ביקורת ספרותית על ספר יום הדין מאת קוני ויליס
ספר טוב

---

הסיפור מתחיל בעולם בדיוני אך כנראה לא כל כך עתידני כמו שהסופרת ניסתה להציג.
הספר עוסק ברעיון מדהים בו ארכיאולוגים והיסטוריונים מסוגלים לנוע אחורה בזמן, אך הדרך לעשות זאת קיבלה מעין *בינה מלאכותית (*זה לא מוזכר בסיפור כלל) והחזרה בזמן סגורה בפני מקרים אקסיומיים שבהם עוברת מחלה מהעבר לעתיד או להפך.
בעולם קיימים חיסונים מורכבים כנגד המיקס-וירוסים שיכולים להווצר, אך הסכנה קיימת במעבר בין תקופות שוירוס יתפתח למשהו שלא יוכלו להתמודד איתו.
קיוורין היא סטודנטית באוניברסיטת אוקספורד והיא מקבלת הדרכה מכל הפרופסורים שלה על איך להתנהג בעבר, איך לדבר בתוספת תרגומון שמושתל באוזן, איך להתלבש בסגנון התקופתי וכמובן איך לא להכנס לצרות מכל סוג. בשביל זה היא לומדת את כל מה שבעולם המודרני חושבים שהיה בעבר.
אבל כמובן שלא הכל עובד כמו שחושבים...
הספר מסודר על פי חלוקה לפרקים, ישנם פרקים בעולם הקדום וכאלו בעולם המודרני, והקורא מוצא את עצמו קורא ומצפה כבר לקרוא את הפרק הבא ולראות מה קורה בעולם השני וחוזר חלילה.
הספר מלא בתיאורים של ימי הביניים, של התקופה, של המעמדות, של התרבות באנגליה של המאה ה14. והגדילה ויליס לעשות ותיארה את מעמד הביניים בצורה ארכיאולוגית בבחינת התרבות החומרית של התקופה בצורה מעניינת ביותר.
הספר מלא ברגשות ותיאורי התנהגות אנושית נוגעים ללב, אך חסר בו המימד החשוב כל כך בשבילי - המד"ב.
מומלץ לחובבי היסטוריה וארכיאולוגיה, כאלו שאוהבים טלנובלות ולאנשים שמוכנים לצאת למסע קצת טרחני אבל מלא בפרטים מעניינים.
מזל שהסוף נכתב בסוף כי אחרת לא היה מקבל אצלי ארבעה כוכבים.
תהנו...

» ביקורות נוספות של Braveheart
» ביקורות נוספות על ספר יום הדין