ביקורת ספרותית על אל תיגע בזמיר - ספריה לעם #076 מאת הרפר לי
ספר מעולה

---

לפני כמה שבועות ראיתי את הספר בבית של חבר שלי. הוא היה ישן ומצהיב. הוא ראה שאני מסתכלת ואמר ישר "אל תיגע בזמיר". ואין לי מה להגיד מעבר. אולי רק קצת. מעבר לציווי הפשוט הזה. קשה לי לכתוב על זה, ואני לא רוצה להתחיל לדבר איתכם על גזענות. ולא על אטימות, ולא על חוסר צדק. אני לא רוצה לדבר על מה אלו מסוגלים לעשות. גם לא על מה קורה כשהתמימות פוגשת בהם.
אני רוצה לדבר על היופי שבהבדל. בניגוד להרבה אנשים שהיו שמחים לטענתם לעולם בו אנשים נראים אותו הדבר ואין סיבות לאפליה, האידיאליה שלי הייתה הזכות, היכולת לראות את השונה. הבנת החיבור בין הדברים השונים זה מזה, לא הדומים. קצת ריחוק לפעמים, קצת מגע. בדיקת גבולות. איזשהו מבט על האנושות לא ככלל, אלא כפרט. ואני יודעת שיש כל כך הרבה סיבות לפסול את הרעיונות האלו על הסף. והספר מוכיח כמה שוני יכול להיות הרסני, כמה מפלה וכמה משפיל. הספר בהחלט מדהים, אבל בואו ננסה, קצת, לפעמים, לראות אם יש אפשרות לחברה מיוחדת בשונות שלה. אם אנחנו יכולים לראות את הקסם שבחוסר ההסכמה, אם אנחנו מסוגלים להבין. וקצת להתווכח לפעמים, וקצת לכעוס ולחבק, לחטוא ולסלוח. אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל דבר. את האנושיות שבנו, המגוונת, המלוכלכת והטהורה, המורכבת והפשוטה, המוזרה, הצבעונית ואפורה, כן, אותה, את זאתי, בואו ננסה להוציא אותה גם קצת החוצה, ולראות את החברה. היא אולי קצת כמונו, משעממת וססגונית, מצחיקה ומכאיבה. וגם יפה. בזכות השוני. הלוואי עלינו.

» ביקורות נוספות של Lali
» ביקורות נוספות על אל תיגע בזמיר - ספריה לעם #076