1. אם רק אעצום עיניים

אם רק אעצום עיניים, אגיע לעולם כזה.
אף אחד לא מת.
הכל פורח
הכול יפה.

אם רק אעצום עיניים, אתם לא תושחטו.
כולם טובים
כולם טובים.

אם רק אעצום עיניים, אתה תהיה שם,
ולעולם לא תרפה
לעולם.

אם רק אעצום עיניים, אאבד את עצמי.
אני רוצה את זה
אני רוצה את זה.

נשיקת המוות לא תגיע לאף אחד.
הנשיקה היחידה היא נשיקת אהבה,
נשיקת הבטחה. כולכם מבטיחים. תקיימו?

נכתב לפני 9 שנים ו-5 חודשים

2. שיר על התאהבות חולפת

כמו אש, גפרור שניצת,
זה אתה, גיצים גיצים.

אתה שם, אתה פה,
כמו רוח סערה.

לא נח לרגע, ומחייך תמיד.
גומת החן היא מה שגורם לי אושר.

תהיה בטוח בעצמך, כי אתה חזק.
אתה לא צריך אף אחד.


עיניים בוהקות,
חיוך אדמדם,
שיער שחור, זה אתה.

אני משקיפה, ואולי אתה עיוור,
אבל כשאני בוכה זה אתה שמנגב את דמעותיי.

אתה תהיה שם עד סוף זמננו הקצוב,
כי זה אתה, האור שמבריח את האפלה.

שם בשמים, הכוכב הכי מנצנץ.
כוכב בשמי חצות, ישמור עליי תמיד, נכון?

נכתב לפני 9 שנים ו-6 חודשים

3. זיכרונות מפויחים.

כל כך מוזר שהיום,
במערכת הכל כך מסודרת שלנו,
כולם בדיכאון.

כולם רוצים לצאת ממנה, וזה מפחיד.
אף אחד לא מכריז ״זהו אני״, כי יש סיכוי,
שה״אתה״ זה לא מספיק טוב.

אבל רגע, תעצרו הכל.
מי קבע מה זה טוב ומה זה רע?
מי קבע מה זה שחור ומה זה לבן?
מי קבע מה זה נורמלי ומה זה משוגע?

״ניקח פחיות צבע״, הם אמרו.
טיפשים.
הירוק הרך הרבה יותר טוב מורוד הניאון.
לא תצליחו לשטות בי.

תמשיכו ככה, להרוס להרוס להרוס,
ומה שישאר, אלו זיכרונות מפויחים.

האם יש נר בחשכה? אינני יודעת.
בינתיים, תמשיכו לומר לי מה כן ומה לא.
אמשיך לצחוק עליכם בצד, תודה.

נכתב לפני 9 שנים ו-7 חודשים

4. נקודת העל חזור

אני אוהבת אוהבת אוהבת ושונאת שונאת שונאת.

אני אוהבת ושונאת אתכם, תלוי בעונה.

תתנו לי לצרוח בתוכי.

הנשמה קצת מתפוררת, אבל שיהיה, לא נורא.

את נקודת האל חזור חציתי, וזה כל כך מוזר.

תתנו לי לגדול בשקט? מה פתאום. אני רוצה רעש.

זה מה שאני מרגישה כרגע, ואולי גם אז.

החרמש מנצנץ.

הצבעים כל כך עזים, גורמים למוחי לבעור.

אולי אני כבר הרוסה, אבל אתם, תצאו לאור.

חסרת תקנה, חסרת תקנה, חסרת תקנה זה פועם.

בסופו של דבר, חיוכי המטורף ישאר.

נכתב לפני 9 שנים ו-10 חודשים

5. הזמן שרודף אותי

כשאני מסתכלת מהחלון,
אני רואה את העונות מתחלפות.
שנה אחרי שנה.
מה יהיה האנשים שאני אוהבת?
אני פשוט לא רוצה שיקמלו.

לפעמים זה בתת מודע,
ולפעמים זה נוחת עליי במלוא הכובד.
אני מנסה לנצור רגעים,
אבל זה פשוט לא מספיק.

אני חושבת על היום שאחרי,
עליי מבקרת בבית קברות.
זה כל כך קשה לעיכול.

אני חושבת עליי,
עוד שבעים שנה מהים,
נזכרת ברגעים הכל כך יפים האלה,
ואני לא יכולה שלא להרגיש את הצביטה.

אני אוהבת אותם,
יותר מדי בשביל שיתפוגגו בין אצבעותיי.

לפעמים אני חושבת:
מה עדיף?
לא לאהוב כדי לא לסבול,
או להיפגע?

נכתב לפני 9 שנים ו-10 חודשים

6. הן היו מהולות בזיכרונות

שיר של פעם.
שיר של זמנים שמחים.
שיר של חיוכים ושמלות מתנפנפות.

