אלבר קאמי

אלבר קאמי

סופר

אלבר קאמי, Albert Camus 1913, מוֹנדוֹבי, אלז'יריה - 1960, וילבּלֶוֶן, צרפת, חי את שנות ילדותו באלז'יריה, בתנאי עוני. כשאלבר קאמי היה בן שנה נהרג אביו במלחה"ע הראשונה, והוא גודל בידי אמו, כמעט חירשת-אילמת, ובידי סבתו.

ב- 1935 הצטרף אלבר קאמי למפלגה הקומוניסטית, אך כעבור שנה פרש ממנה. בשל בריאותו הרופפת (הוא חלה בשחפת) לא גויס לצבא ב- 1939, אך בסוף 1941 הצטרף למחתרת הצרפתית והיה, בין השאר, עורכו של כתב-העת-המחתרתי "קוֹמבָּה" ("מאבק").

חיבורו הפילוסופי החשוב של אלבר קאמי, "האדם המורד", שהתפרסם ב- 1951, עורר תגובות סוערות במפלגות השמאל והביא לקרע מכאיב בינו ובין סרטר.

יצירתו של אלבר קאמי כוללת מחזות, רומנים, מסות, תרגומים ומאמרים פוליטיים. ב- 1957 הוענק לסופר פרס נובל לספרות.

רוב ספריו של אלבר קאמי תורגמו לעברית: הזר, המיתוס של סיזיפוס, אדם המורד, מיתת אושר, אדם הראשון ו הדבר.

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (501):
צרפתים משובחים, to read list, ספרים שקראתי , הספרים שלי, קורא בהקיץ, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, קראתי בחיי, ספרים שאני רוצה לקרוא, מומלצים ביותר, מתכוונת לקרוא, maty4, הזוי וטוב, רוצה לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, Standards, קראתי, מתכוון לקרוא, רוצה לקרוא, עוד ...
1.
מהדורה ראשונה תשי"ג בתרגום יונתן רטוש...

2.
מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלויית אמו, רוצח אדם "בגלל השמש", ועל שני אלו נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי" - סיפור תמוה ומוזר, ששום דבר אינו מובן בו לאשורו ואף - על - פי - כן הוא מרתק ונקרא בנימה עצורה מתחילתו ועד סופו. "הזר", שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב - 1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נתלו בו כבאחת מאותן יצירות מושלמות וחשובות, הבאות לעולם בנקודות מפנה של ההיסטוריה כדי להעיד על קיומו של קרע ולתת את תמציתה של רגישות חדשה" (רולאן בארת). לתרגום העברי החדש של "הזר" צורפה גם מסה מפורסמת של קאמי, "השיבה לטיפזה" - מסה הפותחת לקורא עוד אשנב להציץ דרכו אל עולמו האישי, הרגשי וההגותי, של מחבר "הזר". ...

3.
באחת ההקדמות לספרו כתב קאמי: "המיתוס של סיזיפוס מנסה להשיב על בעיית האיבוד - לדעת כשם שהאדם המורד מחפש פתרונים לבעיית הרצח: וזה כן זה בלא להסתמך על ערכים נצחיים אשר נעלמו, אולי זמנית, או סולפו באירופה של ימינו - - - מותר ואף הכרח הוא לשאול: היש משמעות לחיים? לכן מותר להתיצב גלוי עיניים נוכח בעיית ההתאבדות. התשובה הבוקעת מבעד לפרדוכסים העוטים אותה היא: אפילו אין אדם מאמין באלהים אסור לו להתאבד. ספר זה, שנכתב ב - 1940 בעצם האסון שפקד את צרפת ואת אירופה, מצהיר כי אף בתוך תחומיו של הניהיליזם אפשר למצוא את האמצעים כדי לחרוג אל מעבר לו - - - אף על פי שהמיתוס של סיזופוס מציג בעיות שאין להן פתרונים בעיני הוא בגדר הזמנה מפוכחת לחיות וליצור בתוך תוכו של המדבר." תקופתנו נענתה למסר של קאמי והגותו נעשתה מתקבלת על הלב על הרקע הנורא של שתי מלחמות העולם והסכנה ללא תקדים של פצצת המימן. ספר זה בו מדמה הוגה הדיעות הנודע את מנת גורלה של האנושות לגורלו של סיזיפוס - הנאלץ לגלגל את הסלע אל ראש ההר במחזור אינסופי של עמל מפרך - הוא פתח אל עולם מחשבה שרק למראית עין דומה הוא לפילוסופיה של פסימיזם וייאוש, ולאמיתו של דבר הרי הוא אני מאמין הקורא לבני אדם לאשר את החיים באופן ההירואי ביותר ודוחה כל ברירה - הן זו של האיבוד לדעת הפיסי והן זו של ההתאבדות הפילוסופית, כלומר, הנחמה שבאשליה....

