אנדריי פְּלַטוֹנוֹב, כמוהו כמיכאיל בּוּלְגַקוֹב ואִיסאק בַּאבֶּל, הוא אחד משלושת ענקי הפרוזה שקמו לספרות הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20. משלושתם הוא הפחות ידוע במערב, הן משום שהיה האחרון שהותר לפרסום בברית-המועצות, והן משום שברבים מכתביו פלטונוב הוא סופר ל"מיטיבי קרוא". סגנונו – אישי וייחודי כל-כך, ולכן קשה פה ושם לפענוח – נשמע לפרקים ילדותי ומגומגם, עילג אפילו, כמו נעשה כאן איזה מאמץ הרואי לבטא חוויות-בראשית, לצייר "מראות-שתייה" (במובן הביאליקאי) ברעננותם הראשונית.
שמו של אחד הסיפורים בקובץ, "בעולם נהדר ואכזר", מתאים מאין כמוהו לתמונת עולמו של פלטונוב בכלל: מכל יצירה שהוציא מתחת ידו זוהרת פליאה אינסופית מול יופיים של החיים, יחד עם אומץ-רוח מול אכזריותם.

אנדריי פלטונוב

אנדריי פְּלָטוֹנוֹב (ברוסית: Андре́й Плато́нов;‏ 16 או 28 באוגוסט 1899 - 5 בינואר 1951, ברית המועצות) היה שם העט של הסופר הסובייטי אנדריי פְּלָטוֹנוֹבִיץ' קְלימֶנְטוֹב (Андре́й Плато́нович Климе́нтов). פלטונוב היה קומוניסט, ולמרות זאת יצירותיו נאסרו והוא הוגדר כ"אויב מעמדי" בגין גי... המשך לקרוא

שם הספר
אנשי שאר רוח
מוסקבה המאושרת