"ספר הוא אקדח טעון בבית השכן. שרוף אותו.
פרוק את הנשק. פרוץ למוחות של אנשים."

גאי מונטאג היה כבאי שתפקידו להבעיר. הוא אהב את עבודתו. מעולם לא עצר כדי לתהות על העונג שהוא חש למראה הזוהר הכתום של האש בלילה, או על השמחה שמציפה אותו למראה להבות המאכלות דפי ספרים. כי בעולמו של מונטאג בעלוּת על ספר היא פשע שדינו שרֵפה של הספר ושל הבית שבו הוסתר, והכבאים הם אלו שמוטלת עליהם המלאכה, צנזורים עם גפרורים.

זהו עולם של תקשורת המונים מטמטמת, של תוכניות מציאוּת אינטראקטיביות, עולם שיש בו פנאי אך אין בו חופש, שיש בו שפע אך אין בו אהבה.

גאי מונטאג מעולם לא פיקפק בכך שהוא חי בעולם מושלם, עד שפגש נערה בת שבע־עשרה שסיפרה על עבר שבו אנשים חיו ללא פחד, ופרופסור בדימוס שסיפר על עתיד שבו אנשים יוכלו לחשוב.

יצירת המופת של ריי ברדבורי ראתה אור ב־1953 ונותרה מרהיבה, מרתקת ומבעיתה גם בחלוף יותר ממחצית המאה. פרנהייט 451 ניצב בשורה אחת עם הדיסטופיות הגדולות של המאה ה־20 — עולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי ו־1984 של ג'ורג' אורוול — ומציע חזון עוכר שלווה ומעורר מחשבה, אך בד בבד מזמֵן לקורא נבואת נחמה שתיגע ללבו של כל אוהב ספר באשר הוא.

על אבן המצבה של ברדבורי, שהלך לעולמו ב־2012, נכתב רק: מחבר פרנהייט 451, לכבוד מי שהאמין שכל המציל ספר אחד כאילו הציל עולם ומלואו.

בתוספת אחרית דבר מאת המתרגמת נועה מנהיים

שם הספר
רשימות מן המאדים
פרנהייט 451 [אודיסיאה]
פרנהייט 451 (2002)