4.
אלבר קאמי, מגדולי סופרי אירופה במאה עשרים. נולד ב1913-, במונדובי, אלג`יר. פילוסוף, שחקן, מחזאי, מסאי, מספר, לוחם המחתרת הצרפתית האנטינאצית. ב1957- זיכו אותו סיפורים אלה: ``גלות ומלכות`` ו``הנפילה`` בפרס נובל לספרות. תאונת דרכים שמה קץ לחייו והוא בן 46 שנה. העימות עם שאלות הקיום האנושי, החירות, הבדידות, הזרות, מצבו של האדם, משמעות החיים - אלה הם מוקדי יצירתו ההגותית והספרותית. ``...דארי הסתכל בשמים, במישור, והרחק מזה באדמות הסמויות מן העין ונפרשות עד הים, בארץ הגדולה אשר אהב אותה כל-כך היה שרוי לבדו``. (מתוך האורח`` לא. קמאי)...

5.
מרד האדם נגד תפלות קיומו - נגד המוות, הרצח, אי - הצדק והעדר התבונה: זעקתו לאושר, ונסיונותיו הבלתי נלאים למרוד בגורל ובאלוהים ולכונן בעולם מלכות שכולה טוב: העפלותיו ונפילותיו - נבחנים על ידי אלבר קאמי במחשבה משוחררת מכל דפוס של שיגרה, ביושר אינטלקטואלי שאינו יודע פשרות ובעצמת רוחו של אמן יחיד ומיוחד. בספר רב - השראה זה על מצבו המוסרי, החברתי והפוליטי של האדם המודרני מנתח אלבר קאמי את התחנות העיקריות של רוח המרד, מאז המהפכה הצרפתית ועד למהפכה הרוסית, מן המרקיז דה סאד ועד לסוריאליסטים, ובדרכו אין הוא פוסח על האנרכיסטים והניהיליסטים, על מרכס ועל ניצשה....

6.
הספר ראה אור בצרפת השנה שעברה, שלושים וארבע שנים לאחר מותו של הסופר ואיש הרוח הנודע בתאונת דרכים. אין זה ספר ששלמה מלאכתו אלא כתב יד שקאמי עבד עליו בתקופת חייו האחרונה, ובמותו הוא נמצא בילקוטו. לפרסומו קדמו לבטים רבים וקשים, אך משיצא לאור נתקבל ברחבי העולם בהתרגשות ובהתלהבות, הן בזכות יפי הכתיבה והן בזכות היותו תעודה אישית ואנושית ממדרגה ראשונה. עולם ילדותו של קאמי באלג'יריה, שמקצת נופיו מוכרים לנו מספריו וממסותיו, מתואר כאן לראשונה מתוך קירבה וחום הכובשים את הלב, שהעיבוד האמנותי וההגותי עדיין לא הספיק להקהותם: בעליבותו ובעוצמתו, ברגעי האכזריות והחסד שלו, ובראש וראשונה בדמויותיו, בני משפחתו של קאמי, אנשים קשי יום המוצאים איש את דרכו לעמוד בכבוד בדחקותם. קריאת הספר הזה, שמחזיק גם את התוספות וההערות שכתב המחבר מעל לשורות ובשולי העמודים, היא בלי ספק מפגש חדש ואחר עם אלבר קאמי, האיש והיוצר. ...

