~קצת ספוילרים בהמשך~
למה קוסמים תמיד משתמשים בעוזרות יפהפיות?
כדי להסיח את דעת הקהל מהמקום שבו הקסם האמיתי באמת מתרחש.
*****
בדרך כלל אני לא קוראת ספרים מעוררי מחשבה במיוחד. אני קוראת ספרים קסומים, ספרים עצובים, ספרים מקוריים. אבל לא יצא לי לקרוא יותר מדי כאלה, ואולי אפילו בכלל, שבאמת מעוררי מחשבה.
"ארוחת הערב" לא התמקד במה שחשבתי. הוא לא התמקד רק במעשה הנורא שביצעו הילדים (שלהפתעתי לא עד כדי כך זעזע אותי, אחרי שקראתי את התקציר של 'חייבים לדבר על קווין'), וגם לא בהכרח התמקד בשאלות שמועלות בתקציר.
אני מצאתי בו משהו חדש שונה לגמרי. מצאתי בו זווית שונה לסיפור. אתם מבינים, אני רגילה שהמספר הוא בחור/ בחורה יפים וטובים שיש להם בעיות אבל הם מתגברים מתאהבים וטרילילי. אבל בספר הזה- ההרגשה היא כמו ללכת במערה עם הפנס ביד שלך, ופתאום לראות מאות עטלפים על התקרה כשאתה שומט אותו בטעות על הרצפה.
פאול ואשתו, קלייר נפגשים לארוחת ערב עם אחיו של פאול, מועמד מוביל לראשות הממשלה, ואשתו של אחיו. המטרה- לדבר על מה שעשו הילדים שלהם, ואיך למצוא לכך פתרון. אכן, כמו שמתואר בתקציר- כמו רחוק ילכו הורים כדי להגן על הילדים שלהם?
פאול מספר לנו על החיים המושלמים שלו- יש לו אישה אוהבת וחכמה, ולפי דעתו חכמה ממנו (מה שיתברר בהמשך כנכון, למרות שבהתחלה לא מצאתי לכך הצדקה מיוחדת), ילד טוב וממוצע לגמרי, סה"כ הכל מעולה.
באמת?
רק אחרי הרבה רמיזות ורמיזות המוח קשה התפיסה שלי הצליח לקלוט שמשהו מסריח כאן. ופתאום, תשומת הלב שלי שכולה התמקדה במעשה של הילדים ובכמה שלא הופתעתי ממנו וכמה שהספר הזה עלול להיות משעמם- הוסבה למשהו שונה. מספר בלתי- אמין.
כשמתחילים לקרוא את הסיפור, מחבבים את פאול סך הכל. בן אדם פשוט, ביקורתי וציני, מישהו שבקלות אפשר להבין ואפילו לתמוך ולהזדהות איתו. אבל מאוחר יותר אנחנו מבינים שבעצם... אין על מי לסמוך.
כלומר, החיים לא מושלמים כל כך. פאול לא מובטל כתוצאה מצירוף מקרים וחוסר מזל, אחיו לא באמת טיפש ומעורר גועל עד כדי כך. אין איזו סיבה מוצדקת ומעוררת הערצה שבגללה בנו עשה את מה שעשה, אבל המעשה לא נפל מהשמיים- הסיבה מושרשת עמוק בתוך פאול.
אני חושבת שהסופר מנסה להראות לנו- הנה, תראו, אולי יש עוד זווית. הזדהיתם עם פאול, צחקתם על האח הטיפש שלו. חהחה. הוא תוקע לנו בפרצוף מציאות אחרת. לרגע אתה מרגיש שהתנהגת כמו בריון, כשצחקת יחד עם פאול על אחיו הפוליטיקאי.
אני חושבת שהוא גם רוצה לומר לנו שדברים לא נופלים מהשמיים. שהילד הזה לא מתנהג רע כי הוא נולד ככה, הילדה הזו לא סנובית כי כישפו אותה בבטן. זה מתחיל מההורים, ומה הם מראים לילדים שלהם, איפה הם מציבים את הגבולות של מה שנכון- ומה שלא.
אז בעצם, כל ההצגה קרתה במישור שונה לגמרי, והספר כלל לא סובב סביב השאלה "מה הילדים עשו". לדעתי, השאלה שיותר מתאימה כאן היא "למה היא עשו את זה". התקציר היה כמו העוזרת היפה של הקוסם, ואנחנו צריכים להבין לבד איפה מתרחש הקסם האמיתי.
האם אהבתי את הספר? קשה לומר. לעיתים היו היה משעמם, מוזר, מעצבן.
אבל אחרי שסיפרתי עליו לאבא שלי, במעין גמגום מבועת של "הוא.. הוא.. הוא פסיכופת! וגם היא! והילד! והאח בכלל לא רשע! אלוהים ישמור.. היא דקרה אותו?!" הוא שאל אותי שאלה אחת- "הספר הזה גרם לך לחשוב?"
אז כן. הוא כן.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
