ספר נפלא. יוצא דופן, חדשני. שונה מכל דבר שקראתי עד היום. קניתי אותו במקרה ביריד בשבוע הספר, בעקבות המלצה מקרית של אחד המוכרים, שעזר לי לסגור 'שלישייה במאה'. לא שמעתי עליו קודם, לא הכרתי את המחבר, לא קראתי מילה מהכתוב בכריכה האחורית, כך שלא היה לי שמץ של מושג מה מצפה לי.
פתחתי וגיליתי להפתעתי ז'אנר חדש בספרות, שכאילו הומצא במיוחד בשבילי: 'רומאן דוקומנטרי'. או 'ספר עיון מותח'. איך שתרצו. מדובר ברומאן, במותחן, בביוגרפיה ובספר עיון שכרוכים יחד תחת כריכה אחת, 320 עמודים בסך הכל שמכילים עולם ומלואו. כמי שמאוד אוהבת ספרי עיון, לצד ספרי פרוזה, נהניתי ממנו הנאה מיוחדת.
זהו סיפורו האמיתי של מבצע 'אנתרופואיד', שהתרחש בפראג, 1942. שני צנחנים צ'כוסלובקים יצאו למשימה חשאית ומסוכנת: לחסל את ראש שירותי הביון הנאציים וראש הגסטפו, ריינהרד היידריך, סגנו של הימלר, ומי שנחשב למוח שמאחורי 'הפתרון הסופי'. מכאן שמו המוזר-משהו של הספר. בואו נגיד שהנאצים ידעו בגדול שהם רוצים להיפטר איכשהו מהיהודים, אבל היידריך הוא האיש שהסביר להם איך לעשות את זה...
"כדי שמשהו יחדור לזיכרון, צריך להפוך אותו תחילה לספרות. עלוב ככל שזה נשמע" כותב לורן בינה, שעושה עבודה מופלאה בספר הזה. בעוונותי לא ידעתי הרבה על המבצע הזה קודם לכן, ואפילו על הנאצי הזוועתי הזה שכונה גם 'התליין מפראג', לא ידעתי יותר מדי. אבל בואו נגיד ככה, אם מישהו מקוראי הביקורת הזו מתכנן לקרוא את הספר הזה, וכמוני עדיין שקוע בבורותו, שייעשה לעצמו טובה, יישאר בור עוד קצת וייתן ללורן בינה, סופר צרפתי צעיר ומבריק – לספר לו על זה בדרכו המיוחדת.
הסגנון שלו מרתק, קולח, סרקסטי ומרגש. הוא בונה את הסיפור שלו לאט ובהתמדה, מחלק אותו לפרקים קצרצרים, תוך שהוא משתף את הקוראים באיסוף המידע ובעצם הכתיבה. זה מן רומאן על כתיבת ספר עיון, עם המון מודעות עצמית, תוך שימת דגש על ההבדל שבין האמת ההיסטורית היבשה והחסרה, להשלמות הספרותיות הנדרשות כדי שהסיפור ישקע וישאר בזיכרון. זה נעשה בצורה מאוד מיוחדת. צריך לקרוא כדי להבין... כשמגיעים לשיא – הספר הופך לעוצר נשימה ומותח כמו המשובח שבמותחנים. קראתי אותו בנשימה אחת ולא יכולתי להפסיק.
על הדרך, לומדים כל כך הרבה, שאין תענוג גדול מזה בעיני. ככה צריך ללמוד היסטוריה. ככה כדאי ללמוד היסטוריה.
נהדר. פשוט נהדר.


















