הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 בדצמבר, 2013
ע"י מילים
ע"י מילים
הערה: קראתי את הספר באנגלית אך הוא לא נמצא כאן במאגר בשמו הלועזי (עריכה: מתברר שכתבתי לא נכון Thirteen. לא נורא). אני פשוט מעדיפה לקרוא ספרים ברמת האנגלית שמתאימה לי בשפת המקור, אם כבר יש לי Kindle ותקציב.
קליי ג'נסן מגיע הביתה ומוצא חבילה על סף הדלת. אין עליה כתובת החזרה, רק את הכתובת שלו. הוא מסתקרן ופותח אותה, אבל בפנים אין מתנה משולח נדיב במיוחד, אלא ההפך: בקופסה נמצאת לא פחות מפצצה - יש בה שבע קלטות שהקליטה האנה בייקר, נערה מבית ספרו שהתאבדה. כלומר, זה בלתי אפשרי, לא? כיצד יכולה נערה מתה להקליט קלטות? אלא שהאנה הקליטה את הקלטות לפני מותה ותכננה היטב מה תגיד בהן ואיך יועברו לאנשים הנכונים. הכללים פשוטים מאוד: כל אחד מ-13 האנשים שמקבלים את הקלטות מחויבים להעבירן הלאה. אם הם לא יעבירו אותן הלאה עד למספר 13, סט שני של קלטות זהות יופץ בזירה פומבית.
למה זה כל כך מזעזע? מפני שעל הקלטות מוקלט סיפורה של האנה. בצלילות ובדעה שקולה היא מסבירה מה הביא אותה להחלטה הנוראית להתאבד. ובדרך היא רוקמת סיפור כל כך עשיר בפרטים, סיפור מלא כאב שמערב כל אחד משומעי ההקלטות. אם הקלטות האלו ייחשפו לאנשים הלא נכונים, רבים עלולים להסתבך, שכן כל המעשים המתוארים בהן חמורים מאוד עד פליליים.
קלטת אחר קלטת, היא מתארת את "אפקט כדור השלג" שלה. שמועה שהפיצו עליה בבית הספר גרמה לאנשים להתייחס אליה אחרת, גרמה להם לעשות דברים אחרים, והכל התגלגל. היא משלבת את הקלטות עם סיור מודרך בעיר בעזרת מפה שהפיצה בקרב השומעים לפני מותה, וכך מייצרת "חווית האנה כוללת" שמזעזעת את קליי ואת הקורא יחד.
את האמת? קניתי את הספר שלשום וסיימתי אותו ביומיים של קריאה נמרצת (אנגלית, להזכירכם. בעברית אני קוראת הרבה יותר מהר.). לא יכולתי להפסיק. הספר מכאיב. קשה לקרוא אותו. הוא מרתק ומזעזע. מפני שהמעשים שהדמויות בו עושות לא תמיד נוראיים ממש, וגם אלה שלא מוזכרים בשמם המפורש - התיכוניסטים הרגילים שהאנה לא ראתה לנכון לסבך - תרמו להחלטה של האנה. נכון שהיו לא מעט מעשים מזעזעים בספר (עוד אתייחס לכך בהמשך) אבל גם השגרה של האנה הפכה נוראית.
הסיפור מסופר דרך מחשבותיו של קליי, שמקשיב להקלטות של האנה בחרדה הגובלת בהלם. הוא לא יודע מה גרם להאנה לשלוח אליו את הקלטות. הוא אהב את האנה, אבל הם מעולם לא היו קרובים במיוחד. האם הוא טועה?
לפעמים המחשבות של קליי לא תורמות לסיפור, ולפעמים מעניין לשמוע מה יש לו להגיד לנו על מה שהאנה אומרת.
הנה הביקורת העיקרית שלי על הספר, אם אפשר בכלל להעביר ביקורת על הספר הזה. ראשית, הנאום של האנה רהוט מדי. בתור נערה במצב רגשי קשה, שמתמודדת עם כל כך הרבה דברים ומספרת עליהם לחבורה נבחרת, היא לא אמורה להיות יותר... מקוטעת? אבל בסדר, אני אניח לזה. אולי היא כתבה את הנאומים מראש, אם היא תכננה להקליט את הקלטות. היא הרי הייתה כל כך מסודרת.
