ביקורת ספרותית על ספר יום הדין - נוסעי הזמן מאוקספורד #1 מאת קוני ויליס

---

אני מתקרבת לביקורת ה-100 שלי אבל לא מצליחה לעבור את סף ה-90 ומשהו, כך שהחלטתי לשבת ולכתוב היום את הביקורות שנותרו עד הביקורת ה-100.
גלשתי לי באוסף הביקורות העצום של yaelhar ומצאתי לי את הספר הזה. אני מעריכה את הביקורת שלה עליו ואותה אז מיד הזמנתי אותו מהספרייה (בלחיצת כפתור, כמובן.).

את סוף השבוע שלי ביליתי בקריאת מאות העמודים של ספר זה (ליתר דיוק: 589). וכך הגדרתי לפני הוריי את התוכניות שלי לשבת: "יש לי ספר של 500 עמודים -" אני מעגלת פינות ומספרים באותה קלות- "-וקראתי כבר 200, אז אני אסיים לקרוא אותו היום."
ההורים שלי יצאו.
נעלמתי למחשב לשעה וחצי, שרתי בקולי קולות את Rolling In The Deep של Adele בזיופים איומים ונוראים (הייתי לבד בבית, אז זה בסדר), ההורים שלי חזרו ואז התחלתי לקרוא.
אכלנו ארוחת בוקר ואז תלינו ערסל בחוץ. והמשכתי לקרוא.
כשסיימתי, החזרתי אותו לערימת הספרים שלי ושל אמא.

את האמת? עכשיו אני לא זוכרת ממנו כמעט כלום.

אולי הסברתי את זה פעם, אבל מה שבאמת חשוב לי כשאני קוראת ספר זו התחושה שנשארת בסוף. אם סגרתי את הספר ונותרה לי הרגשה מיוחדת בגוף - לא אכפת לי מה אני זוכרת או לא זוכרת, הספר עשה את שלו.

התקציר עושה עבודה טובה בלספר את העלילה בלי קלקלנים מיותרים, לכן אין טעם לספר על העלילה.

הספר הזה אינו ספר מדע בדיוני. אל תיקחו אותו מהספרייה אם אתם מצפים למחשבי על ולהציל-את-העולם ומלחמות בחלל וכאלה דברים (אני לא קוראת מדע בדיוני לרוב אז אני מתנצלת אם עשיתי עוול לסוגה בהגדרה המצומצמת והחובבנית הזו). העתידנות בספר הזה לא מרשימה אותי בכלל, למען האמת. חצי מהמונחים ה"מקצועיים" הקשורים לנסיעה בזמן לא הוסברו בכלל בספר, וזה משהו שאולי דווקא כן הייתי רוצה להבין.
מה שדווקא כן הרשים אותי בספר היה ההחייאה היפהפיה של המאה ה-14. נראה שבהחלט הושקע זמן רב (כתיבת הספר לקחה 5 שנים, ד"א) בהקמה לתחייה של הימים ההם. ממש ראיתי את הדברים בעיני רוחי וזה לא משהו שאני יכולה להגיד על כל ספר.

לסיכום, קחו את הספר הזה מהספרייה, אבל התייחסו אליו כמו ספר היסטוריה בסגנון ספרותי (שממש כיף לקרוא! אל תירתעו מההיסטוריה!), ולא כספר מדע בדיוני.

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על ספר יום הדין - נוסעי הזמן מאוקספורד #1