7.
8.
כשהתפרסמה המסה "הרהורים על הגיליוטינה" לראשונה, בשנת 1957, עדיין מילאה הגיליוטינה בצרפת את תפקידה, ועונש המוות הופעל על עבירות על חוקי המדינה ובעיקר על עבירות שבוצעו בזמן מלחמת אלג'יריה. רק בשנת 1981, יותר מעשרים שנה אחרי מותו של אלבר קאמי עצמו, בוטל עונש המוות בצרפת. אבל בארצות רבות עונש המוות עדיין קיים, בפועל או שלא בפועל, והדיון בעניין לא תם. קאמי, שסבר ש-"גזר-דין מוות לא זו בלבד שאינו מביא תועלת, אלא שהוא אף גורם נזק כבד", ניסח במסה זו את התנגדותו באופן שיטתי ומנומק, ונימוקיו וטענותיו תקפים ומעוררי עניין גם היום. לספר נוסף פתח דבר מאת דוד אוחנה....

9.
באוראן שבאלג'יריה, עיר מסחר מכוערת למדי וסתמית, "עיר מודרנית בתכלית", פורצת פתאום מגפת דבר וקוטלת יום-יום בייסורים נוראים המונים מתושביה. תחילה העניים הם שמתים בפרווריה הצפופים והמזוהמים, אבל אחר-כך משליטה המגפה את "דין הצדק" שלה בלי משוא-פנים, ומכחידה עשירים כעניים, סוהרים כאסירים, זקנים כצעירים- כולם עומדים נגדה חסרי- אונים. אבל יש בהם מי שנכנע לה מיד ויש מי שנלחם בה, יש מי שעושה אותה מבחן לאהבת האדם- האדם בכלל, ואולי יותר מזה, נפש אהובה אחת או שתיים:אם, ידיד, אישה, ילד. את רומן המופת הזה חיבר אלבר קאמי, חתן פרס נובל לספרות, על רקע מלחמת העולם השנייה, ומאז הוא היה לאחת היצירות הידועות ביותר בספרות העולמית. הספר כובש זה עשרות שנים את ליבם ורוחם של קוראיו בשילוב שהוא משלב סיפור ריאליסטי , מרתק ומרגש, עם משל על מצבו של האדם המערבי המודרני. משל זה עדיין תקף בלי ספק גם כיום, לאחר עוד ועוד תבוסות שנחל ההומניזם המערבי מאז ועד עתה. קאמי העמיד להומניזם הזה- שאת תבוסתו שאין לה סוף חזה בספר בפיכחון כואב- אנדרטאות אלמותיות בדמותם של אחדים מגיבורי הרומן. דמויות בשר ודם הן שהובסו כולן ואף על פיכן עצם מלחמתן היתה אולי סוג של ניצחון, ניצחונם של מי שאינם נושאים עיניהם אל האידיאולוגיות הגדולות, אלא "מסתפקים באדם ובאהבתו העלובה והכבירה". "הדבר" מובא כאן בתרגום חדש, חי ורענן , של אילנה המרמן. הערות: מהדורה ראשונה תשי"ג בתרגום יונתן רטוש...

