ביקורת ספרותית על אל תיגע בזמיר - ספריה לעם #076 מאת הרפר לי
ספר מעולה

---

האם חשבתם פעם מה יקרה לספרים אותם אספנו באהבה כה רבה אחרי לכתנו? סבא שלי נפטר לפני שנה בשיבה טובה ובגיל 88. בחדר העבודה אשר הותיר אחריו, שולחן כתיבה פשוט כיאה לקיבוצניק לשעבר ולצידו ספרייה עמוסה ספרים מאביקים. את צלילות מחשבתו איבד סבא לאט ובהדרגה כבר שנים וכך נבצר ממנו להותיר אחריו מילות פרידה. מה שכן הותיר הוא את הספרייה.

כמעט מדי סוף שבוע אנו פוקדים את ביתם, בו עדיין מתגוררת סבתא, ואני מאמץ עוד אחד מספריו היתומים. לא אוכל לתאר בפניכם את האושר במציאת סימניה אשר הותיר בספר והן בדך-כלל גלויות מקרוביו, או תמונה של המשפחה, ולעיתים אפילו הערות בכתב ידו לצד חלקים שאהב או שראה צורך לחזור ולקרוא בהם.

'אל תגע בזמיר' הוא מבין הספרים הרעועים אשר קיימים בספריה זו, מחירו מוטבע עליו בלירות והוא מגרסת ההדפסה הראשונה בארץ – 1964. הספר נכתב על-ידי לי הרפר ב- 1960, על רקע התעוררות האפרו-אמריקאים בארה"ב שאחרי מלחמת העולם השנייה. הרפר השכילה לתאר לנו את אמריקה הדרומית של שנות ה-20 מבעד לעיניה של סקאוט פינץ', ביתו של אטיקוס, עורך דין אשר נתמנה להגן על עובד אדמה שחור המואשם באונס של בחורה לבנה, ממשפחה של אספני אשפה אנאלפבתים.
בתם של ילדה ובכשרון רב, מתוארת בפנינו הבעיה הגזענית באמריקה ומסעם של השחורים לשיוויון זכויות בפני החוק. הגזענות הקשה קלה יותר לעיכול מבעד לעיניים תמימות של ילדה המתארת את הסובבים אותה.

הספר תורגם ע"י צבי ארד, שפת התרגום אינו קלה, אך משקפת את התקופה בה נכתב ותורגם הספר – בולטת מכל היא המילה 'כושי' אשר לגביה לא תמיד ברור מתי הייתה זו שפת הסופרת ומתי שפתו של המתרגם.

דמויות המבוגרים בספר הן לעיתים ברורות מדי, הגזען הוא גזען מאוד וכך דמויותיהם של הדוגלים בשיוויון. גם דמותו של אביה של סקאוט, 'אטיקוס פינץ' היא כמעט טהורה מדי – היותו שוחר שלום, אב למופת ומגן על הזכות למשפט צדק, אך הדבר לא ימנע מהקורא להעריץ דמות זו שהעזה לעמוד אל מול חברה שמרנית ולעתים אלימה.

במציאות בה עומד נשיא אפרו-אמריקאי בראש המעצמה החזקה בעולם, הסיפור נראה רחוק, אבל העולם עוד רחוק מלהיות שווה בפני כל יושביו. הספר שווה קריאה, שווה התמודדות עם שפה לא קלה שהפכה לנחלת הדפים בלבד. החלק בו מתוארים הדיונים בתוך בית הדין הוא מבין החזקים אותם קראתי לאחרונה.

הספרים אותם בחרנו לשמור הם עדות למי שאנו, מי שהיינו. סבא היה אדם טוב באמת, אשר שרד את האיומה שבתולדות הגזענות האנושית. רציתי לספר לכם עליו כבר בספרים קודמים אשר קראתי, אבל עד כה לא מצאתי ספר שיהיה טוב מספיק לשלב בו את דמותו. אני שמח שבעיה זו נפתרה עכשיו.

» ביקורות נוספות של yoyo
» ביקורות נוספות על אל תיגע בזמיר - ספריה לעם #076