ביקורת ספרותית על מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 מאת ג'יימס פטרסון
בזבוז של זמן

---

מכירים את זה שאתם שומעים על כמה שספר הוא עלוב ודפוק, ואתם ממש מסוקרנים לראות עד כמה?
לא?
כי זה מה שקרה לי אחרי שלקחתי את מכשפה וקוסם מהספרייה וביררתי את התגובות עליו. כשלקחתי אותו מהספרייה לא ממש ידעתי עליו כלום. זכרתי קול מהדהד של חברה שאמרה לי לא לקחת את הספר הזה, או שאולי היתה זאת האינטואציה שלי. אבל הכריכה היתה מגניבה, והתקציר היה סביר (אני במילא לא סומכת על תקציראים. ע"ע "האקדמיה לערפדים". תתעלמו מהתקציר! הו גאד, למתקצר שלהם מגיעות מלקות בישבן). ולא היה משהו אחר שתכננתי לקחת מהספרייה באותה פעם, אז פשוט לקחתי את הספר הזה.

אחר כך חקרתי קצת וגיליתי שהביקורות עליו מאוד שליליות.
בדרך כלל, אפילו על ספרים ממש גרועים ומזעזעים בעיניי, אני רואה גם ביקורות טובות. ובמכשפה וקוסם ראיתי שאפילו זה אין, מה שמצביע בוודאות על מצבו הגרוע של הספר. שאלתי את חברה-שלי-שעליה-אני-סומכת-בענייני-ספרים והיא אמרה שזה ספר נורא ואיום ועוד הרבה תיאורים שאני מעדיפה לחסוך מכם כרגע.

טוב, זה רק גרם לי לרצות לקרוא אותו יותר. 'תם יודעים, לראות עד כמה הוא באמת גרוע.

אז פתחתי את העמוד הראשון. בסדר. הפרולוג היה בן 2 עמודים, אבל פרולוג זה פרולוג, הוא בדרך כלל קצר בהרבה משאר פרקי הספר.
אוקיי. המשכתי לקרוא. וגיליתי שכל פרק הוא בן עמוד עד שני עמודים. בדרך כלל עמוד וחצי.
עכשיו, אם זה סתם היה פשוט להתחיל עמוד חדש, עוד הייתי יכולה לסבול את זה. אבל כשמסיימים פרק, שמים בסופו פסקה עם נימת סיום, או משפט מחץ, או משהו מהסגנון הזה.
עכשיו תתארו לכם שכל רגע אתם קוראים משפט סיום דרמטי.
זה מחרפן!!!

יש לי דוגמה מ-מ-ש טובה לזה.
מכירים את זה שבסדרות לפעמים יש משפט דרמטי ואז מסך שחור, ואז שוב מראים את המשפט הדרמטי וממשיכים?
לדוגמה, דמיינו את הסצינה הבאה בראשכם כמו סרט:

יוסי: דני, חדשות איומות!
דני: מה קרה?
יוסי: הרגו את מושיק.
מבט של אימה עולה על פניו של דני.
*מסך שחור*
יוסי: הרגו את מושיק.
מבט של אימה עולה על פניו של דני.
דני: מה?! אתה בטוח?! איך זה ייתכן... אבל זה לא יכול להיות, הוא היה בבית שלו, מוגן...


עכשיו, תארו לכם שזה ממשיך ככה:

יוסי: אני בטוח, דני, מושיק מת.
דני: אני... אני לא מאמין. מי הרג אותו?
יוסי: מי שהרג אותו זה... אברהם.
*מסך שחור*
דני: מי הרג אותו?
יוסי: מי שהרג אותו זה... אברהם.
דני: אני לא מאמין! הממזר הזה!!!
יוסי: אנחנו חייבים לתפוס אותו ולהסגיר אותו למשטרה לפני שיהרוג עוד.
דני: אתה יודע מי הבא בתור?
יוסי: אתה.
*מסך שחור*
דני: אתה יודע מי הבא בתור?
יוסי: אתה.
דני: ... בסדר. אז הוא יבוא אלינו. שנארגן לו מארב?
יוסי: יש בעיה, דני.
דני: מה הבעיה?
יוסי: גנבו לנו את האוטו.
*מסך שחור*
יוסי: יש בעיה, דני.
דני: מה הבעיה?
יוסי: גנבו לנו את האוטו.
דני: אוי, לא, זה נורא, יוסי. אז אולי אבקש להשאיל את האוטו של שולה השכנה?
יוסי: דני, אי אפשר.
דני: למה?
יוסי: שולה השכנה נפטרה אתמול.
*מסך שחור*
יוסי: דני, אי אפשר.
דני: למה?
יוסי: דני, שולה השכנה נפטרה אתמול.

דדדדדדדדדדדדדדיייייייייייייייייי
אפשר להתחרפן אעאעאאעע!!!
זה כל כך משגע!!!
איך אפשר לשרוד דבר כזה!
זה עינוי!
אפשר לאבד את השפיות!


במיוחד כשכל הספר מתובל בטמטום שאין כמותו. לדוגמה, כשפורצים לבית של הגיבורה ומאשימים אותה שהיא מכשפה, במקום להיות עסוקה בלפחד ולחשוב שהפורצים הם מטורפים שחיים בסרט, כי באמת, אם זה היה קורה לכם זה מה שהייתם חושבים (אם בכלל היה לכם זמן לחשוב) - במקום כל זה, הגיבורה חושבת לעצמה, "היי, אני זוכרת שאמא ואבא אמרו לי ולאחי תמיד שאנחנו מיוחדים. אולי אנחנו באמת מכשפה וקוסם???"
כן, נורא אמין, מר פטרסון.



בקיצור, למי שאוהב לענות את עצמו בדרמטיות כל 3 שניות, ודמויות עם פסיכולוגיה בנוסח ספר-ממש-גרוע,
אני ממליצה לו בחום את הספר הזה, עינוי נהדר.
אני אישית לא מחזיקה מעצמי מזוכיסטית, אז בחרתי לעזוב את הספר הזה אחרי כמה עשרות עמודים כדי למנוע מעצמי להינזק נפשית ומוחית.
לא מומלץ לאנשים שמתקשים להתמודד עם דברים ממש ממש ממש ממש מעצבנים.

» ביקורות נוספות של Click
» ביקורות נוספות על מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1