ביקורת ספרותית על הקייטנה של קנלר מאת אתגר קרת
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 בדצמבר, 2014
ע"י Lali


לפני 3 וחצי שנים

****

אח שלי היה בערך בגילי.
נכנסת לחדר שלו, שמסריח בחריפות מאלכוהול. עשן של סיגריות.
זיכרונות מציפים אותי במערבולות חזקות. לפני כמה ימים הוא חזר שיכור מת, היה ברור שהוא לא יזכור איך הוא חזר הביתה. לפני יומיים הוא בא אליי בלילה למיטה. חבשתי לו את הידיים. יש לי סחרחורת כשאני נזכרת בעומק, בכמות הדם.
אתמול התעוררתי בכאב. מהסוג שלא נגמר. הלכתי לחדר שלו. שוב, סיוטים. הוא משך אותי אליו. מחבק. רועדת, נצמדת. השמיכה הייתה מלוכלכת וספוגת זיעה, אבל אני נצמדתי אליה, מנסה להירגע.
ואז אי אפשר לישון, מדליקים ב-4 את האור החזק מדי. מה עושים. אין כוח לצאת לסיבוב. גם לים לא. אח שלי מסיט את הוילון, פותח את החלון. קר. רוח חזקה. לא יוצאים. מדליק סיגריה ושואף חזק, מכווץ את השפתיים מסביב. מופיעות הגומות שלו בלחיים, שמחזירות אותו לרגעים למה שהוא באמת, נער מתבגר. קצת ילד.
הוא מסיים את הסיגריה ולוקח לידיים את הספר הכסוף. הקייטנה של קנלר. הכרתי את השם. אח שלי קורא אתגר קרת כל הזמן. הוא לא מפסיק להגיד שהסגנון שלו אחיד מדי, שהוא הקלישאה של עצמו, מה לא. אבל תמיד קורא אותו.
"הם כולם כאלה מין אורחים לרגע. נשארים רק יום וחוזרים חזרה לגיהינום". הוא קורא לי, ואני לא בדיוק מבינה אבל גאה שהוא משתף אותי במשהו כזה, שהוא כל כך פרטי, וכל כך שלו.
לא ישנו עוד באותו הלילה. הוא קרא לי סיפורים. הקול שלו היה צרוד מעישון ומחוסר שינה. העיניים קצת אדומות. בשיער מבולגן ובמחשבות גועשות הגעתי לעולם סוריאליסטי. דרך הידיים החשופות, המצולקות, של אחי שמעתי על הקייטנה של קנלר, על מין עולם של אנשים אחרי שגמרו בהתאבדות. ושמעתי על הנהג אוטובוס. בסוף כיבינו את המנורה, היה כבר אור בחוץ. נרדמנו, בלי חלומות.
זה היה המפגש הראשון שלי עם אתגר קרת, ברגעים האינטימיים ביותר שלי. חולשות, פחדים, כמיהות ותקוות. בלילות הבאים עשינו את זה שוב לפעמים, מתנחמים לרגעים ונפצעים לעיתים, נמשכים אל השפה הישירה של אתגר קרת, אל הממשיות שבדברים. לא מחפשים סב-טקסט, שותקים. מחייכים קצת יחד אל הדבר האמיתי שמצאנו. בלי לתת את הכל, כי לפעמים חלק מספיק, גם.

****
41 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Nuwanda (לפני 4 ימים)
יפה, פשוט ככה
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אני יכולה להבין שזה מדאיג, אבל אלוהים ישמור כתבתי כבר כמה וכמה פעמים - הכל לגמרי בסדר. באמת. אני לא יודעת איך לומר את זה בצורה משכנעת יותר, הכל מעולה, ואין לי מה להגיד מעבר לזה.
בעצם יש לי - תודה רבה, חני
ואני לא יודעת מה להגיד אם "אל תדאגו" לא הולך, אז אני אגיד פשוט שממש, ממש אין סיבה לדאגה
חני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
עלמה מרגש אבל את מבינה שכל מני אנשים בגיל שלי מתים מדאגה כשאת רושמת משהו כזה. זה לא סרט חיים של משהו זר זו ילדה/את שכותבת מדהים ומצמרר ממשפחת סימניה.
אל תגידי לנו לא לדאוג כי זה יהיה קשה נוכח השיתוף.
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אני אומרת גם אותן, לפעמים, אבל כשלא >< אויש, יש לי כאב ראש רק מלהיזכר ב-עלמה-על-מה-עלמה-על-מה-עלמה
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
הנה לך חלופות: אין בעד מה, על לא דבר, בכיף :-)
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
חחח חברים שלי מחרפנים אותי עם זה. "הי עלמה, תודה!"
"אין על-מה"
"מזתומרת אין עלמה?"

