ביקורת ספרותית על ספר יום הדין - נוסעי הזמן מאוקספורד #1 מאת קוני ויליס
ספר טוב

---

אנגליה, ערב חג המולד של שנת 2056. קווירין, סטודנטית עקשנית בשנה א' נשלחת לימי הביניים- שנת 1320, ליתר דיוק- כדי לחזור עם דיווח מהשטח. קווירין נשלחת לימי הביניים למורת רוחו של דונורת'י, המרצה שלה, שבטוח שאם היא לא תמות מקור או מרעב, הרי שיאנסו אותה, ישדדו אותה או שישרפו אותה על המוקד כמכשפה. קווירין אינה מודאגת- היא קיבלה חיסונים, עברה התנסויות, שיננה את השפה וצוידה במיטב הטכנולוגיות האפשריות. אכן- מדובר בהגשמת חלום של כל היסטוריון שיותר מכל דבר היה רוצה לבקר בתקופת המחקר שלו ולחוות אותה כפי שהיא באמת. לכאורה דונורת'י דואג לחינם, אך כמובן שהדברים משתבשים.

שיגורה של קווירין מתנהל כביכול כשורה, אלא שרצף של אירועים חשודים מביא להכרזת הסגר ולהתפרצות מגפה מסתורית. גיבורי הספר, מכירים אפילו שפעת, מתקשים להתמודד עם האנדרלמוסיה ומתנחמים בכך שלקווירין, לפחות, שלום. אך טכנאי השיגור חולה ודונורת'י חושש שמא קווירין שוגרה בטעות היישר לשנת 1348- שנת פרוץ הדבר השחור, שחיסל שליש מאוכלוסיית אירופה.
ואם חשבתם שדונורת'י מתנהג כמו אמא פולניה- ובכן, קווירין מוצאת את עצמה בכפר עלום, פצועה וקודחת, מתקשה להבין את השפה ולא בטוחה באשר לתאריך. בשילוב של חכמתה, אישיותה והטכנולוגיה שלה היא יוצרת קשר עם המשפחה המטפלת בה, מנסה לפענח את אישיותו של הכומר המקומי ומשוכנעת שמצאה את מיקומה בזמן ובמרחב. וודאות זו מתנפצת עם הגעתו של מזכיר כנסייה שיכור שהופך את קווירין שלא ברצונו למושיעה יחידה מול אויב בלתי מנוצח.

בימי הביניים זהו מאבקה של קווירין בזוועה, היחידה שיש לה את הידע הדרוש להציל את המצב, וגם זה לא בטוח. קווירין חוזרת שוב ושוב כי "זה אינו עונש, וזו אינה אשמתו של אף אחד. זוהי מחלה", אך נשברת לעיתים בהתרסה מול האלוהים המרוחק של בני התקופה. במאה ה21 זהו דונורת'י המנסה לתפקד כמושיעה של קווירין ממרחק, וגם הוא נאבק במחלה וגם במשהו שעוד לא היה קיים במאה ה14-הביורוקרטיה.
ויליס משלבת בכישרון רב בין שני האירועים ומיטיבה להעביר את תחושת הפחד מצד אחד והאחריות מצד שני הספר נע בין רגעים משעשעים ותיאורי אווירה מוצלחים לבין רגעים של בהלה כנה, ייאוש וכעס.
למרות שתחילת הספר אינה זורמת במיוחד ולמרות תרגום בעייתי ("squer" מתורגם כ"ריבוע") מדובר בספר מרתק ומיוחד. ויליס מצליחה להחיות שתי תקופות זרות לנו, ליצור עניין ואף לרגש. זה אינו העולם המודרני הקליל של "המשכוכית" וגם לא המסעות המבודחים של "מלבד הכלב". מדובר בספר למיטיבי קרוא, סקרנים וסבלנים, שמחפשים עלילה מפתיעה בעולם חדש. לטעמי, כחובבת ויליס והיסטוריה גם יחד (תודו שהופתעתם), זה שווה בהחלט.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על ספר יום הדין - נוסעי הזמן מאוקספורד #1