ביקורת ספרותית על בדם קר - סיפור אמיתי על רצח מרובע והשלכותיו מאת טרומן קפוטה
ספר טוב

---

תחילה עלי לסייג ולומר שהביקורת שלי על הספר הזה מושפעת מאוד מהעובדה שרוב הביקורות האחרות נתנו לו חמישה כוכבים והתמוגגו עד אין קץ מאיכותו. לו היה המצב שונה, הייתי כנראה מתרכזת יותר בכך שהוא כתוב טוב, מדויק, עשיר בפרטים ובניתוחי אופי מעולים. עוד אני צריכה להגיד שהספר הזה תפס אותי בתקופה של שבה שום ספר לא הצליח למצוא חן בעיני ממש. רצף כל כך ארוך של אי שביעות רצון מעלה בי חשד עמום שהבעיה היא בי ולא בספרים. כבר אמרתי את זה בעבר. יש תקופות כאלה. אבל את שלי אני אומר. בכל זאת, אם כבר אני כאן.

ובכן, כפי שאמרו לפניי, קפוטה מתנסח בצורה מופלאה, האבחנות שלו דקות ומדויקות. הוא נכנס מתחת לעור של גיבוריו, מצליח להמחיש בחיות רבה את האירועים שהוא מתאר, ואת הלך רוחם של גיבוריו. הכל נכון ובכל זאת, משהו חשוב חסר לי בקריאה, ובדיעבד (חלפו מספר שבועות מאז סיימתי אותו) אני מתקשה להמליץ עליו למכריי. מה שחסר לי זה הקטע הזה של... ובכן, של לא לדעת מה הולך לקרות.

בדרך כלל סיפורי פשע נכתבים כספרי מתח. העניין שבהם נוצר כתוצאה מסקרנות לדעת מי ימות, מי יהרוג, מי יתפס. אלא שבהיותו של הרומאן הזה מבוסס על מקרה אמיתי ומפורסם בזמנו, והיות וגורלה המר של משפחת קלאוטר וזהותם של האחראים לכך כבר היו ידועים ומפורסמים כשהספר נכתב, קפוטה מן הסתם לא חשב שיש טעם לספר אותו בהדרגה. לכן בדרכו להמציא ז'אנר ספרותי חדש, 'הרומאן הלא בדיוני', הוא מגלה את כל מה שחשוב כבר בחלק הראשון. שלושת החלקים שבאים אח"כ הם רק הרחבה של התמצית הזו. כך יוצא שגם מי שכמוני קורא את הסיפור חמישים שנה אחרי המקרה ולא שמע עליו קודם, מוצא את עצמו ללא סימני שאלה משמעותיים אחרי רבע ספר בערך וזו בעיה בעיניי.

כי בעצם, אני שואלת את עצמי, למה לי להמשיך לקרוא סיפור שעיקריו וסופו ידועים מראש? ומצד שני, למה אמורים לעניין אותי פרטי הפרטים של מקרה הרצח הישן-נושן הזה? האם סיפורה הטראגי של משפחת קלאוטר הוא בעל השלכות כלשהן על ההיסטוריה האנושית? לא, למיטב ידיעתי. האם הרצח הזה הינו יחיד במינו ולא קרה כמוהו לא לפניו ולא אחריו, סיפור של פעם במיליון שנה? לצערנו, לא. אז למה לי לקרוא ארבע מאות עמודים שמפרטים באיזה מכונית בדיוק נסע הרוצח, ומה הוא אכל לארוחת בוקר, ואיזו עתירה הגיש העו"ד שלו ומי ישב בחבר המושבעים? בייחוד כשאני כבר יודעת פחות או יותר איך זה נגמר.

נדמה שהסיבה היחידה לעשות זאת, אני עונה לעצמי, היא הכתיבה המשובחת של קפוטה והקלאסיות של הספר עצמו. אלא שכמו שהוא המציא את הז'אנר של ה'רומאן הלא בדיוני', כך בעיני הוא גם הגדיר את חולשותיו: בהיעדר מסתורין ומתח, כאשר האירוע המתואר בו אינו בעל חשיבות היסטורית, ואינו אקטואלי עוד – הספר הופך לפחות ופחות מעניין.

בקיצור, נהניתי מהכתיבה, אבל לא מצאתי את הסיפור מרתק במיוחד. יש בו משהו לא רלוונטי. כל כך לא רלוונטי, שאני כמעט מרגישה שגם הסקירה הזו מיותרת. אני ממש מתלבטת אם ללחוץ 'שלח'. הייתי גם מעדיפה לסיים העדרות ממושכת יחסית מסימניה בביקורת קצת יותר נלהבת. אבל זה מה יש, בינתיים...

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על בדם קר - סיפור אמיתי על רצח מרובע והשלכותיו