ביקורת ספרותית על השקט והשאל - כאוס מהלך #2 מאת פטריק נס
ספר מעולה

---

"למה הילדה הזאת נראית כמו האישה מהפרסומת של 'הכנרת מתייבשת?'" הוא המשפט הראשון שאני שומעת מחברה שלי כשהיא באה לישון אצלי. והאמת היא, זה גם עלה בראש שלי. ובראש של עוד 70% ממדינת ישראל כנראה, שגם הם ראו שוב ושוב את הפרסומת המוזרה של האישה המתקלפת. אווץ'.
אבל אולי הכריכה דווקא מתקשרת לספר, מי יודע?
את הספר לקחתי מהספרייה. אם הייתם רואים איך רצתי אליו כשראיתי אותו מונח שם, בודד, מוכן להילקח ממני על ידי כל אחד שעובר כשהוא ככה מוצג לפני כולם במדף שבקדמת הספרייה, הייתם מבינים איך התרגשתי/התפלצתי. אני חושבת שנראיתי כאילו פטריק נס בכבודו ובעצמו עומד שם בספרייה, ואומר לי שהוא החליט רשמית לעבור לגור בישראל. טוב, לא נראיתי *עד כדי כך* מאושרת, אבל אתם מבינים את העיקרון. עיניים נוצצות, מבט מטומטם, וידיים מושטות קדימה אל האוצר. חברה שלי באה איתי. אני חוששת שהיא לעולם לא תבוא איתי יותר לספרייה. אוף?
אחרי שאני חוזרת הביתה עם שלל של השקט והשאל, האימפריה האחרונה, על כנפי מלאך (=.=) ומלאך מכני (כן, ספרים חדשים הגיעו לאחרונה לספריה. אם לא יכולים לתאר איך אני מאושרת בימים אלה) ומסיימת מהר את ניקולס פלמל 6, אני מתיישבת לקרוא את הספר. אחרי כל החיוכים, הכעס, והדמעות, כן, הדמעות (ואני אצטט את טוד היקר שלנו- סתמו!) יש לי מילה אחת להגיד על הספר הזה, שמוזכרת גם בביקורת לספר הקודם.
וואו!
בעצם, לא וואו אחד. תדמיינו המון וואוים (איך לעזאזל אומרים וואו ברבים?!) אחד ליד השני, על פני כל מגדל אייפל. אז מה אני אכתוב על הספר המדהים הזה? את התקציר תוכלו לקרוא לבד, אז אחסוך אותו מכם. ואת מי שקרא את הספר הראשון התקציר גם בכלל לא יעניין, כי הוא ידע שהוא יקרא את הספר בכל מקרה. וכל השאר, התנגדו לעצלנות ופתחו את סימניה על העמוד של הספר! זה לא כל כך קשה!
העלילה-
העלילה מרגשת, סוחפת. טוד וויולה מסתבכים עוד יותר מהספר הראשון, מתבגרים, ואולי בספר הבא יהיה סוף סוף ניצוץ רומנטיקה? (בבקשה פטריק, לא קיטשי מדי, סומכים עלייך!) סיימתי לקרוא את הספר בלילה, כשהדמעות עוד מתייבשות לי על הלחיים. אני לא מבינה איך פטריק שולט ככה במחשבות, ברגשות ובתחושות שלי. יכולתי להזדהות עם טוד וויולה, וחרדתי לגורלם כל-כך. ראש העיר לא מפסיק לשטות בהם (והאמת היא, שגם בי), ומטיל בנו אימה לאורך כל הספר. לעולם לא אבין מאיפה מגיע כל האומץ שלהם. הקשר ביניהם עולה על כל דבר בעולם, ביחד הם מעניקים אחד לשני כוח, ונאמנות זו לא מילה בשביל לתאר מה שיש ביניהם. זה הרבה יותר מנאמנות.
דמויות-
ראש העיר נוראי. אני שונאת אותו. הוא מתחזק מאוד במשך הספר, והופך אכזרי מרגע לרגע, אבל הוא מתנהג כתמים. אררררגגג. אף פעם תדעו אם הפעם הוא נחמד לטוד באמת, או ממניע מסוים. האם הוא באמת רוצה שיהיה הבן שלו? או שזה מהלך טקטי חשוב? מבלבל.
דייבי מקבל עומק, והבנתי, ואפילו- לא תאמינו- תחזיקו חזק בכיסא- הזדהיתי איתו. בספר הקודם כל אחד מהקוראים רצה להפיל אותו מהסוס. בספר הזה, הוא מפיל אותנו. מהמיטה/כיסא/כל מה שאנחנו קוראים עליו ספרים. לאט לאט, אנו מגלים את האישיות האמיתית שלו. והיא יותר מיוחדת ממה שחשבנו. יש בו נאמנות, ורגשות. הוא רוצה שאביו יתגאה בו סוף סוף, מה שגורם לו לעשות דברים מרושעים, אבל בתכלס- הוא ילד טוב. בסופו של דבר הוא הזכיר לי פינצ'ר. סתמו!
ועכשיו, איך אפשר בלי.
*ספוילר*