10.
מיתת אושר אלבר קאמי תרגום אהרון אמיר השאיפה להגשמת האושר בטהרתו והתשוקה למצותו עד תום בכל רגע ורגע של החיים, עד לעצם שעת המיתה-אלה דוחקים בגיבור היצירה לנטוש את כל המסגרות המקובלות התוחמות את חיי האדם בחברה המודרנית, ואף לחרוג מן הנורמות המוסריות הבסיסיות ביותר. אחרית דבר והערות ז'ן סארוקי אלבר קאמי:1913-1960:סופר צרפתי, מנציגי האקזסטנציאליזם. נולד למשפחה ענייה באלג'יריה, ובעזרת מלגה שקיבל למד פילוסופיה באוניברסיטה. במלחמת העולם השנייה פרסם כמה קובצי מסות, מחזות ושלושה רומנים-'הזר'-1942, 'הדבר'-1947 ו'האדם המורד'-1953. הרומן האחרון עורר מחלוקת פילוסופית עזה בינו לבין סרטר. ב-1957 הוענק לו פרס נובל. נהרג בתאונת דרכים. ...

11.
12.
אלבר קאמי חי את שנות ילדותו באלג'יריה בתנאי עוני. כשהיה בן שנה נהרג אביו במלחמת עולם הראשונה. קאמי חונך בידי אמו (חרשת-אלמת כמעט לחלוטין) ובידי סבתו. תמיכת מוריו אפשרה לו להמשיך בלימודים על-יסודיים וגבוהים. ב-1935 הצטרף למפלגה הקומוניסטית, אך כעבור שנה פרש ממנה. בתקופה זו החלה פעילותו בתחום התאטרון. בשם מצב בריאותו (הוא חלה בשחפת) לא גויס לצבא ב-1939, אך בסוף 1941 הצטרף למחתרת הצרפתית. בשנים אלה הורה בבי"ס תיכון פרטי-יהודי ועסק בפעילות מודיענית במסגרת תנועת "קומבה", שם שניתן גם לבטאון התנועה שיצא בעריכתו. למן 1943 נוצר קשר בין ז'יד, ארגון וסרטר ועל אף המרחק בינו ובין זרם האקזיסטנציאליזם, זוהה קאמי עמו. ההשפעה שהשפיע אחרי המלחמה על הנוער, יחד עם סרטר ובובואר, היתה משמעותית ביותר, ומסיפה לעורר הדים גם היום. תקופת האבסורד ביצירתו המאופיינת על ידי הרומן "הזר" והמסה "המיתוס של סיזיפוס" מדגישה את הניגוד בין "השתוקקות למוחלט ולשלימות לבין אי אי יכולת לפשט את העולם לעיקרון רציונלי ושקול". הודגש הצורך לקיים תודעת ניגוד זה, במצב של מתח מתמיד. הודות לכך יכול גיבור האבסורד לקיים, ללא דופי, את חירותו מול כוחות נוגדים....

13.
"[...] על הגשר עברתי מאחורי דמות שרכנה מעל למעקה ונראתה כמביטה בנהר. מקרוב יותר יכולתי להבחין בדמות אשה צעירה ודקה, לבושה בשחור. [...] צעדתי כבר כחמישים מטר כששמעתי את הקול – שלמרות המרחק נשמע אדיר בדממת הלילה – קול של גוף נחבט במים. נעצרתי באחת, אבל לא הסתובבתי. כמעט מיד אחר-כך שמעתי צעקה, ששבה ונזעקה כמה פעמים, נסחפה גם היא במורד הנהר, ולפתע נָדַמָה". עם נפילתה של האשה האלמונית אל נהר הסֵן מתחילה גם נפילתו של ז'אן-בָּטיסט קְלַָמַנְס, אולי הדמות העמוקה, האפלה ורבת-הפנים ביותר שיצר אלבֶּר קאמי. כמו לוּציפֶר הנופל מרקיע העדן אל תחתית השאול, גם קלמנס, הפרקליט המצליח ואיש החברה ההולל, נופל מאוויר הפסגות של פאריז למקום הנמוך ביותר באירופה. בְּבָּר מלחים מפוקפק באמסטרדם, הוא מגולל בפני עובר-אורח מזדמן את סיפור חייו ונפילתו, סיפור שהוא גם התוודות על חטאיו וגם כתב-אשמה נוקב, שנון ומסחרר, נגד המין האנושי כולו. בשיא של וירטואוזיות דוחס קאמי לרומאן הקצר הזה כמה מן המיתוסים המכוננים של התרבות המערבית, מן הברית החדשה ועד ל'קומדיה האלוהית' של דנטה, וגם ביקורת על חוגי האינטלקטואלים בצרפת, השָׂשים תמיד להאשים, לשפוט ולקשור אל עמוד הקלון, אפילו את מי שהיו רק אתמול חבריהם – רמז עבה לז'אן-פּול סארטר וחבורתו, שתקפו את קאמי בארסיות על התנערותו מן הקומוניזם הסטליניסטי. 'הנפילה', שראה אור ב-1956, הוא הרומאן האחרון שכתב קאמי, אחרי שתיקה ספרותית ארוכה. שנה אחר-כך זכה קאמי בפרס נובל לספרות, וב-1960 נהרג בתאונת-דרכים. 'הנפילה' מוגש כאן בתרגום חדש, נאמן ועדכני, במסגרת סדרת "פאריז-דָקאר" בעריכת ניר רצ'קובסקי....

