ביקורת ספרותית על על כפות המנעול (מהדורת 1960) - כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון #3 מאת ש"י עגנון
הביקורת נכתבה ביום שני, 8 ביוני, 2015
ע"י Voomer


"בדמי ימיה מתה אמי, כבת שלושים שנה ושנה הייתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה."

ויש אצל עגנון דבר נדיר, דבר שכמדומה כמעט ואיננו מן המצוי, אף לא אצל אותו מגוון רחב ועצום של סופרים גדולים ודגולים שאין רבים ורבות כמותם. מספרם רב ויתרונותיהם עמוקים. ובכל זאת.
אין אני מתכוון אל לשונו המרווחת והארוכה, מוארכת המבט. תמיד משופצת ובורקת, נקייה ועדינה למראה, עטופת טעם רב, רב-משא. אצל עגנון ישנו אלמנט מיוחד, אותו רגע חמקמק וערמומי אשר כמעט ואינו ניתן לתמלול, זוהי התחושה כי אל מקום חדש הובאת, עולם משורטט אך לא מוכר. על פני המים אתה צף, שלו ומתועתע אל מקום שהעט הנובע משיט אותך.

את שורת הפתיחה המצוטטת, החקוקה בראשי מספר שנים, למן הפעם הראשונה שפתחתי את העמוד הראשון, אני קורא וקורא שוב ושוב ברגעים אלה. מנווט בתוך החושך שעוטף את שולחני, את הנורה הדקה, אשר הודות לאורה אני יושב ועומד ויושב שוב, קורא ביצירה ושבוי בעולם הגולה. בדמי ימיה היא מתה, בדמי ימיי הייתי אני כשהוקפתי בעולם אמה של תרצה. מילותיו של עגנון מקיפות את מחשבתי ומעטרות את דעתי, נושאות את טעם יהדות הגולה על כתפיהן ומניחות אותי בין כותלי בתי אבן קרים בחורף אשר לוהטים בקיץ, בית התמרוקים המתפורר למחצה ובית המדרש המשופץ, בתי השידוכין הנידחים ובתוכם השדכנים.

הסיפור בדמי ימיה, נובלה זו בגוף ראשון אשר למעשה היא יומנה של תרצה, המגלה ומגוללת את פיתולי נפשה ותעתועי דמיונה המעורפלים בעניינה של אמה ודמותה, כשרצונותיה המדומים של אמה המדוכאת והמדוכדכת הופכים לעיקר תוכן חייה האומללים. זהו אכן סיפור גדול. סיפור גדול מאוד. תבונתו הפסיכולוגית מגיעה למקומות גבוהים ביותר בחלקים מכתביו, מקרה זה מן הבולטים שבמקרים. אכן, הבנתו וידיעתו של עגנון את עולם היהדות והיהודים לאורך הדורות המרובים מאוד, בהם התקיימה יהדותם בפועל על ידי קיום תורה ומצוות, היא מן הפונקציות הבולטות ביצירתו. אך דבר זה רחוק מלהיות הבודד. הבנתו ותבונתו המעמיקה בדרכי האדם, בפיתוליו ובהשגותיו, הן מן המורכבות והעמוקות ביותר מבין סופרי המאה העשרים המוכרים לעולם הספרות.

על כפות המנעול, הכרך שנועד למעשה להציע אותם מאוגדים, את 'סיפורי האהבה' שיצר, הוא מופלא ממש. מופלא באמת. פלאו בזה שמילותיו ומשפטיו יוצרים פסקאות נדירות אשר למצוא אותם במקומות אחרים, אותם או דבר המזכיר את יפי צורתם ועומקם, יהיה למשימה אבודה במשמעותה. ייחודו הוא ייחודו, ייחוד אמנותי הוא המגדיר את האמן, את האמן הזה מגדיר ייחוד משובב נפש, בכל הנוגע לחוויתי האישית.

28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Voomer (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
זה ככל הנראה מהדברים הבודדים שאני ממש בטוח לגביהם, שין שין, תודה רבה לך על הדברים הטובים.
שין שין (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת שממש עושה חשק ללכת ולקרוא את הספר. אתה בטוח שאתה רק בן 20?
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מעולה.
Voomer (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה לכם, שמחתי לקרוא.
עמית לנדאו (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אכן נובלה נפלאה לא קראתי אותה שנים, אבל עכשיו ממרחק הזכרון אני משתאה מהיכולת והרצון של הגיבורה להפנות עורף לעולם ולהווה כדי להביא להגשמה אידיאה שהיא בעצם ספרותית. נצחון עולם הדמיון על "החיים עצמם".
תודה על ביקורת יפה.
תומר (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מרגש לקרוא את הביקורת שלך!
נעמה 38 (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
סקירה משובבת נפש. בדמי ימיה צרוב בי כזכרון אהוב.
Voomer (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה לכם על המילים הטובות.
דן-1 (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בקורת מצויינת לעגנון שפה רב שכבתית.
המשפט הראשון כולל ומרמז גם לשרה אמנו וגם ליעקב אבינו...
עגנון בגאוניותו (חתן פרס נובל!) משתמש בכתיבתו בידע ובעומק של הקורא בצורה מתוחכמת.
כמו שציינת יפה:"עטופת טעם רב משא".

בברכה דן-1
חני (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
פשוט נפלא לקרוא אותך כותב על עגנון:)
חמדת (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
וכך הולכים הדורות ונמוגים . אמונה ירון בתו של עגנון נפטרה היום והיא בת 92 . את אחיה -חמדת עגנון שנמצא בבית אבות רוצים לזרוק ולא רק אותו את שאר הדיירים בגלל סכסוכי ירושה .כואב הלב .
אפרתי (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
איזו ביקורת פיוטית יפהפייה!





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