ביקורת ספרותית על קן הקוקייה [מחודש 2009] מאת קן קיזי
ספר טוב

---

לא תכננתי כלל לכתוב על ספר זה מתוך עצמי, את הרומן הזה קראתי לפני מספר שנים, כשלוש עד ארבע, ואמנם אין הוא חלף מעליי בקלילות, ואמנם גם איננו פרח מזכרוני, כלל לא, אך הוא איננו נוכח בתודעתי באופן תדיר, הוא מונח היכן שהוא בתודעת נעוריי, בלי ספק, זה כן, בהסבת המבט אל אחור הוא בולט מעצמו כאחד מן האהובים עליי ממקומו שלו וממבטו הוא.

דוסטויבסקי הזכיר באחת מהערותיו ב'רשימות מבית המוות', כי רמתה התרבותית של חברה נמדדת כאשר נכנסים לבתי הכלא שלה. האמירה החשובה הזו, אשר אין היא פוסחת כמובן על גגותיהם של מוסדות חולי הנפש, משיאה מעלה נושא כבד ביותר אל המחשבה וההרהור. בהתייחסות זו, כמובן אין הכוונה לאיש ולאשת סמכות, אלו או אחרים, הבודדים, אלו נעים בחשיבות מה בין המסדרונות של בתי האכלוס והטיפול בפגועי הנפש והרוח, עליהם נשמע כי ניצלו לרעה את סמכותם הרמה כלפי חסרי הישע. מובן שנקודת ההרהור הזו מכוונת כלפי התפקוד וההיצע של מנגנוני הסעד ומתן הטיפול הישיר והעקיף כלפי אומללים אלו, למען הסבת התמודדותם האישית אל המוטב, כמו על מנת להסב את התמודדות החברה עם קשיים אלו אל המיטב, מידי הרשויות והשלטון. דומני שהתמונה בדבר המצב השורר כרגע, בימים אלה ובקודמים להם, בשנים אלו ובקודמות להן, מערער קליל את יציבות נחת הרוח בעניין זה.

קן קיזי המצוין תיאר סביב שלוש מאות העמודים שלו, עולם שכולו אמת, הנשאב אל הדף מתוך עולם מחשבתו הפנימי היוצר. לאורך כולו, הסיפור יסופר בגוף ראשון בידי בעל הגוף העצום באורכו וברוחבו, האינדיאני העדין והשקט, הבוחר להציג עצמו כחירש-אילם. הדרמה האנושית בסיפור נובעת מתופעות הפגע והנגע של המתח המובנה בין דמויות מרכזיות, כבדות משקל ורבות חשיבות בעיני סביבתן כמו גם בעיני עצמן, האחות הגדולה ומקמרפי, החדש במחלקה אשר עצמאות המחשבה היא שיותר מכל דבר אחר מגדירה את עצמיותו. מתיחות מובנית המטפסת אט אט, מערערת מוסכמות, משבשת זמנים, צעדים, סדרי עולם, בעולמם הסגור והפרטי, אשר בעיניהם הוא גם עשיר בתכניו, המתקיים בין קירותיה, מיטותיה וסדיניה של המחלקה הלבנה, זאת אל תוך רגעי ההתנגשות המביאים את המבנה הארכיטקטורי הפיזי והמטפורי שנבנה במחלקה, אל האפוקליפסה.

הספר נהדר. אני משיא מבטי אליו בתחושת הנאה ואהבה, עוררות הרגש והדמיון, הזעם עם העצב והצחוק. אך האמת תיאמר, הסיפור המונח כאן לדברים ולדיבורים הוא בעיקרו עניינו מגעה של יצירה עם המחשבה הניעורה.

» ביקורות נוספות של Voomer
» ביקורות נוספות על קן הקוקייה [מחודש 2009]