ביקורת ספרותית על חלומו של הכוזרי מאת מיכה גודמן
ספר טוב

---

לאור התלהבותי הרבה מספרו הקודם של מיכה גודמן 'סודותיו של מורה הנבוכים' שבו הוא פתח עבורי צוהר לחוכמתו של הרמב"ם, שמחתי לגלות בחנות הספרים ספר נוסף פרי עטו והפעם את פרשנותו ל"ספר הכוזרי" של רבי יהודה הלוי.

גם ספר זה כקודמו, הוא עונג צרוף לאנשים סקרנים שיורים לכל הכיוונים בניסיון לדעת כמה שיותר על כמה שיותר נושאים... גודמן מגיש בצורה קריאה, קלה לעיכול ובהירה את עיקרי הספר העתיק, ובהחלט עושה עבודה טובה. אשמח אם ימשיך ויעשה כן לספרי פילוסופיה והגות יהודיים נוספים.

יחד עם זאת, בנימה אישית, אני חייבת לומר שאם הרמב"ם וריה"ל היו רצים לבחירות בשבוע הבא, הייתי מצביעה לרמב"ם בלי לחשוב פעמיים. בהיותי חילונית בעלת תפיסת עולם ליברלית, משנתו של הרמב"ם (רק כפי שהיא באה לידי ביטוי בספר 'מורה הנבוכים', לפחות כפי שגודמן פירש אותו) הפתיעה אותי והרשימה אותי יותר מאשר זו של הלוי. בעיני, הרמב"ם הקדים את זמנו ואילו רבי יהודה הלוי התאים לזמנו בנינוחות רבה . גודמן לעומת זאת כלל לא שותף לדעתי ולאורך הספר כולו הוא מנסה להוכיח שריה"ל נדחק הצידה בסוף המאה ה-20 שלא בצדק, ודווקא היום הוא הולך והופך לרלוונטי מתמיד.

רק קצת רקע בקצרה למי שלא מכיר: כל הסיפור התחיל במאה ה-10, כאשר הסתבר למרבה פלאם של היהודים בני ימי הביניים הנרדפים והמוקצים, שקיימת אי שם ממלכה יהודית מגוירת משגשגת מסתורית ומסקרנת במקום שנקרא כזריה (באיזור של חצי האי קרים, סבורים שהתקיימה החל מהמאה ה-7 עד תחילת המאה ה-11). מנהיג יהודי ספרד, חסדאי אבן שפרוט, שלח איגרת למלך הכוזרים יוסף וקיבל ממנו בחזרה את סיפור התגיירותו של המלך ואת התגיירותה של ממלכתו בעקבותיו. כמאתיים שנה אח"כ, בשנת 1140 המשורר הנודע רבי יהודה הלוי, הסתקרן אף הוא, ושאב השראה מהאיגרות הללו ופרסם יצירה בדיונית מיוחדת במינה בשם 'ספר הכוזרי'. בספרו הוא המציא סיפור מרתק סביב המפגש מלך הכוזרים עם היהדות, כשבעזרת הסיפור שלו, הלוי מנסה להוכיח בכלים פילוסופיים רציונאליים את קיומו של אלוהים, את אמיתותה של הדת היהודית, ואת עליונות היהודים בהשוואה לכל שאר העמים בעולם.

אתגר לא פשוט הוא לקח על עצמו. הרבה מחזירים בתשובה מתבססים גם היום על רעיונותיו, אבל אני מצאתי את טיעוניו קצת מעגליים (מה שכמובן לא מוריד כהוא-זה מערכו).
לדוגמא, ההוכחה המפורסמת של ספר הכוזרי לקיומו של אלוהים: ברור שיש אלוהים, אומר הלוי, כי בניגוד לנצרות ולאיסלאם שמבוססות על סיפורי התגלות האל ליחידים, במעמד הר סיני אלוהים נגלה לכל העם. אדם אחד יכול אולי להמציא סיפור של התגלות. אבל אל שנגלה לעם שלם? קיומו אינו מוטל בספק (ומה אם אני לא מאמינה בסיפור התנ"כי עצמו? עם שלם לא יכול אולי להמציא התגלות, אבל אדם אחד יכול היה להמציא סיפור על כך שלפני כמה מאות שנים אלוהים נגלה לעם שלם.... לא?)

דוגמא אחרת היא טענתו שהיהודים הם העם הנבחר ושהם נעלים על פני כל שאר העמים. מדוע? קודם כל, כי רק להם נגלה אלוהים (מעגלי, כבר אמרנו), וחוץ מזה כי מכל עמי המקרא רק העם היהודי שרד וכל השאר נעלמו (אפשר לטעון שהיהדות היא גם דת ,וככזו היא שרדה כמו שדתות אחרות שורדות. המאמינים בדת הזו מאמינים בסיפור שלפיו הם שייכים לעם עתיק שהיתה לו התגלות אלוהית. האם אמונתם בסיפור היא הוכחה לאמיתותו? ואם המציאות היא שהם בעצם צאצאי כל העמים האחרים המוזכרים במקרא והם פשוט התגיירו בשלב כלשהו?)

גודמן משתדל מאוד לנסות ולהראות שהתווית "לאומן" שהודבקה להלוי כלל אינה מתאימה לו, וזו טעות לשפוט אותו במשקפיים שנוצרו מאות שנים אחריו. הוא טוען שבהלוי יש מימד רוחני, אישי, שמתאים לתקופתנו אולי אף יותר מאשר הוגים אחרים. יכול להיות שהוא צודק, אבל בניגוד לתחושות שהיו לי כשפגשתי לראשונה בדברי הרמב"ם, הפעם פחות התפעלתי. יחד זאת בהחלט נהניתי והשכלתי. אגב, ריה"ל מסיים את ספרו בתובנה שיהודי חייב לעלות לארץ ישראל, והוא עצמו אף הגשים בערוב ימיו את האידיאל הזה. שזה יפה.

בכל מקרה, אני חושבת שמי שרוצה קצת להעמיק את הידע שלו בהגות ופילוסופיה יהודית מבלי להקדיש לכך את שארית חייו, כדאי לו בהחלט לקרוא. הספר מרתק, מלמד וקריא ביותר.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על חלומו של הכוזרי