע נשמטת מתחת לרגליה, אורזת מזוודה ועוזבת לאירופה.
הצעד הזה שעשתה שנראה כטעות מצד הסובבים אותה משנה את גורלה מקצה לקצה.
אנאבל מכירה שם את יאניק רופא במקצועו שמבין אותה, מבין לליבה.
קארן לא מוותרת ומגיעה כדי לעזור לחברתה גם כשברור לה שחברתה לא תרצה לראותה לעולם.

החיפוש אחר תורם מתאים לטיפול החדיש שיצא ,פותח סיפור נוסף במקביל על משפחתה של אנאבל.
סיפור מרגש על המסע שעברו אימא רחל ודודתה סופי כדי לשרוד במלחמה, עד לגילוי מפתיע ומרגש.
אותו גילוי שישנה את חייה של אנאבל.


לקח לי הרבה זמן מהרגיל לסיים את הספר, היו פרקים שנקראו לי כלא מציאותיים בחיים ואפילו מוגזמים מידי.

כשאני מסיימת ספר אני מנסה לחשוב האם אוכל לקחת ממנו דבר או שניים לחיים שלי, מהספר הזה אקח לי צדה לדרך,
לא כל מה שנראה לנו כשחור בחיים ודרך ללא מוצא נגמר ככך.
בחיים יש עליות ומורדות, לעיתים קורים לנו דברים לא טובים בלשון המעטה וזה על מנת שנסלול לעצמנו את הדרך אל הטוב.
יש ירידות ששם מחכה לנו מקפצה קטנה וסמויה ,המקפיצה אותנו למעלה חזרה, אנחנו רק צריכים לרצות בזה בכל הכוח.

אסיים בציטוט מהספר שמשך את תשומת ליבי:
"....בעולם הזה אין אושר ולא פורענות, רק השוואה בין שני מצבים, לא יותר.
רק מי שסבל פורענות איומה מסוגל לחוות את שיא האושר
עליך להשתוקק למות על מנת שתוכל לדעת כמה טוב לחיות"
קארן

» ביקורות נוספות של קארן
» ביקורות נוספות על שנה אחת ויום אחד