ביקורות הספרים שערה אהבה

מיין לפי: תאריך כתיבה כמות אוהבים שם הספר שם הסופר (פרטי) שם הסופר (משפחה)

יצירת מופת מבריקה, וכמובן שנונה עד אימה. נדמה לרגעים כי גוגול, הסופר הגדול ביותר שידעתי עד היום, לוקח את החיים שאנו משווים להם רצינות כה תהומית וכאילו מלגלג עליהם באופן מנחם עד כאב. רק כשסיימתי את הספר הבנתי לעניות דעתי, מה חשוב הוא הצחוק, וכמה לידו, החיים כשלעצמם מתגמדים עד שכמ... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-6 חודשים

ב 31 בדצמבר, שהיה יום מאד ארוך בעבודה, ניהלתי שיחת מסדרון מאוחרת עם מישהו שעובד איתי, שיחה שגלשה הרחק מעבר לקירות האפורים שמסביב. אחד הדברים שהוא סיפר עליהם היה הטיול שעשה אחרי הצבא. הוא התחיל אותו בניו יורק, בגיוס כספים לצורך הנסיעה לדרום אמריקה ועבד בחברת הובלות, אבל לא מאלה ש... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-8 חודשים

כשסיימתי לקרוא את הספר לא כל כך הבנתי את כל התשבוחות שהוא קיבל. לאו דווקא באתר הזה, בכלל. לקח לי זמן. זה ספר עתידני שנכתב בשנות החמישים של המאה הקודמת ומתאר חברה מנוכרת, תרבות אינסטנט, מסרים מיידיים, המונים שנשלטים באמצעות תקשורת אלקטרונית אינטראקטיבית, שלטון שמכתיב מה לחשוב ... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-9 חודשים

הכחשה והדחקה, הדחקה והכחשה אחים תאומים רבי עוצמה המאפשרים לנו לחיות בעמק הבכא הזה שהוא עולמנו, קטנים, ברי חלוף חסרי כל חשיבות, ולהמשיך, פשוט להמשיך במרוץ בלי להשתגע. דיוויד פוסטר וואלאס אינו מחבב את התאומים היקרים, הוא די מתעב אותם למען האמת ותמצית עבודתו היא להישיר פנים אל המ... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-10 חודשים

בכלל לא התכוונתי לכתוב ביקורת על הספר הזה, אותו קראתי לפני חודשיים וכבר החזרתי מזמן לספריה. התכוונתי לכתוב על ספר אחר ולא הצלחתי, אחר כך ישבתי קצת במיטה עם הלפטופ. הלפטופ הוא הטריטוריה הוירטואלית של בן זוגי. הוא, בניגוד אלי, מקפיד להיות מעודכן, במובן הסמי ממלכתי של המילה, ול... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-11 חודשים

פעם היתי בוחר ספרים לפי הפתיחה, המילים הראשונות, כפי שכתב עמוס עוז ב"מתחילים סיפור", במילים הראשונות של הספר יש חוזה בין הסופר לקורא, מגולמת בפסקה הראשונה הבטחה לגבי מה צפוי לו לקורא בתנאי שיתמסר... אבל לפני הפתיחה יש את הציטוט... כמה מילים מיצירה אחרת, אני קורא את הציטוט, לרוב חו... המשך לקרוא

לפני 12 שנים

גיליתי שאני צריכה שלושה ספרים כדי לגלות אם אני אוהבת סופר מסויים או לא. אתמול גיליתי שאת עמוס עוז אני אוהבת. מסתבר שקראתי דווקא שלושה מספריו הפחות מוצלחים לפי דעת חלק ממעריציו: "תמונות מחיי הכפר", "חרוזי החיים והמוות" ו"מיכאל שלי". אם אלה הם הפחות מוצלחים שלו, אני מצפה בכליון עינ... המשך לקרוא

לפני 12 שנים

מאוד נהניתי מהספר על הנער, בן למשפחת איכרים קשת יום שעבד איתם בעבודות החקלאיות בחווה. נשלח על ידי הוריו שאספו כסף כדי שבנם יוכל ללמוד חקלאות באוניברסיטה ואחר כך ישוב לחווה שלהם וימשיך בעבודה החקלאית הקשה. הנער משנה כיוון בלימודיו ולומד ספרות אנגלית והופך לאיש סגל. בספר מתווד... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-1 חודשים

ברוֹדֶק שב לכפר הקטן שלו, אל משפחתו האהובה, לאחר ששרד את הגיהנום של המחנה אליו הושלך בזמן המלחמה. תושבי הכפר היו כבר בטוחים שהוא מת: "באתי מארץ שלא הייתה קיימת בתודעתם, ארץ שלא מופיעה בשום מפה, ארץ שלא שומעים עליה בסיפורים, ארץ שבקעה מן האדמה תוך כמה חודשים, אבל זכרה עוד יכביד על... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-2 חודשים

לפני כמה חדשים חבר שדעתו מוערכת מאוד על ידי אמר לי שלא לכל דבר חייב להיות תכליתי, אפשר פשוט סתם לעשות משהו כי נעים ,כי "כיף" ,אפשר גם לומר דברים בלי לרוץ לחפש להם סיבות, יעדים, מטרות...אני תמיד מקשיבה ומפנימה. הספר כולו מתאר תהליך שבו דניאל שואל את עצמו "מה קרה לנו" למה כל דבר חייב ל... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-2 חודשים