14.
הספר כולל שתי מסות שראו אור לאחר זכייתו של אלבר קאמי בפרס נובל לספרות: הנאום מן ה10- בדצמבר 1957, שנשא קאמי עם קבלת הפרס, וההרצאה ``האמן ותקופתו`` שנשא כעבור ארבעה ימים באוניברסיטת אופסלה. שנת 1957 היתה שנה קשה לאלג`יריה, מולדתו של הסופר. בצוק העתים, סבר, משענתו היחידה של סופר היא אמנותו. האם לפנינו בריחה של האמן משדה הקרב של הפוליטיקה אל מגדל השן של האמנות? האם נס קאמי אל מפלטה החם של אמנות-למען-האמנות שעה שמולדתו מקיזה את דמה? תפקיד האמנות, גרס קאמי, הוא לקשור מחדש את ``הקשר הגורדי של הציוויליזציה, שבותק בכוח הזרוע.`` האמנות איננה מתכחשת למצוקות החברה, להמשכיות היסטורית ולמחויבות לתיקון עולם: ``זמנם של האמנים חסרי-האחריות עבר מן העולם.`` לספר מצורפים זכרונותיו של העיתנואי השוודי גוסטב ביורסטרום ופתח-דבר מאת ההיסטוריון ד``ר דוד אוחנה....

15.
מרסו הוא פקיד זוטר צעיר שחי באלג`יריה בתקופת השלטון הצרפתי. הוא מתאר את חיי היום-יום הצנועים, החדגוניים שלו כשרשרת של מעשים מכניים, חסרי משמעות, שלא מעלים ולא מורידים לגביו. מקצתם הכרחיים, מקצתם מותרות ובאים לספקאת צרכיו החושניים. לפעמים הוא יוזם את המעשים, לרוב הואנגרר, ובין כך ובין כך הוא אדיש להם. הצרות של שכניו לא מעניינות אותו, ובכל זאת הוא מוכן להקשיב להן; לבקשתה של המאהבת שלו שיתחתן אתה אין כל חשיבות בעיניו, ובכל זאת הוא מוכן להיענות לה; הוא לא אוהב ולא שונא, ולא אכפת לו מכלום, ובכל זאת הוא רוצח בן אדם - ועל כך הוא נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי". סיפורו של מרסו הוא התגלמות חווית הזרות וחווית האבסורדשקאמי, הפילוסוף והסופר, היה אחד מנושאי דברה הבולטים ביותר בדורו. הכל בסיפור הזה תמוה ומוזר, שום דבר אינו מובן לאשורו - ואף על פי כן הוא מרתק ונקרא בנשימה עצורה מתחילתו ועד סופו. כוחה של אמנות הסיפור הוא שמגיע כאן לכלל שכלול ויופיאסתטי שבמובן מה קוראים תיגר על הרעיון המופשט העומד מאחורי הרומן - הרעיון קשה מנשוא, ואילו הרומן מעניק לקורא הנאה צרופה. הזר (1942) הוא הרומן הראשון של אלבר קאמי. הוא נכתב בתקופת מלחמת העולם השנייה ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית. החוקר והמבקר הצרפתי רולאן בארת דייק מאוד כשכתב על הספר: "הקוראים נתלו בו כבאחת מאותן יצירות מושלמות וחשובות, הבאות לעולם בנקודת מפנה של ההיסטוריה כדי להעיד על קיומו של קרע ולתת את תמציתה של רגישות חדשה". לתרגום העברי של הזר צורפה גם המסה המפורסמת של קאמי שיבה לטיפזה, שפותחת לקורא עוד אשנב להציץ דרכו אל עולמו האישי, הרגשי וההגותי. המהדורה הזאת של התרגום העברי היא מהדורה מתוקנת של המהדורה הראשונה, שיצאה לאור בשנת 1985....

