ביקורת ספרותית על חיים ומוות מתישים אותי מאת מו יאן
ספר מעולה

---

צפרדעים היה ספר טוב, אבל לא התכוונתי להמשיך ולקרוא ספרים של מו יאן, עד ששוטטתי לילה אחד, הגעתי אל הביקורת הנהדרת של עמית לנדאו והחלטתי ללכת על זה. כשמדובר בלמעלה משש מאות עמודים, בדרך כלל נדרשת החלטה. לפחות אצלי זה ככה. 

אני אתחיל מהסוף. זה ספר נהדר. הוא אינפורמטיבי, מתאר את סין לאורך כל המחצית השניה של המאה העשרים, הוא מלא הומור, יש בו נקודות מבט מעניינות, גם מפני שרוב המספרים הם בעלי חיים, גלגוליו של הגיבור שהיה בעל אדמות והוצא להורג עם תחילתה של הרפורמה האגררית, וגם כי לכל אחד מהם יש פרסונה אחרת, והוא עתיר התרחשויות. 

זו תקופה מרתקת שאני לא יודעת עליה הרבה, ובאמצעות בעלי החיים, אותם גלגולים של הגיבור, שממשיכים ללוות את ילדיו ונכדיו, מו יאן מביא תיאור אינטימי של סין הקומוניסטית ואחר כך של סין החדשה, בעלת יותר ויותר מאפיינים קפיטליסטיים. ויש לו אג'נדה ולא מעט ביקורת על החברה, על כל גווניה האידיאולוגיים, ודאי על מנהיגיה, ובאמצעות כל אותם קולות שיש בספר הוא מצליח להביא אותה באופן לא מטיפני ולא מעיק, זה נעשה כמעט כאילו זה מתבקש.

יש לו הרבה דמיון, למו יאן. אין לי מושג איך האגו שלו, אבל הוא משחק אותה כאילו הוא נמצא לגמרי במקום, כלומר, הוא מאפשר לדמויות שלו לצחוק וללכלך עליו, והוא ממשיך להמציא ולהיות יצירתי, מגחיך את עצמו, כאילו זה השריון שבו אפשר להתכסות כשאתה מצליף באחרים ותוך כדי הדבר הזה הוא גם מבהיר לי, זאת שמכירה רק את סין של עלי אקספרס ושל גירבסט, שסיני זה לא  תמיד חיקוי ולא תמיד זול, זה יכול להיות מקורי, איכותי ומלהיב. 

עד העונג הבא.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על חיים ומוות מתישים אותי