ושנית - זה אולי יישמע נורא, אבל אני חייבת לומר: בשלב מסוים נראה שהכותב פשוט מעמיס באסונות. אני יודעת שיש אנשים שבאמת סובלים ככה, אבל האנה בייקר סבלה מספיק לאורך כל הספר. זה רק ספר. אפשר היה למתן את האסונות. גם כך יש בספר די והותר כאלה. מצד שני, אולי ככה הכותב רצה שארגיש, כמו האנה: שהאירוע האחרון הוא הקש ששובר את גב הגמל, ומוביל אותי לסוף הספר ואת האנה להתאבד.
נראה שהכותב רוצה שנפנה אצבע מאשימה אל כל המעורבים בדבר, כל מי ששומעים את הקלטות - כל אלה שהיו שותפים להחלטתה של האנה. נראה שהוא רוצה שנגיד: "הם אשמים". נראה שהוא רוצה שנתהה כיצד יכול להיות שאף אחד לא שם לב שהאנה מדוכאת עד כדי כך. נראה שהוא רוצה שנזדעזע מכך שלא מנעו את ההתאבדות של האנה. מכך שאף אחד לא היה מספיק עירני כדי להתריע על צל של חשד בנוגע אליה.
אלא שלא כל כך קל לדווח. לא כל כך קל לקבל את ההחלטה שעלינו לעשות משהו, מפני שהיא עלולה לעלות לנו בהרבה. זה שיקול של רווח והפסד - אבל גם של חיים ומוות. אני לא אומרת שלא צריך לעשות משהו. להיפך.
זה המסר העיקרי שלי מהספר הזה: חייבים לעשות משהו. חייבים לדווח. חייבים לשים לב. וגם אם אתם לא בטוחים במה שאתם אומרים, או שאתם רק חושבים שאתם יודעים, עדיף שתגידו משהו מאשר שתקבלו קופסת קלטות. וזו לא חייבת להיות קופסת קלטות ממשית. זו יכולה להיות גם רק הידיעה שיכולתם לעשות משהו ולא עשיתם, וזו קופסה גדולה הרבה יותר מאוסף קלטות לווקמן. וזו גם לא קופסה שאפשר לשלוח בדואר הלאה, ויכול להיות שהיא תישאר איתכם כל החיים, ולא בטוח שבבוידעם.
אני לא רוצה שזה יהפוך לנאום הטפה. ממש לא. אבל אני מפצירה בכל בן נוער, וגם בכל מי שעובד עם בני נוער, לקרוא את הספר. אני לא יודעת כמה הוא מדויק פסיכולוגית וכמה המחשבות של האנה הספרותית אכן אופייניות למתאבדים, אבל אני כן יודעת שהוא מצליח להעביר את המסר ברמה הרגשית: אנחנו מספר 14 בשרשרת הקלטות של האנה.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מילים
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
תודה.
|
|
נתי ק.
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
תודה על הביקורת המרגשת. אהבתי את משפט הסיכום שלך!
|
|
מילים
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
בלגית, זה בסדר. תודה :)
וגם תודה לשרון
|
|
שרון
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
התכוונתי בקטע החיובי ^^
|
|
הבלגית המעופפת
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
אני יודעת שזה אולי לא קשור, אבל לפני חצי שעה גם אני הסתכלתי על הספר בקינדל שלי, והורדתי דוגמית, עם תכנון לבקש אותו לכבוד חג המולד (לא שאנחנו חוגגים, אבל כבר קניתי ספר החודש). צירוף המקרים משעשע אותי.
יותר נחמד לחלוק דברים כאלה עם אנשים אחרים. אני מקווה שזה לא מאוד מוזר ולא קשורץ זה כנראה כן. את יכולה להתעלם. הצחוק שבצירוף המקרים מתחיל לעזוב אותי. אני צריכה ללמוד לא לכתוב כל מה שעולה לי ברדגע שאני כותבת אותו. מצטערת. טוב, הביקורת שלך -וגם כל האחרות, אבל בשלך היה משהו מיוחד, מבלי להעליב את שאר הביקורות- סקרנה אותי. אולי אמא כן תקנה לי אותו. (אני פשוט אשתוק להבא. או שאכתוב משהו חשוב, שלא עולה בי האותו הרגע. מומלץ משהו שקשור לביקורת.) |
|
מילים
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
תודה?
|
|
שרון
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מרגשת, מזעזעת, ועצובה.
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת