ביקורת ספרותית על חמש מתנות למוח מאת ערן כץ

---

לאחרונה נחתו בתיבת הדואר האלקטרוני שלי שני מכתבים להם חיכיתי זמן רב. אחד מהם גרם לי לצרוח בהתרגשות ולרוץ במעגלים, וזה לא היה המכתב שבישר על קבלת הספר הזה מהספרייה - אבל גם המכתב הזה שימח אותי מאוד, מפני שזו הזדמנות להחזיר "חוב" ישן לידיד אחד שהמליץ לי לקרוא את הספר.

גם ג'רום זומר מקבל מכתבים מעניינים בהחלט, אבל המכתבים שלו דווקא לא אלקטרוניים (איפ, איזו טכנולוגיה מיושנת. סתם, אני ממש מקנאה בהורים שלי שמקבלים חשבונות והודעות מהבנק בדואר הרגיל - זה תמיד נותן מעין הרגשה משונה שלכוח עליון אכפת ממך.), וגם לא ממש מספקים מידע רב על מקורם: הכותבת מסתפקת רק בהצהרה שהיא סטודנטית אסיאתית, ומיד קופצת להטיל על ג'רום חמש משימות לגילוי מיומנויות שונות של המוח.
ונעבור לפינת השאלות הפתוחות שלנו לביקורת זו: מיהי הסטודנטית האסיאתית? מה היא רוצה מהחיים של ג'רום? מה ג'רום אמור לעשות? ואיך לעזאזל אני אמורה להתאפק ולא להציץ בסוף הספר?
אני גאה בעצמי, הפעם לא הצצתי בסוף, אפילו לא קצת. באמת שלא.

ובחזרה לנושא בו עסקנו: או, וואו, איזה ספר מתח נחמד (אל תדמיינו את זה בנימה המילימית, זה יישמע מגחך ומרושע, ואני באמת מעוניינת שזו תהיה מחמאה כנה.). הקטע הוא שזה לא רק ספר מתח! הוא גם רוצה ללמד אותי משהו, ובאמת ללמד, ובפעם האחרונה שבדקתי זהו דווקא ספר עיון! (ופה כבר אפשר לחזור לנימה המילימית הרגילה. תודה.)
או-אה. ספר עם פיצול אישיות. תחליט מה אתה רוצה להיות, ספר! כי אם אתה לא מחליט, כמו שקורה כאן, נוצר מצב מבלבל שבו הדמויות מספקות מידע ברצף ובלי לעצור, בפסקאות מאורגנות שנראות כמו העתק-הדבק מספר עיון בסגנון דן אריאלי (שכבר החלטתי שהוא נחמד להפליא, דרך אגב).
והנה הפואנטה שלי, כי הפעם גם יש פואנטה, לא כמו בכל שאר החפירות-חסרות-הפואנטה שלי: זה די לא מפריע. כלומר, בהתחלה כן, אבל אחר כך מתרגלים לזה.

אויש, נו, תפסתם אותי. אמנם הייתי מעדיפה שהספר הזה יחליט מה הוא וידבוק בסוגה אחת (כי בתור ספר מתח בלבד הוא לא משהו מיוחד, קראתי כבר טובים יותר). אבל אם ממילא בא לכם להכין מרק סוגות, נראה לי שהספר הזה עלה על המינון הכמעט-מדויק. אני פשוט לא משוכנעת שערבוב הסוגות הזה היה נחוץ מלכתחילה - בקטעים העיוניים הכתיבה של כץ מעניינת והקריאה זורמת מאוד.
מצד שני, אפשר להגיד שהשילוב של מתח יחד עם ספר להשכלה כללית מושך יותר מאשר סתם ספר שמתויג כספר עיון, ואולי זה דווקא טוב למשוך עוד אנשים לספר הזה כי יש לו דברים מאוד חשובים להגיד.

וזה מביא אותי לנקודה האחרונה שרציתי לדבר עליה: מה שהספר הזה מנסה להגיד. אמנם רוב העצות לא מוצגות באופן מעמיק ועם הסברים, אלא רק בעזרת סקירה כללית על מקורן והעקרונות שמאחוריהן, אבל עדיין אפשר להבין אותן ולנסות להשכיל ולהשתמש בהן.

גזר הדין: התחלתי היום, סיימתי היום, אזכור קצת גם מחר. ערך מוסף? יש. כיף? יש. המלצה של מילים? בטח שיש.

נ.ב - "הבה נטייל מעט בקניון המרשים הזה ונתרגל את אמנות "אי-הקנייה". כיצד למשול בתשוקותינו ובדחפינו. (...) לפחות עד שנגיע לחנות של אפל."
כן, כי באמת אי אפשר לתרגל אי-קנייה מול חנות של אפל. (נימה מילימית? לא בטוח)
*הכותבת אינה מפרסמת של אפל, רק כותבת ביקורות*

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על חמש מתנות למוח