ביקורת ספרותית על השקט והשאל - כאוס מהלך #2 מאת פטריק נס
ספר מעולה

---

בכל שנה בערב חנוכה בקיבוץ, מקריאים לפני הדלקת כל נר טקסט קצר. "נר זה מוקדש ליוסי נחום, על שמנהל את המוזיאון... נר זה לזכרה של חנה נוברו, שהייתה מנהלת חדר האוכל שנים רבות..." ואז יש כמה ריקודים, של ילדות מכיתה א' עד ב', ואחר כך הריקודים של ה-"גדולים", תנועות יותר מהירות ואורות נוצצים, ולבסוף שירה מייאשת על גבול האופרה של שירי חנוכה באופן דרמטי להחריד.
אז בסופו של דבר, רוב האנשים שבאים לאירוע, באים בשביל הסופגניות והסיידר תפוחים החם שמגיעים אחר כך.
אבל אחד החלקים החשובים בטקס הזה, הוא תגובתו של הקהל. תמיד, אבל תמיד נשמעת צעקה באמצע הקראה של קטע קצר: "לא שומעים!" בקול צורמני וחורק, ומיד אחר כך, כמו להקת תוכים שמחקה בן אדם, מגיעה ההמולה: "לא שומעים, תדליקו את המיקרופון, דברו יותר חזק, לא שומעיםםםםם!!!" למרות שיותר מחצי מהם כן שמעו, אבל אתם מכירים את הקיבוצניקים האלה, אין דבר שחולף על פניהם בלי התייחסות, לא משנה מה דעתם בנוגע לזה.

***

השקט והשאל נפתח פחות או יותר מיד אחרי סיומו של החור שברעש.
אנחנו פוגשים את טוד, ששבור ומבולבל, בשבי, אצל ראש העיר.
ההתחלה מאוד איטית, לוקח הרבה זמן עד שהעלילה מתחילה להתגלגל והספר מתחיל לזרום.
הפעם לא רק טוד הוא זה שמספר, אלא גם ויולה, מה שיוצר מתח רב, למרות שלעיתים קצת מבלבל.
הספר עוסק בנושא חשוב מאוד. אמנם בעקיפין, לא כל העלילה עוסקת בזה, אבל חלק רחב מהספר דן בקושי להרוג, איך על פי כמה דעות שונות, או כמה אמירות מסוימות (ולא, הפעם אני לא מדבר על "לא שומעיםםםם!") יכולה להיווצר מלחמה.
ואני רוצה לשאול אתכם:
על מה אנשים מתים?
למה יש כל כך הרבה קורבנות בגלל שתי ממשלות שלא מוצאות שום פיתרון?
למה אנחנו צריכים את כל זה?
בשביל מה?
כן, אני יודע.
אין תשובה על השאלה הזאת.
אבל אני חושב שאסיים את הביקורת הזאת כאן, פתוחה למחשבה.

סליחה על הביקורת הלא מגובשת.
-אור-

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על השקט והשאל - כאוס מהלך #2