“"סיפורים הם יצורים פראיים. כשאתה משחרר אותם, מי יודע איזה נזק הם עלולים לגרום?" חיכיתי לספר הזה. חיכיתי לו עוד לפני שהנוא תורגם. לפני שידעתי שהוא קיים, כששמעתי עליו לראשונה. לפני ששמעתי על פטריק נס. לפני שהתחלתי לקרוא. לפני ששמעתי אגדות. חיכיתי לו, מה שאפשר להגיד, נצח. חיכיתי רק לו. חיכיתי לספר שיבין אותי, הספר שימחוץ אותי לפינה, הספר שיחבק, יפתיע, ואחבק ואבכה ממנו- הספר שלי. כבר אנשים ר”

“השלג עדיין יורד. הוא יורד מהבוקר, בגלים, נחלש ומתחזק, פתיתים לבנים מרחפים ומכסים הכל בלבן: הכביש, המדרכות, גגות הרעפים, העצים, המחסן בגינה, השביל, המרפסת, החלון שלנו שפונה מערבה - כולם נבלעים בלבן. ההורים שלי נסעו הבוקר בנסיבות דחופות, ואנחנו כאן לבד: שבעה ילדים, יום שלם יחד בלי לצאת מהבית. אתמול טיפסנו על הקירות וזה על זה; היום, למודת ניסיון, הכנתי תכנית. בשש כבר שלפו אותי מהמיטה: העם דורש”

“הם רודפים אותנו יש כאלה שלוקח להם אני רואה אותה הולכת רעש שרה היקרה שלי הם עברו בין השדות אני לא יכול רעש אני מותש אין דרך לחזור צריך לברוח אני רץ הכי מהר שאפשר הוא ישלם על זה אני חייב לסלק את זה מהראש רעש הציפורים מצייצות והשמים כהים הם לא כמו שהם נראים אני טוב הוא רע לברוח זה אסור אני מתגעגע אליה אני הולך למות הגבינה תתקלקל מחר רעש רעש!!! ז”

“(הי רויטל. עוד לא קראתי את הביקורת שלך, בכוונה. את בטח אומרת בה את כל מה שאומר פה רק באופן יותר טוב. סורי) ........ ........ ........ ........ ........ ........ הידד! נקודות עדיין עובדות בעולם. פיו, פחדתי לרגע שפטריק גנב את כולן ונחרדתי. טוב, תשמעו. הביקורת לא תצא קוהרנטית כמו שהייתי רוצה. אבל אני אנסה, ומקווה שאביע לפחות חלק מהנקודות (חה, חה) שרציתי באופן ראוי. זה הולך ככה. יש לי ציפ”

“"סיפורים הם יצורים פראיים. כשאתה משחרר אותם, מי יודע איזה נזק הם עלולים לגרום?" חיכיתי לספר הזה. חיכיתי לו עוד לפני שהנוא תורגם. לפני שידעתי שהוא קיים, כששמעתי עליו לראשונה. לפני ששמעתי על פטריק נס. לפני שהתחלתי לקרוא. לפני ששמעתי אגדות. חיכיתי לו, מה שאפשר להגיד, נצח. חיכיתי רק לו. חיכיתי לספר שיבין אותי, הספר שימחוץ אותי לפינה, הספר שיחבק, יפתיע, ואחבק ואבכה ממנו- הספר שלי. כבר אנשים ר”

“השלג עדיין יורד. הוא יורד מהבוקר, בגלים, נחלש ומתחזק, פתיתים לבנים מרחפים ומכסים הכל בלבן: הכביש, המדרכות, גגות הרעפים, העצים, המחסן בגינה, השביל, המרפסת, החלון שלנו שפונה מערבה - כולם נבלעים בלבן. ההורים שלי נסעו הבוקר בנסיבות דחופות, ואנחנו כאן לבד: שבעה ילדים, יום שלם יחד בלי לצאת מהבית. אתמול טיפסנו על הקירות וזה על זה; היום, למודת ניסיון, הכנתי תכנית. בשש כבר שלפו אותי מהמיטה: העם דורש”

“הם רודפים אותנו יש כאלה שלוקח להם אני רואה אותה הולכת רעש שרה היקרה שלי הם עברו בין השדות אני לא יכול רעש אני מותש אין דרך לחזור צריך לברוח אני רץ הכי מהר שאפשר הוא ישלם על זה אני חייב לסלק את זה מהראש רעש הציפורים מצייצות והשמים כהים הם לא כמו שהם נראים אני טוב הוא רע לברוח זה אסור אני מתגעגע אליה אני הולך למות הגבינה תתקלקל מחר רעש רעש!!! ז”

“(הי רויטל. עוד לא קראתי את הביקורת שלך, בכוונה. את בטח אומרת בה את כל מה שאומר פה רק באופן יותר טוב. סורי) ........ ........ ........ ........ ........ ........ הידד! נקודות עדיין עובדות בעולם. פיו, פחדתי לרגע שפטריק גנב את כולן ונחרדתי. טוב, תשמעו. הביקורת לא תצא קוהרנטית כמו שהייתי רוצה. אבל אני אנסה, ומקווה שאביע לפחות חלק מהנקודות (חה, חה) שרציתי באופן ראוי. זה הולך ככה. יש לי ציפ”