“האקווריום כמיקרוקוסמוס לחיי משפחה
אנה אנקוויסט, היא סופרת הולנדית, שאחד מיסודות חייה הם המים, או יותר נכון מימיי האוקיינוס האטלנטי המאיימים על בני האדם הנמצאים במאבק ובמגננה מולם כמהות חיים.
מהסיבה הזאות, בחירתה של אנקוויסט, להתחיל את סיפרה בתיאור חבית מים בה משתכשכים דגי זהב, מעוררת תהייה. לכאורה יש לנו תמונת יופי ושלווה של חיות נוי נהדרות בסביבה מוגנת, אך אנקוויסט לוקחת את התמונה השלווה, ועוכרת לנו אותה במהירות ובזדוניות, בעובדה שהיא מספרת על ההכרח להפריד בין צאצאי הדגים להוריהם, כי אחרת ההורים יאכלו את ילדיהם.
אנקוויסט דרך מטפורת האקווריום מכניסה אותנו לעניין:
אני מתכוונת לספר לכם סיפור על משפחה אחת, כצופים המביטים בה מעבר לזכוכית האקווריום. אני לא אחסוך מכם תיאורים נוקבים על מים עכורים, ועל דינמיקה אכזרית הנוצרת לא פעם בתוך המושג האידילי המכונה משפחה. אני אתאר לכם תמונת חיים מאוד מפורטת, המורכבת מהמון פרטים יום יומיים, כציור היפר-ראליסטי של אקווריום זכוכית בו משתקפים המים והשתברותם בצורה חדה ומדויקת, בו משתכשכים דגים כסימבולים למצבים נפשיים וכרמזים לחידת העלילה.
זהו הקסם בכתיבת אנקוויסט, האיפוק, הדיוק והעמדה שלנו כצופים מהצד, בריחוק מסוים מחיי גיבורי העלילה, תמונה המעניקה פרספקטיבה נכונה, המאפשרת לקלוט תמונות חיי משפחה אחת המתפוררת לנו מול העיניים, באמצעותה אנקוויסט מעניקה אמירה גדולה על יחסי הורים ילדים.
הבחירה השנייה המפתיעה של אנקוויסט, היא הדרך בה היא החליטה לפתוח את הסיפור, באמצעות ליסה, דמות משנית בספר, אישה בשנות הארבעים לחייה, עדיין יפה אך אותת הגיל נכרים בה. ליסה היא המתבוננת החיצונית בחיי המשפחה, דרכה נחשף להקשרים נסתרים שיחשפו בהדרגה.
ליסה מציגה את עצמה ואת המשפחה גיבורת העלילה:
מקצועי עם השם הבומבסטי, פסיכואנליטיקאית, יעניק לכם תובנות ספקולטיביות והצצה, (כולם אוהבים להציץ) לנפשם המסוכסכת והעכורה, של גיבוריי העלילה. למען ההגינות, והסודיות הרפואית אני לא אצביע על שמות הקרובים שלי בשלב זה, רק אקרא לתופעות בשמם המפורש, נרקיסיזם, תסביך אדיפוס, ודפרסיה (כאן מגיע הטריק), אתם לבד תחברו ותתייגו את גיבורי העלילה, כל אחד להגדרה הפסיכואנליטית שנאמרה בצורה אגבית כהרצאה למתמחים שלי.
כעת אציג בפניכם את הקרובים שלי: יוהאן הצייר, הגרוש של החברה הכי טובה שלי, עומד להציג תערוכה רטרוספקטיבית, פורצת דרך שתקנה לו הערכה, במוזיאון העירוני הנחשב שלנו באמסטרדם. הוא ממוקד בעצמו, רודף נשים, מי שאביו הצייר ברח בילדותו, יש לו אם דומיננטית, אלמה, שהעלימה את זכר האב, השולטת בחיי שני בניה בשיטת הפרד ומשול. מקס האח השני, נכה המתקשה ליצור חיים חברתיים וזוגיים, מי שכל חייו חסה בצילם של יוהאן והאם, הוא אוצר במוזאון הלאומי המתחרה במוזיאון בו מציג יהואן. אלן גרושתו הנבגדת והזנוחה של יוהאן, מתמודדת עם מות בתם המשותפת. לסיכום מדובר במשפחה שלא מתפקדת, הנמצאת בעצמו של משבר.
אנקוויסט מציגה את תמונות גיבוריה, ואת התפקיד שהן ממלאות בעלילה:
יהואן, מבקש לצייר תמונה גדולה אחת, את יצירת המופת, באמצעותה הוא מבקש, לרצות את האם ולהשיג אהבה והכרה, כתחליף לאהבת האב, צייר בעברו, שמעולם לא הוענקה לו. אנחנו לא יודעים מהי התמונה הזאת, מה כל כך מיוחד בה, אנחנו נמתין לסוף העלילה בכדי לפענח את החידה.
אוסקר אחיו, חוקר המסדר את האמנות על פי קנה מידה והגיון המובן רק למעטים, כתחליף לאי הסדר במשפחתו שהתפוררה לו מול עיניו. אוסקר מחפש את תמונות אביו בארכיון המוזיאון, במקומם של ציירים נשכחים. מהי חשיבות הגילוי המחודש של תמונות האב, במועד תערוכת האח. האם הגלוי יהווה סגירת מעגל עם האב הנעדר מחיי ילדיו, האם הוא יעניק הסבר שונה ליצירת יהואן הבן?
מול תמונות האמנים שיש בהם ניסיון לחיקוי החיים, מעמידה אנקוויסט את תמונות החיים עצמם, באמצעות ליסה המכינה ריבה, לכאורה פעולה בנאלית ונשית למדי, אך אנקוויסט הפכה אותה עבורי לאחד משיאי הספר, לתמונה מרהיבה ומלאת חיים המספרת סיפור מרגש על סערת נפש:
"הפעילות הוולקנית נמרצת כל כך, שהנוזל החם הולך וגואה בסיר: בבועות מתפוצצות, בסילונים אדומים כהים, יוצאות האוכמניות למתקפתן האחרונה." (עמוד- 79)
סיר הלחץ ההולך וגועש, מתפוצץ כהר געש וכלוחות טקטוניים. הריבה המתהווה, היא משל ונמשל לאישה המביטה בסיר בו מתבשלים פירות יער מאדימים ההופכים לעיסה דביקה ורותחת, ולפתע היא קולטת שכך קורה במשפחה הקרובה לה, הצטברות של טינות וכעסים, האם הם יבשילו להתפרצות געשית גדולה, האם אחריה ייווצר איזון מחודש, כלאחר קטסטרופה גדולה?
אנקוויסט, כותבת נפלא, כתיבה אישית ונוגעת המתארת חיים בצורה רגישה ומרגשת.”