אני פשוט. חייבת. להפסיק. להגיד. אין. על. מה. לפני שאני אשתגע.

או להחליף שם
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אין על מה, עלמה. (אויש, ניסוח קצת מבלבל)
וקראתי גם את מה שאופק כתב, ובכל זאת...
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה. נראה לי שכתבתי כבר מספיק פעמים שהכל בסדר ואין סיבה לדאוג וכל זה, אז אני רק אגיד תודה
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
מה שעמיר, אפרתי ואור כתבו.
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה, the reader
תות :> (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
. ואו. פשוט... ואו...
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אור - לא כל הביקורות שלי כאלו, ובכל מקרה, כנראה קשור לעובדה שאני בתקופה לא קלה ומה שאני כותבת בהתאם. ותודה רבה :)
ועלי... תודה?
עלי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אחחחח. פגעת בי חזק.
אור (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
הביקורות שלך הן האויב שלי. מצד אחד, אני לא רוצה לקרוא אותן, הן כבדות, מעיקות, מעיצבות, ומצד שני, אני לא יכול לעבור בלי לקרוא אותן. הן מדהימות. ריגשת.
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אני זו שצריכה להודות לך :)
שין שין (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה על הכנות והשיתוף. ביקורת מקסימה ונוגעת.
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אויי נו לא הספקתי לקרוא מה כתבת
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה לך :)
תמיד אוהב אותו (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
כמה טוב לקרוא ביקורת כזו. כ"כ חוויתית! המשיכי כך
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה, אופק. לא פגעתם, אני מבינה את הדאגה, אבל אכן אנחנו לא ילדים מוזנחים, אני מבטיחה לכם. הכל, לגמרי, בסדר.
ותודה רבה על הדאגה והאכפתיות, אבל באמת שאין סיבה לזה :)
אופק (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
הי... הכל בסדר, אני מכיר את עלמה מהמציאות (חבר של אח שלה) וזה שהיא העלתה כאן משהו אישי שהביע בזמנו מצוקה, מכאן ועד לומר שהיא ילדה מוזנחת יש הבדל די גדול. יש מי שדואג לה, יש טיפול ומי שצריך להיות מעורב בדברים האלו - מעורב. מעבר לזה, לא נראה לי שזה נעים כל כך, אם אתם רוצים תדברו איתה בהודעה פרטית ותכירו ילדה מקסימה, אבל כאן זה לא לעניין לדעתי, זה נשמע לי אפילו קצת כמו פגיעה בפרטיות, היא שיתפה משהו, היא לא מחויבת לכתוב אחר-כך יותר, ובואו נגיד שזה גם יכול קצת להעליב ולפגוע הסקת המסקנות המיידית הזאת. תאמינו לה שהכל בסדר, כי זה לגמרי נכון.

אני מצטער אם יצאתי בוטה, אבל הרגשתי שאני חייב לכתוב את זה.
ועלמה- ביקורת מרגשת. אני לא מת על אתגר קרת
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
לזה התכוונתי. כשקרה התיאור שלעיל היית בת 12.
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה. (אני כבר בת 15 וחצי, אגב, זה פשוט מלפני כמה שנים).
כן, יש מישהו שלוקח אחריות. יש לנו (או לפחות לי, אח שלי עכשיו בצבא רוב הזמן) מישהו שדואג לי, אני מבטיחה שלא אמורה להיות סיבה לדאגה, באמת.
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת יפהפייה, אבל עלמה, יש שם מישהו שלוקח פיקוד? לא ילדה בת 12?
(לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
עלמה, אם הסיפורים האישיים שלך: כאן ווגם עד כאן יש בהם גם מעט של אמת - הרי גם את וגם אחיך סובלים מהזנחה וזקוקים לטיפול והשגחה
טופי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה על השיתוף, ריגשת אותי מאוד! מקווה שאחיך בסדר.
Lali (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה. כן, זאת ביקורת לא-ביקורת באמת אישית, התלבטתי הרבה אם לפרסם את זה. כתבתי אותה אחרי קריאה שנייה של הספר מתוך חיבור של קטעים מהיומן שלי, ועם קצת עריכה :)
סהר (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
באמת מצמרר קצת. תודה, עלמוש, על השיתוף הזה. ביקורת מאוד אישית (אממ אני מניחה..)
ויקטוריה (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
צמרמורת... התרגשתי כל כך, איך את עושה את זה? ביקורת מדהימה, נגעת בי חזק.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