ביקורת ספרותית על שומרת אחותי מאת ג'ודי פיקו
ספר מעולה

---

סבתא שלי תמיד אומרת, שאם כל אחד היה מניח חבילה עם כל התכונות שלו, חיצוניות ופנימיות, על השולחן להחלפה, בסוף כולם היו לוקחים את החבילות של עצמם.
כי למה שאני ארצה להיות ילדה יפהפייה ויתומה?
למה שארצה להיות בחור מקובל שמכור לסמים?
או מדען גאון עם מאניה דפרסיה?
בסוף, תמיד יש יותר גרוע ממך.

אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי לספר הזה, והאמת שגם לא ממש אכפת לי. פשוט הוצאתי אותו מהמדף, בידיעה שאין לו סוף טוב, או התחלה טובה, או אמצע טוב. אבל בכל זאת, הוא פשוט...
תדמיינו כאילו הוציאו את הלב שלכם מהמקום וקיווצ'צ'ו אותו קצת ועשו לו קצת חורים ואז תקעו אותו בחזרה. וזה מה שהרגשתי מהספר הזה.
שהוא כזה מעצבן, ונורא, ומצחיק, ושנון. ואני שונאת אותו ואוהבת אותו.

אני לא בטוחה אם אני יכולה לשפוט את האם, שרה פיצג'רלד, או לא.
אמנם מצד אחד, כן, היא זונחת כמעט לגמרי את שני הילדים האחרים שלה.

"אז בבוקר של חג המולד ההורים שלי מגיעים לשכנים בשביל לאסוף אותי. הם נראים זוועה, שניהם, אבל כשהם מביאים אותי הביתה, יש מתנות מתחת לעץ. אני נורא מתרגש, ואז אני מגלה מתנה שהשם שלי רשום עליה, ומתברר שזו מכונית עם קפיץ נמתח- אחלה מתנה בשביל ילד בן שלוש, אבל לא בשבילי, ובמקרה ידעתי שהיא הייתה במבצע בחנות המתנות של בית החולים. לכי תביני."

"יש לך מושג מי זו שרה טוטינג? היא השוערת בנבחרת אמריקה. ואני לא אזכה לפגוש רק אותה, אני אזכה לשמוע ממנה מה אני עושה לא נכון. המאמן השיג לי מלגה מלאה, כך שלא תצטרכו לשלם אפילו אגורה.."
"חמודה" אני אומרת בזהירות. "את לא יכולה לעשות את זה."
"אבל זה לא עכשיו או משהו. זה רק בקיץ הבא."
ואולי אז קייט כבר לא תהיה בחיים.

ואלה רק דוגמאות קלות לגמרי להזנחה מצד האמא.
מצד שני, קשה להאשים את שרה על הצורך שלה לשמור על הבת שלה בחיים, גם אם המשמעות היא לסכן את השנייה. קשה לשפוט אותה על כך ששמה את קייט במרכז עולמה, והשאירה את שאר הדברים להתמוטט מאחוריה.
אז לא, אני לא יכולה לכעוס עליה. להיפך. מדהים כמה שהיא חזקה.

הדמויות בספר הזה מאוד עמוקות, אנושיות, מפתיעות. הן לא מושלמות. המניעים שלהן אף פעם, אבל אף פעם לא טהורים. הן אנוכיות, הן לא יודעות לפעול בשיקול דעת, והן פוגעות באנשים שהן אוהבות. אבל זה מה שהופך אותן למיוחדות, ושלמות, ויפהפיות.

כמה מילים לגבי הסרט: התחלתי לראות אותו קצת אחרי שסיימתי את הספר. הוא לא רע, אבל הדמויות רכות מדי, מושלמות מדי. אפילו ג'סי, שאמור להיות קצת פסיכי, מתנהג כמו ילד טוב. קמבל, שמקבל את התיק של אנה רק בשביל להוסיף אותו לרשימת ניצחונותיו נעשה ידידותי מדי. אנה מתנהגת כמו ילדה רגילה וחייכנית בת 13 ולא כמו ילדה רצינית ושנונה שרוצה לתבוע את ההורים שלה. ג'וליה אפילו לא מופיעה. זה פשוט לא מסתדר.

אני חושבת שהחבילות של אנה, או של קייט, או שרה, של כולן היו נשארות כמה זמן על שולחן ההחלפות.
כי מי היה רוצה להיות ילדה שנועדה לתרום איברים לאחותה?
או ילדה חולת סרטן סופני?
או אמא של ילדה חולת סרטן סופני?
אבל יש שם גם כל כך הרבה יופי, והרבה מעבר לזה בכל דמות. אז אני מקווה שבסוף.. אולי גם הן ייקחו את החבילות שלהן בחזרה. למרות שמגיע להן יותר.

» ביקורות נוספות של fairy tale
» ביקורות נוספות על שומרת אחותי