ביקורת ספרותית על 1Q84 - ספר ראשון ושני מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 10 בספטמבר, 2012
ע"י בלדין


"אם אינך מבין בלי שאסביר לך, גם לא תבין אחרי שאסביר"

אני אוהב את מורקמי. אני כמעט מעריץ אותו, אפילו. כל ספר שלו שנטלתי לידי (והיו לא מעט כאלו) שבה אותי לחלוטין. הכתיבה שלו מהפנטת אותי ומשרה עליי השראה. העלילות שלו גורמות לי לכסוס ציפורניים ממתח או להביט בתקרה במלנכוליה, תלוי בספר. תלוי בכוונה של הסופר.
אבל 1Q84 היה שונה מכל ספר אחר של מורקמי שקראתי. נתחיל בכך שהוא הארוך ביותר שלו, ועם זאת לקח לי קצת פחות משבוע לסיים אותו למרות אורכו המאיים. נמשיך מזה שהאווירה כולה הרגישה שונה לחלוטין. הספר התחיל בקצב האופייני למורקמי - איטי, שקול, מתמהמה בצורה נוגה, כאילו מתרפק על הרגעים הראשונים והבתוליים של הסיפור. העל טבעי מפעפע באוויר והמציאות אט אט נהיית יותר ויותר נזילה...
אבל לפעמים זה קצת מקרטע. פתאום הדמות הראשית מחליטה לתת למוזרות הזאת שם. 1Q84. זה הרגיש טיפה מכאני, כאילו גלגלי השיניים הזורמים של מורקמי לפתע החלידו והשמיעו חריקה צורמת. מילא. נמשיך. הסיפור כרגיל מסופר בצורה יפהפייה ויוצאת דופן, הכתיבה של מורקמי פיוטית וציורית ורומנטית ונוגה. הדמויות התחבבו עליי בין רגע. במיוחד פוקה-ארי, עם סגנון הדיבור המיוחד, ששבתה את לבי בשנייה.
החצי הראשון של הספר ראוי להיקרא יצירת מופת. הוא מתחיל לאט ותופס תאוצה בקצב בטוח ושקול. שאלות עולות ועוטפות את העלילה במסתורין מתבקש - כת סודית ודתית, הליטל פיפל, פקעת האוויר... הכל כל כך מרומז וסוריאליסטי כמיטב דרכו של מורקמי. קיוויתי שזה ימשיך בקצב הזה ובלבד שלא נקבל את התשובות לכל השאלות. שאני אשאר עם התחושה של חוסר האונים של המוח אך ההתאהבות המוחלטת של הלב.
אבל זה לא היה ככה, למרבה הצער.
החל מהחלק השני מתחילים חלקים גדולים ששבים ומסבירים את כל המוזרויות, פתאום הכל מתברר ומתבהר. והכל קורה דרך דיאלוגים על גבי דיאלוגים. גם אז, זה לא מכביד, הדיאלוגים של מורקמי קלים כמו רוח אביבית. כיף לקרוא אותם. נעים להקשיב להתנגנות קולם של הדמויות. מה שחרה לי היה שבאיזשהו שלב, אחרי כל ההסברים, התחושה הפנטסטית קצת איבדה מעצמה, וזה הרגיש לי כאילו הסיפור פונה לכיוון של ספר מתח מעט חסר תכלית.

עם זאת, זה לא פגם בהנאה מהספר. הוא קולח לחלוטין והעלילה בו טומנת בחובה תעלומות שהקורא רק מחכה לפצח. היו כמה פעמים שהלב שלי ממש קפץ במקומו. מורקמי הוכיח שהוא יודע ליצור מתח במינון ובצורה המושלמת.

אני חושב שמה שהכי יפה ב-1Q84 הוא שבמרכזו עומד סיפור אהבה נורא נוגע ויפה. ובעצם, כאילו הכל סובב סביב האהבה החזקה, הטהורה והמושלמת הזאת. המתח, המיסתורין, האקשן הרב, הכל הם רק מעטפת לגרעין הזה שמחזיק את כל העולם של 1Q84 על כנו.

לא יודע, קשה לי לסכם דעה על האפוס רחב היריעה הזה. הוא הסב לי שעות של הנאה, ואני אומר את זה בלב שלם. רק חיכיתי לשוב הביתה כדי להמשיך ולקרוא על מעללותיהם של טנגו ואאוממה וחבריהם. ההתכתבות עם 1984 מקסימה ומעלה מחשבות רבות - שני הספרים עוסקים בקומוניזם, בדיקטטורה ואמונה עיוורת, בכוח המחשבה, וישנם הליטל פיפל אל מול האח הגדול. שניהם כוחות המכוונים את הגורל.

תקראו, בקיצור. אני מאבד את עצמי בביקורת ממש כפי שאיבדתי את עצמי בעולם המקביל של 1Q84.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עולם (לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת פיוטית וציורית (אם יורשה לי לצטט ממנה). אהבתי את הביטוי "חוסר האונים של המוח אך ההתאהבות המוחלטת של הלב", המבטא יפה את שחשתי במהלך קריאת חלק מספרי מורקמי (בפרט 'קפקא על החוף' ו'הציפור המיכנית'). על מנת להנות מספריו, ההמיספרה השמאלית של המוח צריכה לצאת למנוחה קצרה.
שין שין (לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
בקורת רגישה ומרגשת, אהבתי.
יעל (לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
וואו איזו ביקורת מעולה! כל הכבוד בלדין. מורידה בפניך את הכובע על שהיטבת לתאר בכשרון גדול את התחושות שכתיבתו של מורקמי מעוררת באלה שאוהבים לקרוא אותו ומתחברים אליו. הספר מחכה לי על המדף, והציפיות שלי ממנו עכשיו אפילו גבוהות יותר ממה שהיו קודם (אם זה אפשרי בכלל...)
נצחיה (לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
יפה כתבת אני רק תוהה על הדיאלוגים. בתרגום מישלב השפה של הדיאלוגים שונה בצורה בולטת משאר הכתיבה, של המספר. וזה המקום בו אני מצטערת שלא למדתי יפנית כדי לבדוק את זה.
אני מסכימה שזה לא ספר מושלם, מהרבה בחינות, אבל שזה היה קסום לקריאה. מה שכן, תיאורי המין נראים לי טיפה בוטים ומפורטים מדי, עד כדי הפרעה ממש.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