“"אולי זה טוב לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם." אני חושבת שזה המשפט הכי משמעותי שלקחתי איתי מהספר הזה. ספר נוער שעל פניו הוא קליל ונחמד אך מסתתר בתוכו המון אופל ועומק. בסופו של הספר מגיע טוויסט מסוים שזורק אור אחר לגמרי על הדמות הראשית, מהספרים האלו שרק בעמודים האחרונים פתאום איכשהו הכל מתחבר”

“אתמול, כשיצאתי מסניף "צומת ספרים" הענקי ביותר שאיי פעם ביקרתי בימיי (אני מאוהבת במקום הזה, מקום כל כך ענקי רק בשביל ספרים ושוקולד (כן, תתפלאו, שוקולד)!! שמישהו יצבוט אותי ויוציא אותי מהחלום הזה T_T) והלכתי למכונית של חבר של אמא ונכנסתי אליה תוך כדי מבט שהעפתי בשקית "סטימצקי" הירוקה שבה נח ספר אחד בנוסף לשני הספרים שהיו לי. באותו הרגע הבטחתי לעצמי שעד שאני לא מסיימת את הספרים של אריאל ואת הספרים ש”

“לא חשבתי שאני אחזור לכתוב את ביקורת הפרידה שלי אי פעם. אבל הנה אני כאן, אחרי שנה ושבעה חודשים מאז הביקורת האחרונה. זה מרגיש לי יותר. כמעט התגעגעתי. ורציתי להגיד לכם עד כמה אני אוהבת את הספר הזה. הספר הזה מספר על ילד דפוק. הוא בוכה יותר מדי ושואל שאלות כנות עד בוטות וחי בילדות שלו ויכול ללכת מכות מצוין ולא לזכור איך, הוא יכול להתאהב במישהי ולנסות להדחיק במשך חודשים, הוא יכול לקרוא ספרי מופ”

“ספר אנושי, רגיש ומכמיר לב. צ'ארלי הגיבור, פרח קיר מבחירה, נער עדין ויוצא דופן, שונה לחלוטין מהולדן של התפסן, שהוא טיפוס נפוח ובלתי נסבל. הספר מזכיר לנו כמה בדידות, סבל וחוסר הבנה יש בגיל הנעורים, אבל אם נהיה כנים הדבר נכון לגבי כל גיל. לדעתי, ככל שמתבגרים מבינים שאין בעצם שום הבדל, חוץ מכמה קמטים ומשכנתא. מי שהיה פרח קיר לא מובן בילדותו נשאר כך בבגרותו וכנ"ל מי שנוהג לחשוב על החיים במקום לחיות א”

“"אולי זה טוב לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם." אני חושבת שזה המשפט הכי משמעותי שלקחתי איתי מהספר הזה. ספר נוער שעל פניו הוא קליל ונחמד אך מסתתר בתוכו המון אופל ועומק. בסופו של הספר מגיע טוויסט מסוים שזורק אור אחר לגמרי על הדמות הראשית, מהספרים האלו שרק בעמודים האחרונים פתאום איכשהו הכל מתחבר”

“אתמול, כשיצאתי מסניף "צומת ספרים" הענקי ביותר שאיי פעם ביקרתי בימיי (אני מאוהבת במקום הזה, מקום כל כך ענקי רק בשביל ספרים ושוקולד (כן, תתפלאו, שוקולד)!! שמישהו יצבוט אותי ויוציא אותי מהחלום הזה T_T) והלכתי למכונית של חבר של אמא ונכנסתי אליה תוך כדי מבט שהעפתי בשקית "סטימצקי" הירוקה שבה נח ספר אחד בנוסף לשני הספרים שהיו לי. באותו הרגע הבטחתי לעצמי שעד שאני לא מסיימת את הספרים של אריאל ואת הספרים ש”

“לא חשבתי שאני אחזור לכתוב את ביקורת הפרידה שלי אי פעם. אבל הנה אני כאן, אחרי שנה ושבעה חודשים מאז הביקורת האחרונה. זה מרגיש לי יותר. כמעט התגעגעתי. ורציתי להגיד לכם עד כמה אני אוהבת את הספר הזה. הספר הזה מספר על ילד דפוק. הוא בוכה יותר מדי ושואל שאלות כנות עד בוטות וחי בילדות שלו ויכול ללכת מכות מצוין ולא לזכור איך, הוא יכול להתאהב במישהי ולנסות להדחיק במשך חודשים, הוא יכול לקרוא ספרי מופ”

“ספר אנושי, רגיש ומכמיר לב. צ'ארלי הגיבור, פרח קיר מבחירה, נער עדין ויוצא דופן, שונה לחלוטין מהולדן של התפסן, שהוא טיפוס נפוח ובלתי נסבל. הספר מזכיר לנו כמה בדידות, סבל וחוסר הבנה יש בגיל הנעורים, אבל אם נהיה כנים הדבר נכון לגבי כל גיל. לדעתי, ככל שמתבגרים מבינים שאין בעצם שום הבדל, חוץ מכמה קמטים ומשכנתא. מי שהיה פרח קיר לא מובן בילדותו נשאר כך בבגרותו וכנ"ל מי שנוהג לחשוב על החיים במקום לחיות א”