“מה הסיכוי הסטטיסטי ששני נערים זרים שחולקים יחד טיסה (או איזשהו אירוע מלחיץ וממושך אחר) - יחלקו אחד עם השני סודות וידברו בכנות רבה מדי, וכתוצאה מכך ירגישו עניין מוגבר אחד בחיי השני?
אני לא ממש יודעת לענות על השאלה הזו ממקור ראשון, כי בגיל ההתבגרות לא היה יוצא מצב שאני איאלץ לבלות עם אנשים בני גילי בלי נתיב מילוט... וגם אם כן - אז בטח שלא אספר להם סודות שלי (ממילא כשאת עוברת בריונות את די בטוחה שכולם כבר יודעים אותם), וסביר שגם לא אתעניין באופן מיוחד בסודות שלהם עד כדי כך שאבקש לדעת אותם באופן אקטיבי אחרי שהשיחה הסתיימה ונתיב המילוט נפתח.
אה, וגם לא הייתי טורחת לדבר עם אנשים זרים אם יש לי ביד ספר שאמור להיות איכותי ומישהו יקר לליבי סימן עבורי את הקטעים שאני בטח אוהב.

בכל אופן, הספר מתעד טיסה מארה"ב ללונדון ושני הנערים הציניים והמרדניים שעולים עליה חולקים בדיחות שנונות, באסה מההורים, השוואה עד כמה החיים של כל אחד מהם גרועים, המלצות אמיתיות על ספרים, משחקי ילדות שהם עדיין משחקים בהם, פחדים ודחף להירדם מול סרטוני ברווזים ולהתווכח על שטויות - בערך כמו זוג נשוי, רק שכל האינטראקציה בספר הזה קורית בתוך יממה אחת. הספר שנון ודי מרגש ואם אתם במצברוח כזה לחשוב על החיים יכול להיות שהוא בדיוק בשבילכם.

מה שפחות אהבתי בספר הזה יכול להיראות קטנוני אבל זה פוגם בחוויה:
שם הגיבורה - הדלי. הספר לא מנוקד אז הייתי צריכה לקמט את המצח די הרבה בניסיון להבין למשל את המשפט "אחרי שהחבר שיצאה איתו בתיכון זרק את הדלי"... לא הבנתי למה לזרוק דליים.... או "המונית שאספה את הדלי" הסופרת גרמה לי לא להבין מה פספסתי ואיך דלי בדיוק הצליח לעצור מונית. לא הרגשה כיפית במיוחד, ואולי המתרגמת יכלה למצוא פתרון.

חוויות משנות חיים שקורות לשני אנשים זרים בדיוק באותו יום במרחק של כמה רחובות? ואחרי זה הם ממשיכים להיפגש עם הזר ולהישען עליו במהלך אירוע מטלטל של חייהם לא נשמע כמו דבר שיש לו סיכוי סטטיסטי גבוה במיוחד.

לא אהבתי את הכריכה, אני מבינה שזה לנוער אבל זה לא תואם את רוח הספר.

במשך כל הסיפור הגיבורה מנסה להתקשר לאמא המהממת שלה והן לא מצליחות ליצור קשר. זה אולי גם חלק מהדברים הטובים בספר בעצם. הייתי רוצה שיהיה לי קשר כזה עם הבת שלי, נשמע שהאבא מאוד מנסה לפצות ולקרב את הבת המתבגרת אבל האמא ממש קולטת אותה ושומרת עליה אך בלי להתייחס אליה כמו ילדה קטנה, גם בתוך מציאות שגדולה עליה (ועל שתיהן בעצם), האמא מגלה גמישות בעוד שהאבא (מקווה שלא כל גבר ככה) נהנה יותר לשקוע בחייו החדשים ויוצא מנקודת מוצא אופטימית שהילדה תכיר המון אנשים חדשים וכולם יאהבו אותה.
אם כבר לעבור דברים מטלטלים אז שתהיה לך חברות כזו עם אמא שלך, ואת הידיעה שתמיד היא תהיה שם להכיל אותך...”