16.
17.
18.
19.
אלבר קאמי (1960-1913), ספור ומחזאי, עיתונאי וכותב מסות, היה מעורב בכל מאודו בפוליטיקה של זמנו. כתב ב"קומבָה" ("מאבק"), הבטאון המרכזי של מחתרת ההתנגדות לכיבוש הנאצי בצרפת ושימש עורכו הראשי. קובצי הזמן הזה שבחר וערך מתווים גיבוש של חשיבה ערכית ופוליטית בד בבד עם תגובה לענייני השעה, ובהם: הקרע האידאולוגי והאישי עם ז'אן פול סארטר והאקזיסטנציאליסטים; חיזוק תנועת השלום למניעת הישות מלחמת עולם; מלחמתו בגזענות; הפולמוס עם הכנסייה הקתולית כל שתיקתה לנוכח אֵימי מלחמת העולם השנייה ומשטר הטרור של פרנקו בספרד; התפקיד המוטל על האמן והסופר; מורשת הרזיסטאנס; הקמת מדינת ישראל. בעיני אלבר קמאי, המילים "פוליטיקה" ו"מוסר" אינן מנוגדות. ...

20.
21.
גלות ומלכות הוא ספרו האחרון של אלבר קאמי שראה אור בחייו, זמן קצר לפני זכייתו בפרס נובל לספרות. ששת הסיפורים שבו הם פסגה ומיצוי של יצירתו. כולם נוגעים בנושאים שבלב כתיבתו וחייו של קאמי, ובה-בעת הם שונים באופן קיצוני זה מזה, הן בתוכן והן בסגנון. בכפיפה אחת דרים כאן מיסיונר שיצא מדעתו בשבי הפגאנים, ואמן פריזאי שמנסה באופן קומי להמשיך ולצייר בדירתו הקטֵנה והולכת; פועל פשוט שסכסוך עבודה מעמיד במבחן את אנושיותו, ומהנדס צרפתי שבא לבנות סכר בג'ונגל הברזילאי; אשה שהמפגש המהמם עם מרחבי המדבר והשמיים פורץ את סכר תשוקתה, ומורה בבית-ספר נידח ברמות הסהרה, שבעל-כורחו נלכד בעימות חסר-המוצא בין ערבים לצרפתים. כל הדמויות האלה לכודות בגופן, בנסיבות חייהן, בחומות של ניכור ואי-הבנה, במרחבים מצטמצמים והולכים. כולן מצויות בְּגלות, גם אם זו רק גלות מעצמן, או אף בתוך ביתן; וכולן חולמות על המקום האחר, כמֵהות לנשגב, למלכות, שהיא סוג של קשר עז שלהן עם עצמן. מרבית הסיפורים מתרחשים באלג'יריה, מולדתו האהובה והפצועה של קאמי, שמפליא כדרכו לתאר את נופיה ואנשיה, בחמלה ובאימה, בפיכחון ובהשתאות. הים, השמש והמדבר שלה אינם רק רקע לעלילה, אלא מניעים אותה; הם מקור חיים כביר, כוח אכזר ומפרה, אדיש לבני-האדם אך מפכֶּה בעורקיהם....