יש גם בני אדם כאלה,
שמילה אחת מהם, והשמש זורחת ביום קפוא.
אדם שכל מילה ממנו, מעבירה כל עצב שהיה.

יום אחד עברתי ליד מקום.
התנגן השיר הזה. השיר שלי.
ישבתי, ונתתי לרוח לשאת אותי.
נזכרתי באדם הזה, מפעם.

דמעות זלגו. טיפות טהורות.
הן זלגו מעיניים עצומות, על שפתיים מחייכות.

הן היו מהולות בדבר הזה,
שנמצא בין עצב לשמחה.
הן היו מהולות בזיכרונות.

נכתב לפני 9 שנים ו-11 חודשים

7. זהו הזמן של המתים לשלוט - אולי פרק 6

הימים עברו בבלגן מוחלט. בוקר, לילה, הכל בערבוביה אחת גדולה. יום אחד היא פתחה את המחשב וראתה שמישהו שלח לה לינק לסרטון. היא לחצה, ומה שראתה היה מקסים. ריצ׳רד, המנהל האדום, עבה הבשר, והמזיע של התחנה דיבר. ״איפה המצלמה של הדבר הארור הזה?!״ אמר. קול נשי וצרפתי להחריד ענה לו ״איפה שהטבור שלך.״ הוא כנראה נהיה אדום עוד יותר, כי הקול אמר לו ״אל תדאג אדוני, יש לך טבור חביב מאוד״. הוא התיישב מול המצלמה ודיבר. ״בשם כולנו, אנחנו מתגעגעים ואוהבים מאו-״ הוא לא הספיק לסיים את המשפט, ופיפי גילגלה את הכיסא. ״אני מתגעגעת כל-״ גם היא לא הספיקה לסיים, ונשמעה צעקה. ״פיייייפייייי!!!״. פיפי סובבה את המחשב, ואז שתיהן ראו את ריצ׳רד, או יותר נכון, הגוף של ריצ׳רד. הראש היה תקוע בקיר. היא רצה להוציא אותו, ולזלי נגלה למצלמה. ״מה שהילדים המגודלים האלה מנסים לומר, זה שהם מתגעגעים אלייך״. לרגע היה נדמה לה שהיא ראתה דמעה חוצה את המסך, אבל היא בטח דמיינה אותה. הסרטון הסתיים בזה שפיפי רצה, דחפה גם אותו וצרחה למצלמה ״אנחנו אוהבים אותך!!!״. בפעם הראשונה זה זמן רב היא לא ניגבה דמעות של עצב, אלא של שמחה.

נכתב לפני 9 שנים ו-11 חודשים

8. זהו זמנם של המתים לשלוט - אולי פרק 5

לזלי חיפש, חיפש, וחיפש, ופשוט לא מצא. הוא ידע איפה היא, אבל רצה מאוד להאמין שהיא לא שם. הוא פתח את הדלת ומצא את אותה, מרוחה על הרצפה כשחומרי ניקוי ומגבים מקיפים אותה. לידה היה בקבוק גדול של ג׳ין. הוא היה ריק. הוא התקרב והרשה לעצמו להעיר אותה. עיניה נפתחו לאט לאט. הן היו אדומות כדם. הוא השיב אותה וחיבק אותה. היא במילא לא תזכור כלום. היא התחילה לבכות בכי חרישי והוא ניענע אותה על כתפו, כמו תינוקת. הם היו במצב הזה זמן מה, עד שנרדמה. הוא הרים אותה עד מכוניתו והסיע אותה הביתה. בתנועה בלתי מורגשת שלף מכיסה את המפתחות ופתח את דלת ביתה. הוא הניח אותה על הספה. ולמה על הספה, אתם שואלים? חדר שינה נראה לו אישי מדי. אחרי כמה דקות, הבית היה נטול חפצים חדים. הוא זכר את הפעם הקודמת. עוד דקה עברה, והדלת נטרקה מאחוריו, עד שהיפהפיה הנרדמת תתעורר.


אם כבר אני פה, רציתי לאחל לכולכם שנה טובה. אז שנה טובה!!!!

נכתב לפני 9 שנים ו-11 חודשים

9. הירח קורא לי

הירח קורא לי,
דווקא עכשיו.
דווקא הלילה.

הלילה הזה הוא לאוהבים.
הלילה הזה הוא למעיזים.
הלילה הזה הוא לאמיצים.

כולם פה רוקדים כמו מכונות.
כואבות להם הרגליים, אבל למי אכפת?
זה לילה לאוהבים.

זהו שיר הלל לחיים.
מאושרים עד הבוקר,
וגם אז עד הערב.

כולם יפים.

נכתב לפני 10 שנים