ביקורת ספרותית על הכפיל מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר מעולה

---

כל כתב מכתביו של דוסטויבסקי נושא עמו יסודות ומרכיבים ייחודיים שמתהווים לכדי חלון ראווה פסיכולוגי - פילוסופי יסודי ומגוון של הנפש האנושית, על גמישותה וחלקיה.
אלו מבין כתביו השקופים והנקיים, אלו המהודרים וההדורים, אלו מינורים ואלו מז'וריים,
עבים וכבדי דף, עבים וכבדי דף במידה פחותה,
אלו אלו אלו וגם אלו, כל אלו, מסעירי מחשבה ומטלטלי לב, מטשטשי עין ומשבשי פעימה,
עומדים יחד בשורה ומשקיפים מפסגות הרי האולימפוס אל מרגלות העמקים.

מבט זריז שמאלה אל עמודת ספריו היציבה לאורכו של המדף, מעין מסדר לילה בוחן, מספק מראה עיניים מרוחק אל מכסהו האמנותי והמחשבתי של אחד מנפילי תור הזהב הספרותי של רוסיה הצארית במאה התשע עשרה, מוציאה לפועל של פסגת חוויות הזעם והסחף, הטלטול והנענוע של אמנות הסיפורת,
גלי מוות מדלגים מעל ראשי הקוראים, אחד ראשון ואחריו השני, יצירה ואחריה שתיים, לבנה עבה ודקה, בטור, מכולות בטון מעשה אמן מכות בעורף. כף זפת מרוחה מעל.

באחת הם עומדים, הרומנים הכבירים ועבי העמוד כחטא ועונשו, האחים קראמזוב המופתיים,
בזווית מקבילה להם יצוקים במקומם 'המהמר', 'אנשים עלובים' הנפלא, 'הגיבור הקטן', 'כתבים מן המחתרת' המבריק,
כשבין הרי השלג ההדורים האלו שמצדדיה, מונחת זקופת קומה הנובלה 'הכפיל'.
התואר 'גאוני' אמנם מפוזר ללא הכרה במחוזותינו, מושלך ומודבק הנה והנה, ללא רחם, על נפילות אמנותיות שהכישרון הוא בהחלט מהן והלאה, אך אין מונע מלהגדיר מופע פסיכולוגיסטי מעמיק ומדויק כמו הספר הנידון כאן, כיצירה גאונית. הוא באמת ראוי לזה.

ובכן, 'הכפיל', הוא השקפה מרתקת על זריקתו המבולבלת והקפואה למחצה אל קדמת הבמה של הפקיד - הפטרבורגי כמובן - גוליאדקין, בן אנוש שכולו דאגות ומתחים. חזיונות השווא יתערבלו אצלו עם האמת, סערות סוערות יסובו סביבו ללא רחם, יטיחו, יאיצו בו.
שעה אחת מניעות אותו טלטלות הדעת לסור הרחק ולברוח מפני סכנה, ובזו שאחריה להירתע לאחור ולהסתיר מה מהר שרק אפשר את הפדחת, מפני מבטים מאיימים המשקיפים מבין החרכים. הנפש המעורערת ממשיכה להתערער וסכסוכה הפנימי נפער עוד יותר, אצלו הדעת נלחמת בתבונה, זו נלחמת בנפש וזו נלחמת במה שנותר מבין השאריות. ההיגיון נבקע לשניים.

נדרשת בנקודה זו בלימה לאחור, לצורך הפנמה והרהור מבחין בגודל ההישג של הנובלה הזו.
עצירה זו תביא לתהייה עד כמה מרשים המעשה היסודי והמקיף של דוסטויבסקי כאן בנפש מפולגת ונטולת קטבים ברורים, באישיות מוכת סכיזופרניה, כמו זו של גוליאדקין. כמעט בלתי נתפסת בהינתן מידת דקדקנותה ודיוקה, כשברשותו כלי התקופה ההיא, דוסטויבסקי הצעיר מפליא לעשות.
מדובר במופע ספרותי בתולי ומענג, גדוש הומור ויוצא דופן בהבחנתו. מסע סוחף בין חרדות ועוויתות, מצגי שווא ואמיתות מדומות. קשתות וכידונים מתעופפים במסכת הקרבות הפנימיים בחללה של הנפש המסכנה, כשאדם קירח וממושקף נושא בדד בתוצאות.

ספר נפלא ממש.

» ביקורות נוספות של Voomer
» ביקורות נוספות על הכפיל