22.
23.
לספר הזה סיפור מיוחד: הוא ראה אור בצרפת שלושים וארבע שנים לאחר מותו של הסופר ואיש־הרוח הנודע בתאונת דרכים. אין זה ספר ששלמה מלאכתו אלא כתב־יד שקאמי עבד עליו בתקופת חייו האחרונה, ובמותו הוא נמצא בילקוטו. לפרסומו קדמו לבטים רבים וקשים, אך משיצא לאור נתקבל ברחבי העולם בהתרגשות ובהתלהבות, הן בזכות יפי הכתיבה והן בזכות היותו תעודה אישית ואנושית ממדרגה ראשונה. עולם ילדותו של קאמי באלג'יריה, שמקצת נופיו מוכרים לנו מספריו וממסותיו, מתואר כאן לראשונה מתוך קירבה וחום הכובשים את הלב, שהעיבוד האמנותי וההגותי עדיין לא הספיק להקהותם: בעליבותו ובעוצמתו, ברגעי האכזריות והחסד שלו, ובראש וראשונה בדמויותיו, בני משפחתו של קאמי, אנשים קשי־יום המוצאים איש את דרכו לעמוד בכבוד בדחקותם. קריאת הספר הזה, שמחזיק גם את התוספות וההערות שכתב המחבר מעל לשורות ובשולי העמודים, היא בלי ספק מפגש חדש ואחר עם אלבר קאמי, האיש והיוצר....

24.
25.
26.
27.
28.
29.
ומן מופת של אחד מטובי מספריה של צרפת, שהוכתר בפרס נובל. סיפר רב מתח על מגיפה המשתוללת בעיר אוראן ועושה שמות בהמוניה הנכנעים לגורלם, ועל קומץ עקשנים העומדים על נפשם ומנסים להילחים בנגע. בתיאור המגיפה, אשר ניתן לפרשה כביטוי אליגורי לפגעי החברה והתקופה, נרמז ה'אני מאמין' של הסופר-לוחם, מאנשי המוסר הדגולים של המאה ועשרים....


אני לא אוהבת לכתוב ביקורות על ספרים שלא אהבתי. כמו שאני לעדכן את הפרטים ב״חדשות רעות״ מהיום של הילדים בגן, או כמו שאני לא אוהבת להעלות נושא... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
נתקלתי בספר הזה בחנות ספרים שמוכרת ספרים במבצעי הנחה והעותק הזה היה האחרון שנשאר להם . שמו של אלבר קאמי הסופר והפילוסוף מוכר לי היטב ואף ק... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
ספריו של אלבר קאמי זוכים להערכה רבה. הספר שלפנינו גרם לי רוב הזמן להבין הערכה זו, עד שבעשרים העמודים האחרונים חלה התפזרות טוטאלית, כך שסוף ... המשך לקרוא
28 אהבו · אהבתי · הגב
ממרחק השנים, שבעים ושש לערך, "הזר" של אלבר קאמי הספיק כבר לצבור שכבת עור עבה, מחוטטת ומגוידת, בדומה לשכבות ארכיאולוגיות שמספרות את סיפורן ש... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
לפעמים, בלי כוונה, אני נופל על ממתק ספרותי שמותיר אותי נדהם ונפעם. את הספר הזה לקחתי בעקבות המלצה על ספר אחר בשם "מרסו, חקירה נגדית ". הספר ה... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
מעשה באייפוד קטנצ'יק שהיה בן לוויתי בנסיעות ארוכות לעבודה בירושלים עיר הקודש, כל זה היה לפני כ 4 שנים, מאז החלפתי עבודה פעמיים, ועכשיו אני ש... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