“לצערי בשנתיים האחרונים קראתי הרבה ספרים מדכאים ביותר, בייחוד על ה7 באוקטובר כמה אפשר לטחון בשכל על המלחמה. לא שזה לא חשוב, זה בלתי אפשרי. להוכיח שיש גם במצבי כאב וטראומה אהבה. היה כאן אסקפיזם מיוחד. הרשו לי גם לומר שראיתי את הסרט לפני שנה וחצי(אז אני חצי יודעת על מה הספר אבל לא יודעת איך הוא יכתב)
הסיפור מגולל את סיפורה של הדלי בת 17 שנוסעת לחתונה של אבא שלה שהתחתן עם אחרת והיא פוגשת בחור צעיר בטיסה בשם אוליבר בריטי בן 18, שלומד בארה''ב הם טסים יחד ללונדון, הם נפגשים ואפילו מתאהבים הם נפרדים לאחר הטיסה ללונדון, אבל איזה תפנית בעלילה גורמת להם להיפגש שוב.
זה מלא בקלישאות שאתם מכירים, אבל משהו בספר שבה אותי, הכתיבה שלו והעומק של הדמויות היו הרבה יותר מובנות מאשר הסרט. אפשר לומר שהספר עולה על הסרט במקרה של הספר הזה. אם אין לכם כוח לקרוא 245 עמודים, אתם יכולים לצפות בסרט בנטפליקס גם אם תתאכזבו.
ולפעמים אסקפיזם של אהבה במטוס זה לא משהו רע, להיפך.יש בזה משהו מרענן אחרי מוות. יש חיים.”

“המממ, אני יכולה לקבל את הספר בחזרה? אני פשוט צריכה אותו.

אני מניחה שאני צריכה תירוץ טוב כדי להסביר כיצד התגלגל הספר לידיי. ובכן, המורה, את לא תאמיני, אבל הספרנית ביקשה ממני לקרוא. באמת. היא יודעת שאני קוראת מהר וביקשה שאגיד לה איך הוא.

טוב, זה לא שהספרנית ביקשה שאני אקרא אותו בשיעור. את צודקת.

וזה אפילו לא שהשיעור גרוע. את יודעת שאני אוהבת את השיעורים שלך. אני דווקא טובה בתולדות האומנות.

זה פשוט... נו, טוב, כאילו, גל? מהשכבה? זה שיש לו עיניים כמו של ג'סטין ביבר? אז מרוב שאני חושבת עליו, אין לי בראש מקום לדברים אחרים...

אנחנו לא חברים. כלומר, עדיין לא. גל עוד לא גילה שאנחנו נועדנו להיות ביחד. אבל אני בטוחה שהוא יגלה את זה בקרוב. כמו הדלי ואוליבר בספר.

לא, לא סיימתי את הספר, בגלל זה אני רוצה אותו. אבל אני יודעת כבר עכשיו, כבר מההתחלה שזה מה שיהיה הסוף. הדלי ואוליבר יהיו זוג. והדלי גם תגלה שיש דברים יותר גרועים בעולם מאבא שעוזב אותך ואת אמא שלך ועובר לגור עם אישה אחרת בצד השני של האוקיינוס. בטוח גם שהיא תגלה שהוא אוהב אותה למרות הכל. ושאשתו החדשה דווקא נחמדה, ושהן יכולות להיות חברות טובות, אפילו שיש ביניהן איזה 15 שנים. אבל זה כיף לקרוא את זה למרות הכל. זה בדיוק הספר שמתאים למישהי כמוני, שהיא בת 16, ומאוהבת.

לא. זה לא מתאים למישהו בן 16, אפילו אם הוא מאוהב. בנים לא נוגעים בדברים כאלה. זה יהיה אחד הפערים שאני וגל נצטרך ללמוד איך מגשרים עליהם.

כן, אני יודעת שלמדנו על קיטש, ושלא מתאים לשכל שלי. מה שתגידי. את אף פעם לא היית מאוהבת?

אני יכולה את הספר בכל זאת?”

“תמיד שאני יושבת בסלון בבית ונתקעת בתוכניות הילדים של אח שלי(הרגל רע...) אני לא יכולה שלא לשים לב שאין אף תוכנית, אפילו לא אחת, שאין בה איזשהו מוסר השכל. גם אם הוא הכי מטופש בעולם! תמיד טוב לספר את האמת, להתנהג באופן הוגן כלפי כולם וכו' וכו'... וכל הדברים האלה מאוד חשובים, אבל הם נהפכים להיות מרוחים ומאוסים. אני מסתכלת על אח שלי ורואה שהוא כאילו מדקלם אותם. בסיפורים שהוא ממציא לעצמו, ובכלל באיך שהוא מדבר. אבל לא נראה שהם בולטים לו או שהוא מבין אותם ולמה כדאי להתנהג לפיהם. אז חשבתי, למה אף אחד לא עושה תוכניות ילדים רק כדי שהילדים ייהנו מהם?
ובעייני זה בדיוק הספר הזה. הוא לא אחד מהספרים האלה שנועדו לגילוי משמעויות נסתרות, העברת מסרים חשובים או דברים כאלה... הוא ספר פשוט כדי לקרוא ולהנות. הבנתי את זה כבר מהביקורות האחרות ולכן לא התאכזבתי. אני לא חושבת שצריך לצפות ממנו ליותר מידיי, פשוט היה כייף לקרוא אותו.
ההמלצה שלי, לקרוא אם התקציר מעניין אתכם, ובלי ציפיות לתגליות חדשות על היקום...”