דייבי שלנו מת!!!! מי שקורא את זה בטח כבר קרא את השקט והשאל, ומבין למה זה כל כך עצוב. הוא הפך להיות הרבה יותר נחמד, ואפילו ממש התחלתי לחבב אותו. ראש העיר האכזר הרג את הבן היחיד שלו. רציתי לתת לו כזאת סטירה שהוא לא ישכח כל חייו. הוא אפילו סירב להרוג את טוד, והתייחס אליו כאחיו. הו, זה כל כך מתוק. למה, פרנטיס, למה?!
*סוף ספוילר* מספיק ברור, פולו?
אני מצטערת לומר שלי עצבן אותי. אבל זה בטח סתם בגלל שהוא בערך מתחרה על הלב של ויולה עם טוד, ואני שונאת-שונאת משולשי אהבה. אבל זה לא ככה, בגלל שהתחרות ביניהם חסרת סיכוי. סליחה, לי. זה לא אישי נגדך!
המרפאה קויל מוזרה. חה, לא ציפיתם לזה, הא? אבל היא באמת מבלבלת אותי. מתנגדת לראש העיר (בעצם, הנשיא) אבל גם קצת דומה לו. ~מרימה גבה~ (כן, אני יודעת להרים גבה! וגם להזיז את האוזניים! עכשיו אתם בטח מרימים גבה, לא?) יש לה מניע אחד ברור- להרוג את פרנטיס. ואני חושבת שהיא תעשה *הכול* בשביל זה.
הכתיבה בדיוק כמו העלילה. גם כן מושלמת. הפעם אנחנו גם קוראים מנקודת מבטה של ויולה, ולא רק של טוד, ואני חושבת שזה מוסיף עוד יותר עניין לסיפור. פתאום אנחנו גם יודעים את מחשבותיה של 'הדממה'. הכתיבה משתנה בהתאם לדמויות. כשתקראו את הספר, שימו לב איך הכתיבה של ויולה מתבצעת בקצת יותר רכות ועדינות.
כנראה שהכריכה כן מתאימה אחרי הכל. טוד וויולה באמת נשברים. אבל גם מתאחים.
כל כך הרבה משמעות. ~התייפחות~
אין לי יותר מה לכתוב. אני מאמינה שמי שקרא את החור שברעש בכל מקרה יקרא את הספר, לא משנה מה אקליד, כי הוא כל כך יפהפה. תקראו, ואם תצטערו (מה שלא יקרה כמובן) צאו מביתכם. פנו ימינה ולכו ישר וישר. פנו שמאלה. אתם רואים את השלט הענק הזה שם, "בית משוגעים"? תיכנסו. הוא יתאים לכם.

פיירי :-)

» ביקורות נוספות של fairy tale
» ביקורות נוספות על השקט והשאל - כאוס מהלך #2