**** אולי בגלל שאני בן שתי דקות לארבעים, התקופה המהורהרת הזאת שתוקפת גברים, על פי השמועה, וגורמת להם לעזוב את הבית בשביל ברמנית בת עשרים, לקחת שיעורי טיסה או לקנות אופנוע כבד, ובכלל לחשוב מה לעזאזל, ולמה. כן, אולי בגלל זה הספר הזה הצליח לגעת בי בשמונה מאות דרכים שונות. אני בפאני... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-2 חודשים

יצא לפני כמה זמן מחקר שגילה שאנשים במצב רוח מדוכדך בוחרים פעמים רבות להתנחם דווקא עם שירים עצובים או על כתף אנשים אמפטיים במקום עם שירים שמחים ואנשים שמחים. במידה מסוימת יש חפיפה בין זה לבין הבחירה שלי בספר הזה. אני גם מודאג כל הזמן, כמו דניאל גיבור הספר. מודאג מדברים קרובים, מ... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-2 חודשים

אם חייכם מלאים יתר-על-המידה בשמחה, גילה, דיצה חדווה ואורה, ואתם מרגישים צורך לשבור את השגרה המשמימה הזו במנה גדושה של דיכאון עמוק, הרי שהספר הזה הוא פתרון מושלם לכך. העלילה מתרחשת בגיהנום-עלי-אדמות: הציביליזציה האנושית – על הטכנולוגיה שלה, מוסדותיה, ערכיה ורוב אוכלוסייתה – מו... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-2 חודשים

יום חמישי שעה שש, ישבתי רגל על רגל במשרד שלי בפנקס ארבע, שתיתי גולדסטאר וניסיתי לחשוב על התוכניות למחר, לא ממש הצלחתי, חשיבה זה לא הצד החזק שלי כידוע, פתאום נשמעה דפיקה בדלת. "אין פה אף אחד." אמרתי. כנראה שלא נשמעתי מספיק משכנע, כי הדלת נפתחה, ולחדר נכנסה בצעד מהוסס, בלונדינית בת ... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-2 חודשים

אתם בטח מכירים את הטיפוסים המוזרים האלה שאין להם טלפון סלולארי והם מתגאים בזה? "תעזבו אותי, מה אני צריך את זה? למה שיוכלו להשיג אותי מתי שרוצים? גם אם ישלמו לי לא אקח איי-פון 5, תאמינו לי". לא מצליח להבין את זה. אני, בפעם בשנה בערך שאני מגלה שיצאתי מהבית בלי סלולארי ושאני כבר רחוק מ... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-3 חודשים

מה יש לי לחדש אחרי אוסף הביקורות המתלהבות כאן? כנראה שלא הרבה. למרות הדימוי האליטיסטי שדבק בו, מדובר בספר קריא שלא חייב להיות מדכא. החוויה המרכזית שלי מהספר היא שדווקא המקומות שבהם ויליאם סטונר נשאר ללא מילים (אל מול המרצה הראשון שלו לספרות אנגלית, אל מול אשתו ובתו) הם הרגעים ... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-4 חודשים

שנות החמישים-שישים, כלל הנראה שנות השיא של ההוויה הקיבוצית, לשם חוזר עמוס עוז בקובץ הסיפורים הקצרצר הזה. לא הייתי חבר קיבוץ ואפילו לא קרוב לזה. אבל תמיד הייתה לי איזו משיכה לא מוסברת לתופעה הייחודית הזו ואפילו המסתורית של חברה שהפקירה את האינדיבידואל, את היחיד, לטובת הקולקטיב.... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-8 חודשים

סטונר הוא ספר על אדם שחי בצל העצב אך מצליח למות מאושר, אדם שזוכה להערכה מסביבתו לעיטים נדירות בלבד אך נשאר בעל ערך בעיני עצמו ויותר מכל, הוא ספר טוב מאוד שכתוב על ידי סופר שאוהב את גיבורו ללא תנאי ומכיר אותו מספיק כדי להוכיח לקורא שכל אדם ראוי להיות נאהב וכל חיים ראויים שיחיו א... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-10 חודשים

אינני מרבה בכתיבת ביקורות. ראשית, כפי שכתוב "השמר לך מעשות ביקורות הרבה" וגם "סייג לחוכמה שתיקה" וחוץ מזה אני עצלן. בדרך כלל אני מבקר ספרים נידחים, שאולי יתמזל מזלם ואיזה קורא רחמן יושיט להם יד לפני שישקעו בתהום האפלה שבעיבורה של צומת ספרים. אני אוהב ספרים שכמעט איש אינו קו... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-10 חודשים

"אם אינך מבין בלי שאסביר לך, גם לא תבין אחרי שאסביר" אני אוהב את מורקמי. אני כמעט מעריץ אותו, אפילו. כל ספר שלו שנטלתי לידי (והיו לא מעט כאלו) שבה אותי לחלוטין. הכתיבה שלו מהפנטת אותי ומשרה עליי השראה. העלילות שלו גורמות לי לכסוס ציפורניים ממתח או להביט בתקרה במלנכוליה, תלוי בספ... המשך לקרוא

לפני 12 שנים ו-11 חודשים